אזכרה
היום מלאו שנתיים לפטירתה של אמי, וכמנהג עלינו אתמול לקברה. הדוס לא הגיע כי זה בניגוד למנהגיו אז היינו אבי, אחי הגדול, שני ילדיי, זוגתי ואני. סיפרנו בדיחות, ריכלנו, בדקנו מצב אישי-כלכלי ונפרדנו אחרי שעה. בטח חיבקתי ונישקתי את התורכי הזקן, בטח סגרתי אתו את החשבון, בטח הוא לא יעז ותר לעשות לי את ההצגה שעשה. לא לא סלחתי לאמי על כלום, לא התחלתי להתאבל עליה, אבל אני משוכנע שהיא צוחקת ומאושרת שעניני החיים נגמרו לה סופית.
היום מלאו שנתיים לפטירתה של אמי, וכמנהג עלינו אתמול לקברה. הדוס לא הגיע כי זה בניגוד למנהגיו אז היינו אבי, אחי הגדול, שני ילדיי, זוגתי ואני. סיפרנו בדיחות, ריכלנו, בדקנו מצב אישי-כלכלי ונפרדנו אחרי שעה. בטח חיבקתי ונישקתי את התורכי הזקן, בטח סגרתי אתו את החשבון, בטח הוא לא יעז ותר לעשות לי את ההצגה שעשה. לא לא סלחתי לאמי על כלום, לא התחלתי להתאבל עליה, אבל אני משוכנע שהיא צוחקת ומאושרת שעניני החיים נגמרו לה סופית.
