צרותבצרורות
New member
אז איך מתחילים??
פעם ראשונה פה, היום פתאום נפל לי האסימון, מצב רוח נוראי.
יתכן ואני מקדימה את המאוחר אבל אשמח להסתייע בניסיונכם הרב:
בתי בת כמעט 5, ילדה נבונה ורגישה אבל...
מאז נולדה היתה עקשנית, עם אופי חזק, לא מוותרת, לטוב ולרע.
כשכבר מעל לשנה אני מקבלת מסרים מהגננות שצריך לטפל בה. התחלנו טיפול משפחתי ובחלקו פרטני בה, בנתיים מעברי גן והמצב מתדרדר בגן. (כועסת המון, מקללת את הגננת קללות ״בת זונה״ שוב ושוב)
ולמה בעצם אני כאן, כבר שבועות ספורים שהיא לא מפסיקה לכחכח, ואני משתגעת מזה, היא שוכבת לצידי וכל דקה כחכוח. אני מבקשת ממנה להפסיק והיא אומרת, מגרד לי, אמא אני לא יכולה. היינו יחד בהופעה, לא הייתי מסוגלת לשאת את זה. במקביל היא מתלוננת שמגרדות לה העינים, אבל אין הפרשות, אין כלום. היא לא מצמצת רק משפשפת אותן.
זה מפריע גם לה וביקשה שאקח אותה לרופאה לבדוק את הגרון והעינים.
הפסיכולוגית הציעה לי לעשות לה אבחון עם פסיכיאטר ילדים (היא לא עודכנה על הכחכוח - כי עד היום לא חשבתי על זה כטיק), היא מרגישה שהיא סובלת מהפרעות ריכוז וקשב, אני מאד התנגדתי, בהרגשה שלי היא לא סובלת מזה אלא מקושי רגשי (ויש לי ילד אחד מאובחן, זו לא הסתייגות כללית), ואולי עכשיו אחרי מה שקראתי היום אני חושבת על טורט.
וכל המגילה הזו למה? אני תוהה מה נכון כרגע לעשות?
שלב א- רופאת ילדים קבועה, שתבדוק מצב פיזי. קראתי על הפאנדס, לא הבנתי עד הסוף - להעלות את זה? מה בעצם לבקש מהרופאה לבדוק מלבד הגרון והעינים? בדיקות דם מסוימות? טיפול אנטיביוטי? לאן לכוון?
שלב ב- פסיכיאטר עם התמחות בילדים זה בסדר (או שמא עדיף ללכת לנוירולוג?)? היתרון שהפסיכולוגית בקשר איתו ואיבחן את האח הגדול.
אני מאד חוששת מהאיבחון ותוצאותיו, (מההשפעה שלי על תוצאות האבחון, שתמיד נראה לי מוטה סביבה) מטיפול תרופתי בגיל כזה צעיר, מתיוג של הילדה בעיני עצמה ומהסביבה.
ואולי רק מגרד לה בגרון???? נכנסתי לסטרס נוראי.
(וכן קראתי שהאבחנה של טוראט היא מינימום שנה של טיקים)
ושאלה אחרונה ברשותכם, לגרון? יש פטנט שיכול להפחית את הכחכוח? תרופה? סוכריה?
קראתי שאסור להתייחס לטיק ואני מרגישה אשמה כמובן שאני הגורמת לזה ומאידך נכנסת לסטרס ועצבנות שזה קורה ואולי מזינה את המעגל הזה בעצמי. אוף.
סליחה על אי הסדר בהודעה, ואורכה. אודה לתובנות וסדר בדברים.
פעם ראשונה פה, היום פתאום נפל לי האסימון, מצב רוח נוראי.
יתכן ואני מקדימה את המאוחר אבל אשמח להסתייע בניסיונכם הרב:
בתי בת כמעט 5, ילדה נבונה ורגישה אבל...
מאז נולדה היתה עקשנית, עם אופי חזק, לא מוותרת, לטוב ולרע.
כשכבר מעל לשנה אני מקבלת מסרים מהגננות שצריך לטפל בה. התחלנו טיפול משפחתי ובחלקו פרטני בה, בנתיים מעברי גן והמצב מתדרדר בגן. (כועסת המון, מקללת את הגננת קללות ״בת זונה״ שוב ושוב)
ולמה בעצם אני כאן, כבר שבועות ספורים שהיא לא מפסיקה לכחכח, ואני משתגעת מזה, היא שוכבת לצידי וכל דקה כחכוח. אני מבקשת ממנה להפסיק והיא אומרת, מגרד לי, אמא אני לא יכולה. היינו יחד בהופעה, לא הייתי מסוגלת לשאת את זה. במקביל היא מתלוננת שמגרדות לה העינים, אבל אין הפרשות, אין כלום. היא לא מצמצת רק משפשפת אותן.
זה מפריע גם לה וביקשה שאקח אותה לרופאה לבדוק את הגרון והעינים.
הפסיכולוגית הציעה לי לעשות לה אבחון עם פסיכיאטר ילדים (היא לא עודכנה על הכחכוח - כי עד היום לא חשבתי על זה כטיק), היא מרגישה שהיא סובלת מהפרעות ריכוז וקשב, אני מאד התנגדתי, בהרגשה שלי היא לא סובלת מזה אלא מקושי רגשי (ויש לי ילד אחד מאובחן, זו לא הסתייגות כללית), ואולי עכשיו אחרי מה שקראתי היום אני חושבת על טורט.
וכל המגילה הזו למה? אני תוהה מה נכון כרגע לעשות?
שלב א- רופאת ילדים קבועה, שתבדוק מצב פיזי. קראתי על הפאנדס, לא הבנתי עד הסוף - להעלות את זה? מה בעצם לבקש מהרופאה לבדוק מלבד הגרון והעינים? בדיקות דם מסוימות? טיפול אנטיביוטי? לאן לכוון?
שלב ב- פסיכיאטר עם התמחות בילדים זה בסדר (או שמא עדיף ללכת לנוירולוג?)? היתרון שהפסיכולוגית בקשר איתו ואיבחן את האח הגדול.
אני מאד חוששת מהאיבחון ותוצאותיו, (מההשפעה שלי על תוצאות האבחון, שתמיד נראה לי מוטה סביבה) מטיפול תרופתי בגיל כזה צעיר, מתיוג של הילדה בעיני עצמה ומהסביבה.
ואולי רק מגרד לה בגרון???? נכנסתי לסטרס נוראי.
(וכן קראתי שהאבחנה של טוראט היא מינימום שנה של טיקים)
ושאלה אחרונה ברשותכם, לגרון? יש פטנט שיכול להפחית את הכחכוח? תרופה? סוכריה?
קראתי שאסור להתייחס לטיק ואני מרגישה אשמה כמובן שאני הגורמת לזה ומאידך נכנסת לסטרס ועצבנות שזה קורה ואולי מזינה את המעגל הזה בעצמי. אוף.
סליחה על אי הסדר בהודעה, ואורכה. אודה לתובנות וסדר בדברים.
