קודם כל, מה זה
מצבים מועדים לפורענות? את יוצאת מתוך נקודת הנחה שההלכה קובעת פתרונות "טובים" למצבים "רעים". יש כל כך הרבה פתרונות בעולם למצבים אנושיים שונים ומשונים. בפיליפינים למשל, יש אנשים שכשהם חוטפים עצבים (בגלל רוח רעה שמטרידה אותם) הם הולכים וכורתים למישהו ראש (עדיף מהשבט השכן). אחר כך הם עושים מסיבה ומרגישים הרבה יותר טוב... אז מי קבע שזה לא פתרון לגיטימי לבעייה? טוב, יש דוגמאות פחות משונות, ואנחנו בכל זאת חיים בסביבה תרבותית שונה לגמרי אבל בואי נעבור לטענה ב´: "היהדות מכירה את המין האנושי...". אני בטוחה שיש דברים נורא חכמים בהלכה. בתור גוף של ידע ופרשנות שנבנה במשך מאות שנים על ידי כל מיני אנשים, בוודאי שיש קליעות בול. אבל היא לא הפתרון היחיד (ולראייה הראשים הכרותים...). רק בגלל שזה מה שגדלת אתו ונשמת אותו לא אומר שאין דרכים אחרות להסתכל על אותו מצב. למשל עניין הצניעות, שנוצר בסביבה תרבותית מסויימת מאוד- יש הרבה מקומות בעולם, שנשות בני-ברק וירושלים הצנועות ביותר (בעיניהן) ייחשבו פרוצות (לא מכסות את פניהן למשל). ויש מקומות אחרים בהם האקלים והתרבות לא מאפשרים ללכת עם חזייה ברחוב, וגם לא עם שום דבר אחר (חוץ מאולי חצאית דשא קטנה) וזה שיא הצניעות. אנחנו קוראים לזה ברבריות, פראיות, הפקרות מינית! שימי לב- מי הן אלה שצריכות כל הזמן ללבוש ולפשוט את הבגדים ובשביל מי! היהדות "מכינה אותנו לדברים שלא היינו חושבים עליהם ומתכוננים להם בעצמינו"??? האם ייתכן, שאם לא היינו נתונים להשפעת היהדות/הלכה היינו חושבים אחרת? במילים אחרות- ההוויה יוצרת את התודעה (לא אני המצאתי). מחד, היהדות יוצרת מציאות, מקבעת דרכי חשיבה מסויימות ומשעתקת אותן לדורי דורות. מאידך, היהדות משתנה כל הזמן ומתאימה את עצמה למצבים בהווה. בקיצור, זה לא "ה" יהדות אלא מאות אלפי האנשים שחיים בהשפעתם של רעיונות. כמו שאמר נתן זך (כך נדמה לי): ועוד לא אמרתי הכל/ועוד יש לי מה לומר..." כרגיל, נסחפתי.