אני יודעת בדיוק על מה את מדברת
כשאת כותבת שאת לא מצליחה להשקיע את מלוא המרץ במה שאת רוצה להשיג. אצלי זו הרגשה קצת שונה, אבל דומה. כשקורה משהו לא צפוי במשך השבוע, ותשומת הלב שלי מכוונת אליו - נגיד משהו בעבודה, או במשפחה, אז הקושי לחזור אחר כך להשקיע את המרץ בעצמי, ובדברים שאני רוצה להשיג הוא מאוד גדול. ובנוסף, גיליתי, שאצלי באופן אישי מה שדורש את השקעת האנרגיה הגדולה ביותר זה לפרוט את המטרה לפרטים, ולא להשאיר אותה בגדר משהו רחוק. אולי הסיבות שלנו קצת שונות, אבל איכשהו נדמה לי ששתינו מדברות על אותו הדבר. השאלה היא בעצם לא מהו הדבר הזה שגורם לכך, אלא איך יוצאים מהמצב הזה. כי הרי בדיוק ככה זה מתחיל, כשתקופת החגים מתחילה להתפוגג, כל החגיגיות של ההבטחות שלנו לעצמנו נעלמת איתה, וזה הזמן האמיתי לבחון את הרצינות של הרצון שלנו בשינוי והמוכנות של לעשות משהו בשביל זה. מה שעוזר לי באופן אישי זה משהו שעשיתי היום - לקחתי לי את כל שעות הבוקר בשביל לעשות דברים קטנים שאני אוהבת. ישבתי בבוקר בחוץ עם כוס שתיה חמה, הסתכלתי על כל מה שמסביבי, נהניתי להסתכל על החתולים משתובבים, וגם סתם שכבתי על הדשא והסתכלתי על השמיים. איכשהו מבין הפעילויות הקטנטנות האלו, התחילו להגיע מחשבות על הדברים החשובים, וגם רעיונות וכיוונים חדשים. ממליצה גם לך לנסות את זה, לקחת כמה שעות עם עצמך, להסתובב בין חנויות קטנות במדרחוב קטן, לצאת לפארק קרוב, אפילו לתלות כביסה אם זה לא עושה לך פריחה רק לשמוע את הרעיון הזה. אל תנסי לחפש תשובות עדיין, לשאלות על מה ולמה הפחד, או למה את לא מצליחה לצאת מהמצב הזה, אלא רק תנסי להיות לכמה שעות, ולהנות מזה. ומתוך זה יגיעו המחשבות, וגם התשובות בשאיפה.