אז בואו ננסה... ../images/Emo24.gif
בימים האחרונים התבשרתי על שני פעילים שעזבו את נוער מרצ. דווקא בימים בהם נוספו פעילים חדשים, פעילים ותיקים, עתורי נסיון ואהבה לתנועה, עוזבים. אני יכול להבין עזיבה על בסיס אידיאולוגי, אבל כאן לא מדובר בזה. אני רוצה לפתוח ולהזכיר לכל מי שקורא את זה, מה כוחן של מילים. אותי רצחו. לפני שנה וחצי בפורום נוער מרצ רצחו אותי. במסגרת חוסר המעצורים בפורום מישהו טרח לקראו למותי המיידי. נעים זה לא היה, מצחיק, מאוד לא. כאן לא קראו לרצוח אף פעיל, אבל בהחלט יש להם רגשות, והם גם נפגעים לפעמים והיכוחים הטובים והחשובים שיש לנו בתנועה גורמים לנו לאבד את עצמנו, ולחלקנו זה מאוד לא נעים. לפעמים אנחנו גם שוכחים איך להתנהג אחד עם השני, אני יעיד על עצמי כאדם שלא פעם שכח שאני רב בסופו של דבר עם בן-אדם. אני כאחד שיצא לו להיות חלק מכמה סכסוכים עמוקים בנוער, בחרתי להוציא את עצמי מכל ויכוח. אני ממליץ לכל אחד לעשות חושבין עם עצמו על היחס לפעילים אחרים. על כמות התככים מאחרוי הקלעים, ולחשוב האם זה נחוץ. אני אדם של תקווה. התקווה מניעה אותי בדרכי אחרי השלום והצדק, והיא זו שמשאירה אותי בסופו של דבר אופטימי בקשר לעתיד שלנו, ולתנועה. תמיד האמנתי ותמיד האמין, למרות ספקות שהיו לי בדרך, בחשיבותה ובעליונותה של תנועה מרצ מול כל תנועה אחרת בשמאל ובכלל. יש לנו מה שאין בשום מקום אחר. ביום חמישי האחרון, לאחר חודש וחצי, בפעם הראשונה שמעו על הקמפיין שלנו. באחת התוכניות עם הרייטינג הגבוהה ביותר, מבט לחדשות, במשך שתי דקות הראו אותנו בצומת רעננה עם יוסי שריד והראו את הקמפיין. שתי דקות זה הרבה בזמן ערוץ 1, וזו התחלה נהדרת. אני בטוח שבעוד כמה חודשים ימשיכו לראות אותנו, ובהרבה יותר מקומות, עם נמשיך להגביר את הקצב כמו שאנחנו עושים מאז המסע. אז בואו נמשיך לדחוף את עצמנו למטרה- ונאחד את כל התנועה סביב הקמפיין, במקום להבריח פעילים בסחרור האידיולוגי שקורא בזמן האחרון, ונלמד לאהוב אחד את השני, הרי אין הרבה כמונו, וכל פעיל הוא עולם ומלואו... שתהיה שנה טובה לכולכם, שנה של שלום וסוף הכיבוש שנה של צמצום הפער החברתי, וצדק אמיתי, שנה שנוכל לנשום בה, ואולי גם לצלול בירקון. בואו כולנו נקווה, ונעשה את השנה הבאה, באמת שנה טובה.
בימים האחרונים התבשרתי על שני פעילים שעזבו את נוער מרצ. דווקא בימים בהם נוספו פעילים חדשים, פעילים ותיקים, עתורי נסיון ואהבה לתנועה, עוזבים. אני יכול להבין עזיבה על בסיס אידיאולוגי, אבל כאן לא מדובר בזה. אני רוצה לפתוח ולהזכיר לכל מי שקורא את זה, מה כוחן של מילים. אותי רצחו. לפני שנה וחצי בפורום נוער מרצ רצחו אותי. במסגרת חוסר המעצורים בפורום מישהו טרח לקראו למותי המיידי. נעים זה לא היה, מצחיק, מאוד לא. כאן לא קראו לרצוח אף פעיל, אבל בהחלט יש להם רגשות, והם גם נפגעים לפעמים והיכוחים הטובים והחשובים שיש לנו בתנועה גורמים לנו לאבד את עצמנו, ולחלקנו זה מאוד לא נעים. לפעמים אנחנו גם שוכחים איך להתנהג אחד עם השני, אני יעיד על עצמי כאדם שלא פעם שכח שאני רב בסופו של דבר עם בן-אדם. אני כאחד שיצא לו להיות חלק מכמה סכסוכים עמוקים בנוער, בחרתי להוציא את עצמי מכל ויכוח. אני ממליץ לכל אחד לעשות חושבין עם עצמו על היחס לפעילים אחרים. על כמות התככים מאחרוי הקלעים, ולחשוב האם זה נחוץ. אני אדם של תקווה. התקווה מניעה אותי בדרכי אחרי השלום והצדק, והיא זו שמשאירה אותי בסופו של דבר אופטימי בקשר לעתיד שלנו, ולתנועה. תמיד האמנתי ותמיד האמין, למרות ספקות שהיו לי בדרך, בחשיבותה ובעליונותה של תנועה מרצ מול כל תנועה אחרת בשמאל ובכלל. יש לנו מה שאין בשום מקום אחר. ביום חמישי האחרון, לאחר חודש וחצי, בפעם הראשונה שמעו על הקמפיין שלנו. באחת התוכניות עם הרייטינג הגבוהה ביותר, מבט לחדשות, במשך שתי דקות הראו אותנו בצומת רעננה עם יוסי שריד והראו את הקמפיין. שתי דקות זה הרבה בזמן ערוץ 1, וזו התחלה נהדרת. אני בטוח שבעוד כמה חודשים ימשיכו לראות אותנו, ובהרבה יותר מקומות, עם נמשיך להגביר את הקצב כמו שאנחנו עושים מאז המסע. אז בואו נמשיך לדחוף את עצמנו למטרה- ונאחד את כל התנועה סביב הקמפיין, במקום להבריח פעילים בסחרור האידיולוגי שקורא בזמן האחרון, ונלמד לאהוב אחד את השני, הרי אין הרבה כמונו, וכל פעיל הוא עולם ומלואו... שתהיה שנה טובה לכולכם, שנה של שלום וסוף הכיבוש שנה של צמצום הפער החברתי, וצדק אמיתי, שנה שנוכל לנשום בה, ואולי גם לצלול בירקון. בואו כולנו נקווה, ונעשה את השנה הבאה, באמת שנה טובה.