אז אפשר להצטרף?

[נורית של עמית]

אז אפשר להצטרף?

טוב, אני לא מאמינה בכלל שהילד המקסים שלי תיכף בכיתה א'. כבר אי אפשר יהיה ל"מרוח" לו מה כתוב בעיתון (כן, זה ראש הממשלה. לא, לא ירו בו. למה הוא בעיתון? - שאסביר על כל החשדות.???) ואי אפשר יהיה לראות כתבה בטלביזיה בווליום נמוך עם כתוביות "רק כדי שהוא לא ישמע או יבין..." זהו, הילד שלי כבר גדול.. אז, עמית היה השנה בחט"צ. יחסית עבר בסדר. אבל! הוא כבר הודיע לי פעמיים שהוא לא רוצה לעלות לכיתה א'. מסיבות של: אני לא אדע לקרוא, אין לי חברים וכאלה (יש לו חברים) יכול להיות שזה קשור לזה שאני עם אחותו התינוקת בבית? ההרגשה שלי שיהיה קשה לו המעבר הזה. הוא ילד שמאוד אוהב לשחק... איך אני יכולה להקל עליו? אני חושבת שהוא ילד חכם וסקרן מאוד. בקיצור, אמא גם פוחדת...

 

[אמא של ילדה קוראת]

ברוכה הבאה ../images/Emo39.gif

העלית פה כמה נושאים... אז דבר ראשון, בקשר לזה שהם גדלים... תסתכלי על זה ככה, כשהתינוקת קצת תגדל, עמית יוכל להקריא לה סיפורים

ועכשיו ברצינות (עד כמה שאני אצליח בשעה הזו): בענייני טלויזיה ועיתון, אצלינו בבית רואים חדשות רק אחרי שהילדים הולכים לישון, הגדולה בת 9 ואני ממש משתדלת שלרוב הדברים היא לא תהיה חשופה (עד כמה שאפשר). שמתי לב שמגיל די צעיר, גם אם אנחנו רואים את החדשות כמעט בלי קול, היא קולטת הרבה יותר ממה שאני מעלה בדעתי מהתמונות... בעניין החטיבה הצעירה, אני לא מכירה באופן אישי, והיו על זה כאן כמה דיונים, אבל היתרונות שאני רואה בזה, שאת המקום הוא כבר מכיר, את רוב הילדים הוא מכיר וגם לפי מה שהבנתי ברוב החטיבות הצעירות ילדי כיתה א' "מרוויחים" עוד קצת זמן משחק, פחות נכנסים למסגרת נוקשה כמו בכיתה א' רגילה. בקשר לחששות שהוא מבטא, הייתי מתייחסת אליהן בצורה עניינית. למשל, נכון, אתה לא יודע עכשיו לקרוא, אבל אתה תלמד כמו שפעם לא ידעת כך וכך ולמדת. בעניין החברים, פשוט להזכיר לו את החברים שממשיכים אתו הלאה לשנה הבאה. יכול להיות שהוא מרגיש ממך שאת דואגת ? (כן, כן, אני מדברת, שכל פעם הבת שלי מפתיעה אותי מחדש כמה היא מוכנה הרבה יותר ממני לכיתה א'). ובקשר לתינוקת, יכול להיות שככה הוא מבטא את מה שהוא מרגיש. יכול להיות שהוא עוד לא רוצה ממש לגדול ולעלות לכיתה א', אלא להשאר עוד קצת ילד קטן... לילה טוב,

שרון.

 

[מחשבות]

למה להקל? הקושי עוד לא צץ והילדים מסתגלים

מהר, אלא אם יש בעיה מיוחדת. בית ספר אינו כלא והקושי הוא יותר של ההורים מהילדים. בכל מקרה, לזרום עם הילד ולדעת שהשקרים ממשיכים: הכנת כבר שיעורים? הרי ברור שהשיעורים הם מטרד ענקי ומהווים מוקד חיכוך קבוע בין הילדים להורים. אבל ההורים מקפידים על החיכוך עד שהילד מגיע לתיכון וסוגר עצמו בחדר לעד.

 

[שחר עולה1]

אז מה?

לתת להם לבחור, לא להכין שיעורים? אני שואלת ברצינות אני כבר צופה קשיים, הוא שנא להכין את דפי העבודה שנתנו לו בגן, אז מה יהיה בבית הספר.

 

[אמא של ילדה קוראת]

אני לא חושבת שצריך לתת להם לבחור אם להכין

או לא שיעורים. אני כן חושבת שבתור התחלה, צריך לספק להם את כל התנאים אבל לתת למורה להתמודד עם זה... להשתדל לא להפוך את זה לעוד מאבק בין הורה וילד, יש לנו גם ככה מספיק מאבקים איתם. איזה דפי עבודה נתנו להם בגן ? למה הוא לא אהב ?

 

[מחשבות]

הילד מרומה מכסימום חודש. לאחר מכן הוא קולט

את הקונספירציה ומצביע ברגליים.

 

[שחר עולה1]

כל יום שישי

הם קיבלו שיעורי בית, דפי עבודה בסיסים, אותיות, מספרים, מודעות פונולוגית, תבניות מילים וכו'. הוא הכין אותם כי אין לו הרבה ברירה היינו חייבים להחזיר את הדפים לגננת, שזה מצויין כי אחרת הוא לא היה מכין. עכשיו הוא בקייטנה, ומסתבר בקייטנה הספציפית הזו אין חופש, והם עושים עבודות יצירה ודפי עבודה, הוא מתלונן כל בוקר שהוא לא רוצה ללכת לקייטנה כי נותנים לו עבודות וקשה לו, וכי"בקייטנה אין שיעורים, רק משחקים". אז בשנה הבאה בשום פנים ואופן הוא לא רוצה לקייטנה הזו. למה הוא לא אוהב, כי הדבר גוזל מזמן המשחק שלו בחוץ.

 

[אמא של ילדה קוראת]

אצלינו לא היו דפי עבודה מהגן.

אמנם בבית היו לי חוברות ועשינו מהם, וגם בחופש אנחנו עושים, אבל הילדות עושות בשמחה. הגדולה אהבה יותר, השנייה קצת פחות, אז לא התעקשתי. עיקר החוברות בתקופת הגן היה בשבילי, כדי שתהיה לי אינדיקציה שאין לה קושי באף נושא לקראת כיתה א'. כבר כתבתי את דעתי בעניין השיעורים, אני לא חושבת שהם צריכים להיות עונש, אני גם לא חושבת שהם מיותרים. יש מקצועות שללא תרגול אי אפשר להתקדם בהם הלאה, ושיעורים במידה סבירה הם הכרחיים. בכיתות הנמוכות, שיעורי הבית אמורים לבוא לדעתי כהכנה לכתות הגבוהות. מעין הרגל מסוים, שיש לעבוד גם בבית ולא תמיד שעות הכיתה מספיקות.

 

[מחשבות]

צריך להמשיך במזימה, לומר שכך מגיעים

רחוקו בחיים, שכך זוכים להערכת המורה וכך הלאה. אני יודע שכולם משחקים את המשחק של השיעורים, כולם סובלים מזה, אך חוששים לומר את האמת. אנחנו הגדולים חכמים על קטנים. אילו ידעו הקטנים עד כמה כל שיעורי הבית זה משחק מתיש, מציק ומיותר בודאי היו מתקוממים.

 

[שחר עולה1]

האמת נכון

זה באמת מתיש, ובתור סטודנטית אני שונאת להכין שיעורים ועבודות, אני מכינה אותם כמי שכפהו שד. דוחה הכל לדקה האחרונה ואז יש לי לילה לבן. אז אני די מבינה את XX כאשר הוא לא רוצה להכין שיעורים כי גם אני די שונאת את זה, בגלל זה את השיעורים מכינה איתו סבתא, היא יושבת איתו, יושבת לו על הראש יותר נכון עד שהעינוי מסתיים. אני אישית חושבת ששיעורים הם דבר מיותר, ומבחנים סגורים עוד יותר מיותרים, למה להקשות עליהם את החיים? היום תשאלו אותי מה עשיתי במשך 12 שנות לימוד, אני לא אדע לענות כי בערך עשיתי כלום. ועובדה אני במחצית הדרך לתואר ראשון.

 

[אלינקה]

גם אצלי הוא לא אהב את הדפים

יש לו בעיה של מוטוריקה עדינה את הדפים של החשבון הוא דוקא אהב עכשיו אנחנו נהנים מהחוברת של מתמטיקה לפי שיטת סינגפור והוא אוהב את התרגילים היום הוא עשה 4 דפים דבר היחידי ש"עייף" אותו היה לצבוע פריטים,

 

[אמא של ילדה קוראת]

בעקבות מה שכתבת, הסתכלתי על החוברות של שיטת

סינגפור בחנות, והן אכן נראות טובות. אני אתחיל את השנה עם מה שנותנים מבית הספר, אבל אם אני אראה שיש דברים שמתפספסים, אני בהחלט אקנה חוברות כאלה. בעניין צביעת הפרטים, זה כנראה עייף אותו משום שיש לו בעייה של מוטוריקה עדינה...

 

[אלינקה]

כפי שאמרנו אנחנו יושבים כל יום

קבלנו ביום ג' והוא רץ אני קצת מעכבת אותו אבל הוא אוהב נראה לי שנסים מהר מאוד

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo13.gif העיקר שתהיה לו חוויה של כיף.