אז יש בעיה

אז יש בעיה

התאהבתי במוזיקה של איזה אחד, וורן היינס.
מי זה וורן היינס?
היינס הוא הגיטריסט של האולמן ברדרס, עליהם כתבתי לא מזמן. אחרי שדווין אולמן הלך לעולמו, האולמנ'ס המשיכו, בהתחלה החליפו אותו בפסנתרן (צ'אק לוואל, שנראלי מסתובב היום עם הסטונס), ואח"כ בגיטריסטים שונים, עד שב94 הם עשו אודישנים וקלטון בחור שמן, שיער ארוך, ואצבעות זהב. זה היה וורן היינס, ומאז ועוד היום (20 שנה!) הוא מסתובב איתם ולמעשה די מנהיג את ההרכב.
בנוסף, הוא הקים את להקת gov't mule, שמורכבת מיוצאי האולמנ'ס (הוא ובסיסט, שנהרג, וסיפור ארוך קיצור), שגם בועטת היום לכל העולם בתחת ומופיעה בכל פינה אפשרית ומג'מג'מת את החיים.
לא מספיק? הבחור גם נבחר להחליף את ג'רי גארסיה הגדול בהרכב "the dead" שהוא למעשה הגרייטפול דד ששיעמם להם ורצו להופיע עוד. בנוסף הוא מסתובב עם ה"ג'רי גארסיה סימפוניק" כיום, ומספק להם גיטרה ושירה.
הוא גם מארגן את ה"מאונטיין ג'אם"- פסטיבל ענק עם כל השמות הגדולים שפשוט באים ומג'מג'מים כמה שעות.
קיצור, בחור כארז.

אבל קצת עליו- וורן הוא גיטריסט מגניב. נעזוב את הצליל הנקי והמרשים שלו, ואת הקול הצרוד והשווה שלו. לבחור אין בושה לקחת סולואים ארוכים, מתי שבא לו ואיך שבא לו, ולמלא אותם במלודיות מדהימות שבאות לו בזרימה ובאלתור יש מהלב. עם כל ההרכבים שלו הוא לא מפחד לעשות קאברים לזפלין, הנדריקס, קלפטון, הסטונס, פינק פלויד ואטה ג'יימס- ולכולם הוא מצליח לתת ביצועים מרהיבים, עם קול מלא נשמה וגיטרה מלאה ניצוצות שלא נופלת מאף אחד ברשימה שם.

נדלקתי עליו בזכות שתי הופעות ביוטיוב, ואם יש לכם זמן פנוי אני ממליץ מאוד לשבת ולראות אותן, לא תתחרטו, מבטיח-

הראשונה זו הופעה ב"weir here", תוכנית של בוב וויר, הגיטריסט של הדד. וויר מארח שם כל מיני כל הזמן, אבל לראות אותו ואת וורן עולים בשאנטי לבמה, לוקחים גיטרות אקוסטיות (ומחליפים אח"כ לחשמליות) וסתם מנגנים קלאסיקות של הדד עם נגנים מעולים מאחורה- כיף לא נורמלי. מומלץ לימי שישי.
https://www.youtube.com/watch?v=FQw5XK8OiSc

השניה זו הופעה של ה"וורן היינס באנד", ארוכה כמו הגלות (שלוש שעות) ועמוסה בגיטרות, סקסופונים, קלידים, שירים אדירים וג'אמים רותחים. ההרכב הזה שונה מהבלאגן האופייני של האולמן, ומהרוק הכבד של המיול. הוא מאוד פאנקי, מושפע מגוספל וכאלה, אבל וורן יודע להסתדר היטב גם בסגנונות האלה ומעיף את האולם באוויר. כיף חיים משוגעים, המון גרוב, תהנו:
https://www.youtube.com/watch?v=l5dH2F0EnDw

ולמה אני לא כותב על אלבום כהרגלי? פשוט, אין אלבומים שלו בארץ. בושה ובאסה. מישהו יודע איך אפשר להשיג?

נ.ב
החלפתי יוזר כי תפוז וזה.. תודו ש"הוינסנטי" נשמע רציני פתאום :)
 

Barmelai

New member
ה הידיעה

הולמת אותך. בהשגת עותק פיזי של אלבום, אני לא יכול לסייע. אני מנותק לגמרי מתעשיית הדיסקים וממה שהבנתי יום אחרי שהפסקתי לתמוך בה היא קרסה. אבל שתי המלצות לי אליך:
1. עבור לקבצים. חיסרון לעומת דיסקים - אין. יתרון - הם בכל מקום.
2. חפש את Man In Motion של היינס. אני לא מכיר הרבה ממנו, רק כמה אלבומי גוב'ט מיול ואת הסולו הזה. אחלה אלבום שבעולם

 
קבצים...

ברור שיש חיסרון- אין קופסה ועטיפה וכל הזבל שככ כיף להתעסק איתו...
&nbsp
אבל ברמלאי, מה דעתך עליו? מתאים לך לעוף עליו :)
 

Barmelai

New member
דעתי חיובית אבל לא יצאתי ממנה

מה שהמיול בכלל והיינס בפרט עושים זה נאו ג'אם. זה נשמע אחלה, בכיוון הנכון, אבל לא באמת מביא את השפיץ. היינס בעיניי הוא גיטריסט נפלא אבל כותב טוב, לא יותר מזה. גם כמעבד וכחזונאי מוזיקלי הוא פוני של טריק אחד. אמנם טריק רחב יריעה, שוצף וקוצף
אבל התחושה בהאזנה לאלבומיו היא של שייט במפלים בלתי נגמרים. יש הרבה גודש במוזיקה, סולואים שמתאמצים להיות גדולים מהחיים, ג'אמים ברבאק. שזה הרבה פעמים אחלה, רק שהיינס אף פעם לא יוצא מהרבאק שלו. הוא לא יודע להיות קול, וזה מאוד חסר לי.
המיול נשענים יתר על המידה על קאוורים. המון קאוורים, כולם מעובדים ברבאק כמובן. אלבומי האולפן של המיול לא באמת עומדים בזכות עצמם, הם יותר טיוטה לקראת ההופעות, שם היינס והמיול באלמנט שלהם, שועטים בהילוך שישי אל הזריחה ללא מעצורים.
&nbsp
זו לא קטילה, מה שאני כותב. זו רק הסתייגות. היינס הוא אחלה, בין הגיטריסטים הגדולים. רק שאני אוהב את הגיטריסטים שלי כשהם נותנים גם למלודיה לזרוח, לא רק לסולו.
 
מסכים עם כל מה שאמרת

אבל אני אאתגר אותך קצת ואבקש ממך דוגמאות לגיטריסטים שנותנים את המקום גם לסולו וגם למלודיה.
סתם שם שקופץ לי לראש, לא יודע למה- דיקי בטס. מתאים?
 

arieltr

New member
המון קופצים לראש אבל מה אכפת לי לשים פה את אנדי בפעם המאתיים



 

Barmelai

New member
מה שהוא שם

שאלות כאלה מזמינות ניימדרופינג.
הייתי מכוון אותך לאנשים שוורן היינס הלך בנעליהם - ג'רי גרסיה ודוויין אולמן, אבל אתה כבר מכיר אותם. שניהם היו מאסטרים בשלושת המרכיבים שהופכים גיטריסט למרתק:
1. טכניקה. זה מרכיב אוברייטד, בעיניי המשקל של הטכניקה הוא הנמוך ביותר, בעיני רבים אחרים, שאני משוכנע שלא מסתובבים פה, הטכניקה היא חזות הכל. כל גיטריסט יכול להפוך לטכנאי מושלם. זכור לי ראיון עם סטיב ואי, ובו הוא חשף את הסוד שהופך גיטריסט בינוני למושלם: תתחיל לנגן במהירות שבה אתה עדיין שולט וכל יום תנגן טיפה מהר יותר, אחרי 5 שנים תהיה כמוני. זה משפט נהדר שחושף את הבעייתיות של סטיב ואי כגיטריסט. ואולי זה בכלל היה ג'ון סטריאני, לך תדע, שניהם אותו הדבר.
&nbsp
2. יצירתיות. גיטריסט על חייב להיות סופר יצירתי. הוא חייב להיות מלחין יותר טוב מאשר נגן. אם שואלים אותי, קלפטון הוא דוגמה טובה לגיטריסט נפלא שנופל באלמנט הזה.
&nbsp
3. החזקת החוט המלודי בג'אם או בסולו. היכולת לא להתברבר ולא לאבד את הצפון אחרי 10 דקות של ג'אם. מעטים מסוגלים לכך וזו הסיבה שאמנות הג'אם זוכה לא פעם לקיתונות של ביקורת ולתארים לא מחמיאים כמו רהבתנות, אוננות ופלצנות. זה נכון שבדרך כלל ביקורות כאלה מגיעות ממאזינים שלא בנויים להקשבה לג'אמים ארוכים, אבל בגדול, יש מידה של צדק בחרפות.
&nbsp
גיטריסטים שהם מאסטרים בשלושת האלמנטים הנ"ל: ניל יאנג! כאמור, גרסייה ודוויין אולמן. התותח האמיתי שאליו הייתי מכוון אותך כרגע' הוא דרק טראקס.
https://www.youtube.com/watch?v=N65cP52NC8s
אבל גם ג'ימי הנדריקס, ניק סלומן, J Mascis (דינוזאור ג'וניור) ווישבון אש שאריאל הפנה אליהם וג'ימי פייג'. רשימה חלקית ומהשרוול.
 
יפה ניסחת

אוסיף ואומר שנראה לי שחלקנו בשלב מסויים בחיינו המוזיקליים כבר לא מתייחסים כל כך לגיטריסט כ"נגן גיטרה", כלומר, כשאני מקשיב למוזיקה, 95% מהזמן אני לא מפריד בין הגיטריסט למוזיקה כולה. בחיים לא אקשיב למוזיקה גרועה עם גיטריסט טוב. לא מעניין בעליל. וזה נכון גם לגבי שאר הכלים. אני משתדל להקשיב למוזיקה כמכלול. ניל יאנג מבחינתי הוא לא גיטריסט, כבר שנים לא חשבתי על האם הטכניקה שלו טובה או לא, האם הוא מנגן לאט או מהר וכו'. הגיטרה שלו היא חלק בלתי נפרד מהמוזיקה, בדיוק הפוך מגיטריסטים כאלו ואחרים שיכולים תיאורטית לשים לעצמם טיכנות של באס-תופים בריפיט בלתי נגמר ולנגן את ניגוניהם מעל.
בסופו של יום יש שיר טוב, קטע טוב או יצירה טובה. אם הגיטריסט טוב או לא בפני עצמו? זה לא ממש משנה.
 

arieltr

New member
מסכים. נשארנו עם השאלה המאוד אינדיוידואלית, מה עושה קטע טוב?

 
בכללי אני מסכים

אבל יש קטעים מוזיקליים שמה שגדול בהם זה הגיטרה- או עבודת הליווי שלה או הסולו. ברור שהאידיאל הוא שיר טוב שהסולו יושב עליו (סתם דוגמא- קומפטרבלי נאמב, קטע שגם בלי הסולו הוא יפהפה), אבל יש קטעים שהסולו הוא זה שהפך אותם לכאלה טובים. למשל all along the watchtower של הנדריקס, שבלי הסולו המרהיב שם אני לא הייתי נדלק. לכן יש פעמים שהגיטריסט (או כל כלי סולו אחר) יכול להביא שידרוג שלם לשיר בינוני ולהפוך אותו לקלאסיקה.
&nbsp
אגב, בג'אז כל זה לא משנה, שכן כל העיקר זה הסולו. ולא רק בג'אז, אלא גם במוזיקאי רוק אינסטרומנטליים, או חובבי ג'אמים- ג'ף בק, דווין אולמן, ג'רי גארסיה, קלפטון בהופעות וכו'. אז המבחן שונה- והרבה יותר קשה להיות באמת מעניין שם.
 

oren29at

New member
תקן כבר ת'מחשב!


 
למעלה