אז.. איך היה?!
- פותח הנושא אביב 2009
- פורסם בתאריך
ביקורת מעכבר העיר
שירי מימון ושמעון בוסקילה בהופעה: הזוג המוזר והמוכשר מאת רוי רגב שירי מימון ושמעון בוסקילה הם שני טאלנטים ענקיים ומקצוענים, אבל גם בסוף ההופעה, עדיין לא לגמרי ברור למה בדיוק הם שילבו כוחות שירי מימון ושמעון בוסקילה החליטו לשתף פעולה על במה אחת ולהציג עבורנו את רפרטואר הפופ הישראלי במיטבו. הרעיון נשמע מעט מוזר בתיאוריה, וחריקות במימד האותנטיות (בעיקר בקטעי הקישור) כמעט וגרמו לנו להאמין שכל העסק היה מיותר. עם זאת, מדובר עדיין בשני טאלנטים יוצאים מן הכלל ומקצוענים אמיתיים, כאלו שלא ייתנו להופעה מושקעת שכזאת להתבזבז. קולה האדיר של מימון, המנייריסטית לעיתים תכופות, גבר על זה של בוסקילה והחביא אותו מאחור. בפעמים אחרות, אווירת הפמיליאריות של בוסקילה נגסה בהגשה א-לה מריה קארי של מימון. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהקהל ברדינג 3 היה באקסטזה לאורך כל ההופעה הארוכה והמחושבת עד דק. רצף פתיחה של "גשם שיבוא", "מחפש חבר קרוב" ו"יותר טוב לסלוח", במעטה סאונד הלהקה המשובח – כזה שלא התגבר לרגע על שני הכוכבים האמיתיים של הערב – העלה את הערב לאנרגיות הדרושות. הקטעים שהגיעו לאחר מכן – שכללו חלוקה מסודרת של שירים מבית מדרשה של מימון ולאחר מכן כאלו של בוסקילה – כבר התקבלו בסערה על ידי הקהל המשולהב. האנרגיות שהפגין הקהל (שהיה כוכב לא משני בהצגת החצות הזאת) לעתים לא ממש הסתדרו עם המסורבלות הכה בולטת בה הוגשו קטעי הקישור. לעיתים היה נדמה שהשניים אינם אמנים כה משופשפים, אלא תלמידי תיכון בהצגת בית ספר, תופעה שהטילה צל גדול על תחושת האותנטיות של המופע. הקהל לקח באופן טבעי את הסגנון וההגשה של מימון, למרות שאותנו עניין יותר בוסקילה, תופעה מבורכת למדי בשמי המוזיקה הים תיכונית. ביצוע מפעים של בוסקילה לבדו ל"אהבה קטנה" רק גרם לנו להרגיש כי לפעמים ההייפ הוא מוצדק, גם בז'אנר הפופי הנ"ל. המוזיקאי הותיק מייצר בקלות סוג של מהימנות והגשה נון-שלנטית, כזאת שמתחברת היטב לטקסטים הטובים. מקרה בוסקילה, להוציא את שת"פ בוסקילה-מימון, הוא ראיה חותכת לכך שאפשר לייצר מוזיקה ים-תיכונית במתכונת אחרת. במיוחד בתקופה בה נושא הפופולריות של המוזיקה הים תיכונית (או מזרחית, אם נקרא לילד בשמו) עומד במרכז תשומת הלב התקשורתית. בוסקילה מוכיח כי ממש לא צריך לנסות להבדיל בין מוזיקה מזרחית לאשכנזית אלא רק בין מוזיקה טובה ללא טובה, והוא יודע לייצר מוזיקה משובחת ואף לתת לה גיבוי נהדר על הבמה. לעומת בוסקילה, שירי מימון היא מכונת פופ אמיתית ברמה בינלאומית. ניתן כמובן שלא לחבב את סגנונה, השואב ישירות ממלכות הפופ העולמיות של שנות ה-90, אך בסוגה זאת, מימון היא מאסטר. ההגשה שלה לעיתים דרמטית מדי (אפילו בחוקי הז'אנר) אבל הקול הענק (וגם המראה, כפי שציין בוסקילה במהלך ההופעה) מפצה ללא בעיות. שירים כמו "תגידי" הדגימו מצוין במהלך ההופעה כי קולה של מימון זקוק לשירים "גדולים" (מה זה גדולים, ענקיים) כדי להוציא ממנה את המיטב. בוסקילה, לעומתה, חי על משחק במנעדים שבאים לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בווליום נמוך יותר. כך שבעוד מימון מפגינה את אפקט הווליום החזק או כלום, בוסקילה מוסיף ללכת לאיבוד על הבמה. יותר מכל, הרשים הערב ביכולותיהם של השניים בנפרד וברשימת השירים המרשימה שאיגדו לכבוד המופע. קטעי הקישור (מימון לא באמת הפתיעה אותנו כאשר סיפרה שבתור ילדה חלמה להיות כוכבת ושהיא האזינה בעיקר למריה קארי) והדינמיקה בין השניים ניצלו בעיקר בזכות הלבביות ההדדית והאהבה הגדולה שנדמה כי שורה בין שניהם. עם זאת, תשובה ניצחת לתהיה "מדוע השניים היו צריכים לחבור יחד על במה אחת" לעולם לא נקבל. צילום: אביב חופי
שירי מימון ושמעון בוסקילה בהופעה: הזוג המוזר והמוכשר מאת רוי רגב שירי מימון ושמעון בוסקילה הם שני טאלנטים ענקיים ומקצוענים, אבל גם בסוף ההופעה, עדיין לא לגמרי ברור למה בדיוק הם שילבו כוחות שירי מימון ושמעון בוסקילה החליטו לשתף פעולה על במה אחת ולהציג עבורנו את רפרטואר הפופ הישראלי במיטבו. הרעיון נשמע מעט מוזר בתיאוריה, וחריקות במימד האותנטיות (בעיקר בקטעי הקישור) כמעט וגרמו לנו להאמין שכל העסק היה מיותר. עם זאת, מדובר עדיין בשני טאלנטים יוצאים מן הכלל ומקצוענים אמיתיים, כאלו שלא ייתנו להופעה מושקעת שכזאת להתבזבז. קולה האדיר של מימון, המנייריסטית לעיתים תכופות, גבר על זה של בוסקילה והחביא אותו מאחור. בפעמים אחרות, אווירת הפמיליאריות של בוסקילה נגסה בהגשה א-לה מריה קארי של מימון. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהקהל ברדינג 3 היה באקסטזה לאורך כל ההופעה הארוכה והמחושבת עד דק. רצף פתיחה של "גשם שיבוא", "מחפש חבר קרוב" ו"יותר טוב לסלוח", במעטה סאונד הלהקה המשובח – כזה שלא התגבר לרגע על שני הכוכבים האמיתיים של הערב – העלה את הערב לאנרגיות הדרושות. הקטעים שהגיעו לאחר מכן – שכללו חלוקה מסודרת של שירים מבית מדרשה של מימון ולאחר מכן כאלו של בוסקילה – כבר התקבלו בסערה על ידי הקהל המשולהב. האנרגיות שהפגין הקהל (שהיה כוכב לא משני בהצגת החצות הזאת) לעתים לא ממש הסתדרו עם המסורבלות הכה בולטת בה הוגשו קטעי הקישור. לעיתים היה נדמה שהשניים אינם אמנים כה משופשפים, אלא תלמידי תיכון בהצגת בית ספר, תופעה שהטילה צל גדול על תחושת האותנטיות של המופע. הקהל לקח באופן טבעי את הסגנון וההגשה של מימון, למרות שאותנו עניין יותר בוסקילה, תופעה מבורכת למדי בשמי המוזיקה הים תיכונית. ביצוע מפעים של בוסקילה לבדו ל"אהבה קטנה" רק גרם לנו להרגיש כי לפעמים ההייפ הוא מוצדק, גם בז'אנר הפופי הנ"ל. המוזיקאי הותיק מייצר בקלות סוג של מהימנות והגשה נון-שלנטית, כזאת שמתחברת היטב לטקסטים הטובים. מקרה בוסקילה, להוציא את שת"פ בוסקילה-מימון, הוא ראיה חותכת לכך שאפשר לייצר מוזיקה ים-תיכונית במתכונת אחרת. במיוחד בתקופה בה נושא הפופולריות של המוזיקה הים תיכונית (או מזרחית, אם נקרא לילד בשמו) עומד במרכז תשומת הלב התקשורתית. בוסקילה מוכיח כי ממש לא צריך לנסות להבדיל בין מוזיקה מזרחית לאשכנזית אלא רק בין מוזיקה טובה ללא טובה, והוא יודע לייצר מוזיקה משובחת ואף לתת לה גיבוי נהדר על הבמה. לעומת בוסקילה, שירי מימון היא מכונת פופ אמיתית ברמה בינלאומית. ניתן כמובן שלא לחבב את סגנונה, השואב ישירות ממלכות הפופ העולמיות של שנות ה-90, אך בסוגה זאת, מימון היא מאסטר. ההגשה שלה לעיתים דרמטית מדי (אפילו בחוקי הז'אנר) אבל הקול הענק (וגם המראה, כפי שציין בוסקילה במהלך ההופעה) מפצה ללא בעיות. שירים כמו "תגידי" הדגימו מצוין במהלך ההופעה כי קולה של מימון זקוק לשירים "גדולים" (מה זה גדולים, ענקיים) כדי להוציא ממנה את המיטב. בוסקילה, לעומתה, חי על משחק במנעדים שבאים לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בווליום נמוך יותר. כך שבעוד מימון מפגינה את אפקט הווליום החזק או כלום, בוסקילה מוסיף ללכת לאיבוד על הבמה. יותר מכל, הרשים הערב ביכולותיהם של השניים בנפרד וברשימת השירים המרשימה שאיגדו לכבוד המופע. קטעי הקישור (מימון לא באמת הפתיעה אותנו כאשר סיפרה שבתור ילדה חלמה להיות כוכבת ושהיא האזינה בעיקר למריה קארי) והדינמיקה בין השניים ניצלו בעיקר בזכות הלבביות ההדדית והאהבה הגדולה שנדמה כי שורה בין שניהם. עם זאת, תשובה ניצחת לתהיה "מדוע השניים היו צריכים לחבור יחד על במה אחת" לעולם לא נקבל. צילום: אביב חופי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.