אז חזרתי...
הגעתי ליפעת, וכאן יש מחשב נורמלי... מה קרה כשלא הייתי? בטח שמתם לב שמשהו חסר בניו יורק. לא, אני לא מדבר על מגדלי התאומים, אני מדבר על משהו הרבה יותר רציני מזה, אתמול דיברתי עם שירות הלקוחות של MARVEL קומיקס, בניו יורק, ומשהו שונה... האופטימיות שאיפיינה את כל הניו יורקים שדיברתי איתם, אופטחמחןת שנובעת מהאושר שבאי הידיעה, נעלמה... זו לא אותה ניו יורק, ולא בגלל פיסה ארכיטקטונית זו או אחרת, אפילו לא בגלל האבל הכבד ששורר שם, זו ניו יורק שמבינה שגם היא לא חסינה... ואנחנו? אנחנו כבר יודעים שאנחנו לא חסינים... מזמן הכרנו בזה, התעלינו למצב שאנחנו מסוגלים לשמור על אפטימיות גם בתוך כל הזוועה שמתחוללת כאן כמעט כל יום. התחסנו? לא ממש... אולי למדנו לספוג יותר... מה שאני יכול לאחל לניו יורקים ולארה"ב כולה במצב הנוכחי, זה רק שלא ילמדו לספוג... מי ייתן וגם אנחנו נגיע למצב שבו נוכל לשכוח איך לספוג, כי כמה עוד אפשר? זה עולם אחר. עולם מודע יותר. עולם נפלא, שיש בו גם כאב. ככה זה... בואו נשמור על אופטימיות, כי זה הדבר היחיד שיכול להחזיק אותנו. אוהב אתכם... גיל גיל. (גילגילי התאומים)
הגעתי ליפעת, וכאן יש מחשב נורמלי... מה קרה כשלא הייתי? בטח שמתם לב שמשהו חסר בניו יורק. לא, אני לא מדבר על מגדלי התאומים, אני מדבר על משהו הרבה יותר רציני מזה, אתמול דיברתי עם שירות הלקוחות של MARVEL קומיקס, בניו יורק, ומשהו שונה... האופטימיות שאיפיינה את כל הניו יורקים שדיברתי איתם, אופטחמחןת שנובעת מהאושר שבאי הידיעה, נעלמה... זו לא אותה ניו יורק, ולא בגלל פיסה ארכיטקטונית זו או אחרת, אפילו לא בגלל האבל הכבד ששורר שם, זו ניו יורק שמבינה שגם היא לא חסינה... ואנחנו? אנחנו כבר יודעים שאנחנו לא חסינים... מזמן הכרנו בזה, התעלינו למצב שאנחנו מסוגלים לשמור על אפטימיות גם בתוך כל הזוועה שמתחוללת כאן כמעט כל יום. התחסנו? לא ממש... אולי למדנו לספוג יותר... מה שאני יכול לאחל לניו יורקים ולארה"ב כולה במצב הנוכחי, זה רק שלא ילמדו לספוג... מי ייתן וגם אנחנו נגיע למצב שבו נוכל לשכוח איך לספוג, כי כמה עוד אפשר? זה עולם אחר. עולם מודע יותר. עולם נפלא, שיש בו גם כאב. ככה זה... בואו נשמור על אופטימיות, כי זה הדבר היחיד שיכול להחזיק אותנו. אוהב אתכם... גיל גיל. (גילגילי התאומים)