(תפוז לא מקפיץ את ההודעה שלי מלפני מספר שבועות) ואספתי את בכל הכוחות והאומץ שהצלחתי למצוא ופתחתי את הפה... עברו כבר איזה שבועיים מאז, נראה לי והעולם לא תמוטט... תודה לכל המעודדים והתומכים
הזכיר לי התמודדויות שלי עם שכול, שבהן הקושי הגדול מכל היה לגלות שהעולם ממשיך להסתובב. שיר השכול היפה ביותר בעיני הוא "והחיטה צומחת שוב". סליחה על ההקבלה המעציבה. בכל מקרה - שיהיה רק טוב ובהצלחה