טוב, לאור התגובות
אני מבין שזה לא פורום שירה אבל הרשו לי להציג בפניכם שיר שכתבתי עוד בהיותי בישיבה לפני כשלוש שנים כשהייתי בשיא הבלבול (וכולם כאן יודעים את נפש בהמתי). כבר תשעים ותשע חשבתי לעצמי, שניה למילניום ובאג אלפיים, ועל זאת שנתנה לי בלילה שכזה. כבר עשרים ואחת. ותמונות של בית כנסתף מעורבות בדם בתוליה, וריח אלכוהול שלא מרפה. ומדינה ביובל מקומטת עייפה, סוחבת על כפיה נער מבולבל, ישיבה וצבא דת או אהבה, קין והבל. ואולי, אולי אז הייתי צריך, לא לשכוח לעלות על הרכבת.