y o u r s e l f
New member
אז בכיתי. המון.
אוֹוֹאוֹ כמה שבכיתי. אבל קצת רקע לפני, לאלה שלא כל כך מכירים אותי. (ריבוי חדשים בפורום
) אני בעוד מס' ימים חוגגת 17, באה ממשפחה דתית מתחזקת, מסתירה את העובדה שאני לא שומרת שבת, אפילו לא בכיוון. ומסתירה את העניין הענק הזה קרוב ל3-4 שנים. תמיד היתה לי את החששה הגדולה הזאת, מי שזוכר ששאלתי כאן המון , איך עושים לעזאזל את השיחה הנוראית הזאת עם ההורים?? איך מתחילים אותה? מה אומרים? מתי יודעים שזה הגיל הנכון ? אבל אולי אני עדיין תחת חסותם וכל העניין הזה לא יועיל לי אם הם ידעו בוודאות? (כי ספק אני בטוחה שהיה להם) . אתמול זה קרה. בלי שום תיכנון מוקדם. בלי מחשבות מיוחדות.. אפילו הדברים שהציעו לי כאן להגיד ברגע השיחה ברחו לי מהראש. רק הדמעות זלגו בלי סוף. זלגו מהמחשה שמה שאני עומדת להגיד יהרוס את ההורים שלי. יכאיב להם. לא יתן להם לישון הלילה. אבל זהו, השנייה הזאת, השנייה שבה החלטתי, היתה גורלית.. קראתי לאמא שתבוא תישב איתנו בשולחן. היינו בפורום קצת יותר מורחב, אמא, אבא, אחותי הגדולה ובעלה (חייבת לציין שהם דתיים). אחותי וגיסי, ידעו שכיוון הדת הוא לא כיווני עוד קודם. המון שיחות נפש העברנו בלילות ירח.. אמא התיישבה , ושרר המון שקט . שקט ודמעות זולגות. קרוב ל- 10 דקות הם רק הסתכלו עליי בוכה,לתאר לעצמי מה רץ להם בראש אני לא אצליח. אני מנסה להתחיל את זה, להוציא, להשתחרר- ואני לא מצליחה, אני רק בוכה ובוכה. גיסי עזר לי, הוא פשוט התחיל לדבר על העניין, להגיד להוריי שקשה לי עם עניין הדת, קשה לי ללכת בדרכיה, ואני איפשהוא מחפשת דרך קצת שונה. זה הדבר היחיד שגרם לי להתחיל לדבר ולהוציא מה ששמרתי בתוכי 4 שנים, הכל התפרץ, המידע עם הדמעות.. אבא לא הוציא מילה, רק בסוף מילמל- "את בוכה כי את רוצה שירחמו עליך". (אח"כ קיבלתי התנצלות...) אמא רק אמרה לי כמה שזה כואב.. כמה שהיא מרגישה אשמה, כמה שהיא פוחדת, כמה שזה עושה לה רע, ואני מצידי מגבירה את הבכי- פשוא לא יכולתי להשתלט על זה.. כמה שזה כאב לי לשמוע שהיא אומרת- "אז הדרך שחינכתי אותך , שאני ואבא חינכו אותך לא מתאימה לך !?" פאק, חשבתי לעצמי, למה זה מגיע לי? מה כבר עשיתי רע שנולדתי לתוך משפחה דתית ואני בכלל לא מאמינה באלוהים, בדבר הזה שאנשים המציאו כי נוח להם שמישהו מעליהם מסדר הכל, אחראי על הכל.. בגלל זה אני צריכה לסבול בצורה כזאת וגרום סבל עוד יותר גדול לאנשים שהביאו אותי לעולם? הבקשה היחידה בשיחה הזאת מצידי הייתה , שיתייחסו אלי רגיל. שלא ישנו עכשו את ההתנהגות שלהם אלי, אני לא רוצה שעכשו יטפטפו לי על דת ודת ודת וסימנרים ושטויות. "הבעיה באמונה" אמר גיסי. וכן זה באמונה, אבל זאת לא בעיה !!! ואני לא רוצה שיתיחסו אל זה כאל בעיה, כי זוהי דרך חיי. ככה טוב לי. ושב חזרתי על עצמי כמה שאני רוצה שהיחס ישאר אותו יחס. בבקשה. אמא אמרה לי, מירית, אני לא אגיד לך כלום אם תצאי בשבתות וערבי שבתות, רק שתדעי שאני לא אעצום עין כל הלילה במחשבה שהבת שלי יושבת בשבת באיזה שהוא פאב. הקלה? אולי קצת.. במיוחד היחס שאני מקבלת מאז השיחה- מן מיוחדות מסוימת, מיוחדות מוזרה. אבל המון אהבה. שווה? אכן.. קשה? מאוד.. ופה שום דבר לא נגמר, הכל רק התחיל...
אוֹוֹאוֹ כמה שבכיתי. אבל קצת רקע לפני, לאלה שלא כל כך מכירים אותי. (ריבוי חדשים בפורום
