אז בסוף טסתי לבדי
חזרתי היום.
מה אני יגיד, הצלחתי להנות מהטיול, למרות שבלב הפריע לי שרוב האנשים בקבוצה שלי היו זקנים (קבוצה של פנסיונרים) אבל את זה לא יכולתי לדעת, כי החברה דרכה טסתי סירבה לומר לי עם מי אני אהיה בקבוצה ובסוף יצא שכולם זקנים ואפילו בבית מלון שהייתי בבטומי כולם היו שם זקנים. היה איתי בקבוצה רק בחור אחד פחות או יותר בגילי, בן 30, אך הוא היה נוצרי-ערבי (לא שאני שופטת, אבל הייתי מעדיפה להיות עם יהודים בגילי ובלי קשר, נראה לי שכמו רוב הגברים, הוא לא בדיוק מחפש ידידות והיו לו כוונות כלפיי) וגם כך רוב הזמן הוא היה עם דוד שלו. בכל מקרה, עדיין הסתדרתי והצלחתי להנות מהטיול ולהתחבר שם לאנשים למרות שהם רחוקים מלהיות בגילי. חשתי שהיו חלק שהתפלאו למה נערה צעירה כמוני טסה לבדה בלי אף אחד והאמת? לא הזיז לי. כששאלו אותי את זה, אמרתי שפשוט זה היה ספונטני ולא חשבתי יותר מדי.
בעיקרון, בטומי זאת לא עיר שמתאימה לצעירים, אין שם חיי לילה (הלכתי שם לברים עם זה מהקבוצה והכל ריק) ואטרקציות מתאימות לצעירים, אז לצעירים מביניכם, לא הייתי ממליצה לטוס לשם, אלא אם כן אתם רוצים לראות נוף יפה. זה הדבר היחיד שיש שם. רק הנוף עושה את גיאורגיה, כל שאר הדברים מורידים ממנה ושלא לדבר על זה שאנשים שם לא יודעים לדבר אנגלית ואי אפשר לתקשר איתם. קרה לי כמה פעמים שפשוט נקלעתי שם עם המקומיים לאי הבנות כיוון שלא ידעו לדבר איתי באנגלית. המלצרים חייבו אותי ואת זה מהקבוצה על 40 לארי שלא היינו אמורים לשלם- דברים שהיינו בטוחים שהם נותנים לנו על חשבון הבית ובכלל לא הזמנו אותם וכמה שניסינו להסביר להם את זה, הם לא מבינים. רציתי להזמין קוקטייל ושאלתי את המלצרית מה המחיר שלו, אבל היא כבר הכינה אותו (היא לא הבינה שרציתי לדעת קודם כמה עולה) ולא היה לי נעים להגיד לה שאני לא רוצה כי זה יקר (לקחו ממני 45 לארי שזה שמונים ש"ח על קוקטייל). או למשל, שנכנסתי לחנות בגדים וביקשתי מידה בג'ינס הם לא מבינים, הם ניסו לדחוף לי כל מיני בגדים שהם לא במידה שלי. קיצר, קשה מאוד לתקשר שם. הם לא מבינים מילה באנגלית, אפילו את המילים הכי בסיסיות שיש.
בקיצור, הייתי מאחלת לעצמי טיול קצת יותר טוב ומתאים לגילי, אבל זה מה שהיה והסתדרתי עם זה איכשהו, כי עדיף להנות ממה שיש אם כבר טסתי.
חזרתי היום.
מה אני יגיד, הצלחתי להנות מהטיול, למרות שבלב הפריע לי שרוב האנשים בקבוצה שלי היו זקנים (קבוצה של פנסיונרים) אבל את זה לא יכולתי לדעת, כי החברה דרכה טסתי סירבה לומר לי עם מי אני אהיה בקבוצה ובסוף יצא שכולם זקנים ואפילו בבית מלון שהייתי בבטומי כולם היו שם זקנים. היה איתי בקבוצה רק בחור אחד פחות או יותר בגילי, בן 30, אך הוא היה נוצרי-ערבי (לא שאני שופטת, אבל הייתי מעדיפה להיות עם יהודים בגילי ובלי קשר, נראה לי שכמו רוב הגברים, הוא לא בדיוק מחפש ידידות והיו לו כוונות כלפיי) וגם כך רוב הזמן הוא היה עם דוד שלו. בכל מקרה, עדיין הסתדרתי והצלחתי להנות מהטיול ולהתחבר שם לאנשים למרות שהם רחוקים מלהיות בגילי. חשתי שהיו חלק שהתפלאו למה נערה צעירה כמוני טסה לבדה בלי אף אחד והאמת? לא הזיז לי. כששאלו אותי את זה, אמרתי שפשוט זה היה ספונטני ולא חשבתי יותר מדי.
בעיקרון, בטומי זאת לא עיר שמתאימה לצעירים, אין שם חיי לילה (הלכתי שם לברים עם זה מהקבוצה והכל ריק) ואטרקציות מתאימות לצעירים, אז לצעירים מביניכם, לא הייתי ממליצה לטוס לשם, אלא אם כן אתם רוצים לראות נוף יפה. זה הדבר היחיד שיש שם. רק הנוף עושה את גיאורגיה, כל שאר הדברים מורידים ממנה ושלא לדבר על זה שאנשים שם לא יודעים לדבר אנגלית ואי אפשר לתקשר איתם. קרה לי כמה פעמים שפשוט נקלעתי שם עם המקומיים לאי הבנות כיוון שלא ידעו לדבר איתי באנגלית. המלצרים חייבו אותי ואת זה מהקבוצה על 40 לארי שלא היינו אמורים לשלם- דברים שהיינו בטוחים שהם נותנים לנו על חשבון הבית ובכלל לא הזמנו אותם וכמה שניסינו להסביר להם את זה, הם לא מבינים. רציתי להזמין קוקטייל ושאלתי את המלצרית מה המחיר שלו, אבל היא כבר הכינה אותו (היא לא הבינה שרציתי לדעת קודם כמה עולה) ולא היה לי נעים להגיד לה שאני לא רוצה כי זה יקר (לקחו ממני 45 לארי שזה שמונים ש"ח על קוקטייל). או למשל, שנכנסתי לחנות בגדים וביקשתי מידה בג'ינס הם לא מבינים, הם ניסו לדחוף לי כל מיני בגדים שהם לא במידה שלי. קיצר, קשה מאוד לתקשר שם. הם לא מבינים מילה באנגלית, אפילו את המילים הכי בסיסיות שיש.
בקיצור, הייתי מאחלת לעצמי טיול קצת יותר טוב ומתאים לגילי, אבל זה מה שהיה והסתדרתי עם זה איכשהו, כי עדיף להנות ממה שיש אם כבר טסתי.
