אז ככה.......

[שמש ניצחית]

אז ככה.......

היום אבא שלי הודיע לי שהוא פיספס את האזכרה של אמא שלי ב3 שבועות "התבלבלתי בתאריך" בהתחלה כעסתי מאוד אבל אני לא הולכת לאזכרות ומבחינתי כל יום היא איתי אז האזכרה דיי דבר שולי בעייני......זהו אז אני בתחושה שהאזכרה אמורה להיות יום שני והיא כבר היתה ממזמןןןןןןןןןןןןןןןןןן.......טוב משפחה שכזאת, אני כבר לא מצפה מהם לכלום כי אין מה לצפות הכי טוב הכי בריא לפעול איתם מהשכל בלבד בלי רגש.... חוץ מזה שהיה לי טיפול היום ארוך ומתיש ואני כנראה בתהליך אבל מאוחר מאודדדדדד(ולא על אמא) בקיצור לא שבוע משהו בכלל...שייגמר!

 

[שמש ניצחית]

מתגעגעת.......

צעקותיך הדוממות מפלחות את ליבי. מקדשי קורס לגל חורבות למול יופייך המוסתר שכבות שכבות של כאב שעייני אינן רואות מלבד מהותך האמיתית החרשתי מן ההרס שליבי יצר מלכתך ועייני אינן רואות שוב את אשר אבד ולא יראו שוב לעולם

 

[שבויה בנדודי שינה]

אויש מותק....

מבינה אותך כל כך. גם המשפחה שלי שכחה את האזכרה האחרונה של אמא... חלום חוזר שהיה לי עליה במשך כמה ימים שבו היא מתנהגת כאילו היא לא מכירה אותי ובסוף החלום אומרת לי "עכשיו את יודעת איך זה מרגיש כששוכחים אותך" גרם לי בסופו של דבר לשאול את אבא שלי מתי אמורה להיות האזכרה שלה ואז גילינו שפספסנו אותה. עשינו את האזכרה באיחור של שבוע. באותו לילה הפסקתי לחלום את החלום הזה. אין מה לעשות, השנים חולפות, אנחנו כל כך רגילים להמשיך בחיים שלנו עד שלפעמים אנחנו שוכחים לקחת רגע ולזכור את החיים והמוות של אלו שכבר לא איתנו. אל תכעסי עליהם. זה לא נובע מרוע... עד כמה שזה עצוב, לפעמים אנשים שוכחים אחרי הרבה שנים מתי בדיוק התאריך העברי... אני אישית כן הולכת לאזכרות, למרות שלפעמים אני מרגישה שהאזכרה היא סוג של הצגה. כולם באים, עומדים, קוראים קדיש וכל זה... עם האבל האישי שלנו אנחנו מתמודדים לבד, בכל יום שעובר, ודווקא בבית העלמין שמים מסיכה. אני לא באה לבית העלמין כדי להתאבל, או כדי לבכות. אני באה כדי לשים לה פרחים שהיא אהבה, ב"יום המיוחד שלה", אם אפשר לקרוא לזה ככה, אולי זה קצת ציני מדי. אני באה בשביל לכבד אותה. כולנו באים כדי להזכיר לה שלמרות שהיא נאלצה לעזוב אותנו בעל כורחה, היא עדיין איתנו ואנחנו עדיין איתה. אז אל תכעסי על המשפחה שלך שהם שכחו, הרי כולנו סך הכל בני אדם. תלכי עם מישהו קרוב, אפילו שתאריך האזכרה עבר. תנקו את המצבה, תביאו לה פרחים, תתייחדו עם הזכר שלה, לא כי אתם לא זוכרים אותה ביום יום, אלא כי אתם זוכרים אותה כל יום. רק להוסיף דבר אחרון - שיר יפהיפה ועצוב... ריגשת אותי. שולחת לך חיבוק

 

[לונה..]

...

אלוהים שיעזור לי כבר. מזל שלא הספקתי לקרוא את זה כל כך לעומק עד עכשיו, אחרת אתמול אני חושבת שהייתי עושה ממך פנקייק. כמה, כמה אני מתה עלייך... כמה כואב, ככה נפלא. תמשיכי לחטט ולכאוב את הדברים. כשהסביבה הופכת מוכרת, יותר נוח לעבד את התחושות וללמוד להתחבר אליהן מכיוונים אחרים. ההתבוננות משתנה ואיתה גם החיים. אני כל כך גאה בך. (ומצד שני אני אומרת לעצמי: ההתבוננות משתנה, עד שהילדה שבפנים צריכה חיבוק. אני מתנחמת בזה שלפחות היא לא מנדנדת 24 שעות ביממה...)

 

[efratushb]

באמת לא נעים אבל...

אולי תחליטי שאת לוקחת את האחריות על עצמך? את תהיי זאת שתזכירי למי שצריך. הרי האזכרה שלה מתקיימת ביום ההולדת שלך, בתאריך הלועזי, אז ברגע שהתאריך הלועזי שלך מתקרב תהיי בהיכון ותבדקי את התאריך העיברי... זה רק רעיון, מה את אומרת? בכל מקרה אני מבינה את הקושי בלי שום קשר שאני מניחה שזה נעשה בתום לב ולא בכוונה. מקווה שבסוף השבוע מצב הרוח ישתפר. אוהבת, אני

 

[daillyg]

אני חייבת לשאול

למה זה משנה? את כותבת שממילא את לא הולכת לאזכרות. הרי ממילא את חושבת עליה כל הזמן ולא צריכה את האזכרה כדי לזכור. אז למה זה חשוב שפספסו את התאריך? למה לכעוס?

 

[שמש ניצחית]

כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון

אני כועסת על עצמי לא עליהם.....כשאתה לא מצפה אתה לא יכול לכעוס ... נכון שאני לא הולכת לבית קברות אבל אני כן מקדישה לה את היום הזה בדרך שלי ... חוץ מזה שעבר עלי שבוע לא משהו .......אבל העיקר שעבר ..!!!!!!!!!!!

 

[דודה של גיא]

שמש..שמש...

הכי חשוב-את בטוב היום...? היתי מציעה שגם על עצמך לא תכעסי.כולנו כאן יודעות על דרכך המיוחדת להיות עם אימך...כל הזמן! אם זה הך הרוח...זה הלך הרוח.הזכרון לנצח יהיה וכנראה שכל אחד עושה זאת בדרכו. שולחת לך חיבוק גדול-גדול. ר.