אז איך באמת????????

[צפונה1]

אז איך באמת????????

קוראת אתכן קצת ואשמח לשמוע מכן מאוד. ואני יודעת שהתרגלנו לעשות ולהיות אלף ואחד פנים וכובעים ביממה, אבל א-י-ך זה קרה לנו?? נכון, עכשיו יש בידי הבחירה לצאת , לעבוד, להיות אמא ולטעום מכל העולמות, אבל בינינו בנות - ככה בשקט בשקט , לפעמים מתגנבת לה המחשבה שהלוואי והיה כמו פעם. הבעל היה מביא את הכסף,ואני הייתי דואגת לבית חמים, נקי עם ניחוחות בישול כי היום אני פשוט לא מספיקה כ-ל-ו-ם, ויש לי ילדון אחד! ולא נעים לי בכלל לקטר ...מה עם האימהות לשניים ושלושה????? עם יד על הלב- אתן מאושרות ? עזבו אושר, מילה מרחיקת לכת... אתן מסופקות?במידה זו או אחרת? ככה חשבתן שזה יראה? אתן לא מרגישות שהחיים חולפים לידכן לפעמים מבלי יכולת להנות מהרגע רק להספיק עוד ועוד?? איך באמת חיים ככה ? איך באמת??

 

[mykal]

איך זה באמת????.

לא חושבת שיש משהו שהוא נכון לכולם, כמו גם שברמת הפרט, לא חושבת שכל התקופות בחיי האשה-האם --הן תקופות זהות, לפעמים יש הרבה ספוק הגורם לאושר, ולפעמים אנחנו מקטרות וממורמרות???? כמי שנמצאת כבר אחרי--כי פרשתי- ויש לי יותר מילד אחד, אני חושבת שלא הייתי יכולה לא לעבוד, נהניתי מהעבודה, ושמחתי לחזור הביתה. בעיני זה שומר על איזון (סוג של שפיות), נראה לי שחשוב מאוד שכל בני הבית יודעים שיש לאמא עוד תעסוקה חשובה, שצריך להיות שותף איתה בעשיה בבית, ולא שכל העבודה הסיזיפית היא רק מנת חלקה, והם נהנים אבל פחות מעריכים. נכון שבגדול לקחנו על עצמינו עוד מטלה שלא היתה פעם, אבל מצד שני הרוחנו עצמאות בכל מיני תחומים בודאי כלכלית. יש לי אחות שלא עובדת וכל הזמן אומרת, הלואי והיתה לי עצמאות כלכלית אז יש קשיים אבל גם רוחים--כך בנוי העולם איך נסתכל עליו זו כבר ההחלטה והעשיה שלנו.

 

[עפרה פלוס 3]

שאלה לא פשוטה בכלל

אני לא חושבת שיש מישהי שהמחשבה הזאת לא חלפה לה בראש. אני הייתי מושבתת לגמרי (ועודני מושבתת חלקית) וראיתי מה זה אומר שיש אמא בבית כל הזמן (גם אם אמא לא מתפקדת) ולא פעם הרהרתי ביני לבין עצמי שאם רק הייתי יכולה, הייתי עובדת מהבית כל השבוע. יחד עם זאת, חשובה לי חברת בני אדם, במיוחד בני אדם בוגרים. חשובה לי ההתפתחות האישית שלי, חשוב לי להיות מעודכנת, לדעת מה קורה מחוץ ל- 4 הקירות שלי... המרוץ אחר הקריירה והאמהות והחיים בכלל גורם לנו שלא נספיק לעצור ולהנות מכלום הרבה פעמים, אבל צריך ללמוד לעצור בכל מקרה. זו החוכמה.

 

[בלונים בצבעים]

לדעתי זה עניין של סדר עדיפויות ולוותר לעצמנו

מידי פעם, כלומר אם אני יודעת שאני גם אמא, גם עובדת בחוץ, מטפלת בבית, אחראית על סידורים ומטלות (בנקים, רופאים וכו'...), עוזרת למשפחה המורחבת, מבשלת כל יום ועוד ועוד..... מידי פעם אני עוצרת ומכניסה את הדברים לסדר עדיפויות ופה ושם מנסה להקל על עצמי, למשל לוקחת את הילדים לסבתות או חברים על מנת לפנות זמן לדברים נוספים, או מחליטה שלא נורא אם הבית לא ממש נקי אם אני מעדיפה לבלות אם הילדים זמן איכות, או קונה אוכל מוכן אם לא הגעתי לבשל. כלומר אי אפשר לעשות הכל מושלם כל הזמן, ולכן חשוב בכל יום ביומו לבנות את הסדר עדיפות וזה בעיקר כפי שנאמר כאן נוכל לשמור על איזון בחיים. והכי חשוב לא לחיות בתחושת אשם שלא מספיקים הכל (אם מצליחים (- אנחנו רק בנות אדם (או כמו שהבת שלי אומרת "סופר-אמא")

 

[rikyc]

את לא שומעת את היללות שלנו עד ביתך?

מי אמר שאנחנו מספיקות? התחושות שלך מוכרות לי מאוד, אחת לאחת, ואני מדברת וכותבת עליהן. וגם אני שקועה ברחמים עצמיים על החיים שחולפים והחלומות שמתרחקים ממני. אני אמא לשניים. אין סיכוי שאביא עוד אחד.

 

[mykal]

עם המשפט הראשון שלך, קל להזדהות,

אכל , לגבי ההמשך, האם מותר לחלוק על דעתך? אני חושבת שכשיש יותר ילדים יש הרבה דברים יותר קלים, הם מעסיקים אחד את השני, הם 'יועצים' ועוזרים אחד לשני, וכן זה כיף--מנסיון. לא הייתי מותרת על אף אחד מהם. כל השנים גם עבדתי "ההכרח לא יגונה" השתדלתי מאוד להיות יותר מבסדר גם בעבודה וגם באמהות, ראיתי בזה חויה ואתגר, ושום חלומות לא מתרחקים, להפך עכשיו שהפסקתי לעבוד חלקם מתגשמים וחלקם התפוגגו, וחלקם היו חלומות שוא, כי הם היו נורא 'סתמיים' בהתבוננות לאחור. מוכרחה לומר--שזה לא אומר שאין קשיים, וזה לא אומר שאין תסכולים, וזה לא אומר שלפעמים נדמה שאת 'ההר' הזה לא אוכל לעבור, אבל אני מאמינה שכך קורה גם למי שתהיה רוקה במקום של שפע שאינה צריכה לעבוד. פשוט צריך לדעת לראות את הטוב, ולזה כנראה צריך בעיקר סביבה תומכת.

 

[rikyc]

מותר ורצוי

סביבה תומכת היא אכן המפתח להצלחה גם בהורות. אני אוהבת את התגובה שלך, היה לי מצב רוח אמש. תודה

 

[Ani15]

עם היד על הלב

אני עצמאית כלכלית, אני מרוויחה טוב ואני לא תלויה באף אחד. אם יום אחד בן הזוג שלי יחליט לעזוב אותי או לבגוד בי חו"ח, השיקול הכלכלי לא יהיה חלק מהדיון בינינו. וזה עושה לי טוב. מאוד. כמו פעם? הבעל היה מביא את הכסף, ואת היית שותקת על כל החלטה שלו... לי זה לא מתאים. אז קשה לי, מאוד, ואני רצה כמו פסיכית. אבל אני מרוצה ולא הייתי רוצה את זה אחרת. יש לי שני ילדים וקריירה שאני די גאה בה, ואולי יום אחד יהיה גם ילד שלישי, גם אם לא בקרוב.

 

[ngנוצה1]

האמת??? משתדלת לא לעסוק בנושא יותר מידי

מטבעי אני אחת שמסתכלת על חצי הכוס המלאה, 3 ילדים??? כן , לא קל , משרה מלאה??? גם לא קל , תימרונים, לוגיסטיקה , בנקים , מינוסים ??? כן הכל לא קל . אבל ההנאות ורגעי האושר והסיפוק , עושים לי את ממלאים אותי . לט מעיזה לקטר כי אני יודעת בוודאות שעוד כמה שנים אתגעגע. נהנית כרגע ממה שישואגב , לא הייתי מוכנה לוותר על עבודה בשום אופן, אמא טובה מבחינתי היא אמר שפויה , ומבחינתי זה אומר אמא שיוצאת לעבודה.