אזכה להרגיש שוב שמחה שלמה?

[בחוראנלוגי]

אזכה להרגיש שוב שמחה שלמה?

הנושא קצת דרמטי, אני יודע, אבל באמת מרגיש צורך לשאול, ואולי יותר מזה - לשתף:

בבערך חודשיים האחרונים, לא מרגיש שמח באמת. אני יכול לדבר עם חבר ולהקרע מצחוק - אבל בלב אני חושב "אם אמא היתה הייתי עכשיו ממש שמח", וכשאני שומע איזו בשורה טובה, כמובן מגיב 'איזה יופי' וכו', אבל בפנים זה תמיד "אם הכל היה כמו פעם הייתי ממש שמח לשמוע את זה..אבל כשאמא לא פה זה די חסר משמעות".
זה ימשיך להיות ככה או שזו רק ההתחלה? אני מניח שהרגש הזה לא ייפסק, אבל אולי יתפוס צורה קצת שונה.. אשמח לשמוע תובנות מהאנשים פה. אני באמת מרגיש הבנה וחיבור אמיתיים לתגובות שאני קורא פה, בניגוד לעולם האמיתי שם די קשה (ב"ה) למצוא אנשים שיבינו.

תודה ושבוע טוב לכולם

 

[mykal]

כן ולא,

בהחלט תלמד לשמוח, ואפילו מאוד,
אבל תמיד 'מקננת' ההרגשה, שחבל שלא ראתה,
שלא הספיקה, שהיא לא פה.

אתה היטבת לתאר--שבינתיים, המציאות שלך היא אבלות.
אני מניחה, שאתה מעבר ללא שמח, קצת כועס, הרבה מתגעגע,
'משחזר' מה היה, ומעלה זכרונות--אכן כך נראה האבל, וצריך 'לעבד את הנתונים'.
זו ההתחלה, נכון,
וכמו שכתבת-זה יפשוט צורה, וילבש צורה אחרת.
ומכיון שכתבת שאתה דתי--אתן לך פסוק מהמקורות.
"גזירה על המת שישתכח מן הלב" --זו מציאות החיים,
כדי שנוכל להמשיך לתפקד. לא שבאמת שוכחים,
נזכרים ומתגעגעים באמת ברגעים המיוחדים של החיים.
(על כך בפעם הבאה, כבר 'חפרתי' מספיק).
מאחלת לך הרבה כח התגברות.

 

[עדיה222]

MYKAL תודה על הפסוק

גזירה על המת שישתכח מן הלב - כמה הניסוח מבריק, אוצר בתוכו עולם מלא של ערכי חיים, בקיצור הנמרץ דרך הפועל בבניין התפעל, דרך התחביר המתהפך הזה.

 

[עדיה222]

לבחור אנלוגי -שמחה שלמה

אני חושבת שתזכה בהחלט לשמחה שלמה! דווקא מפני שכל כך אהבת ואתה אוהב את אמא שלך! כאילו יש לך מטען טוב בנפש.
אני חושבת - אני מעזה לצפות את העתיד - שהעצב, הכאב, האבל, ההיקטעות יכולים להפוך בעתיד לרגשות ולתכנים אחרים, למשל לרגש של בגרות ונסיון חיים, לרגש שאתה אחראי לעצמך, ואתה עומד עם האחריות הזאת מול סופות וסערות החיים.
ואז - הרגשות האחרים גם הם משתנים, הם צבועים בצבעים אחרים. הם לא יותר רעים, הם אחרים. השמחה היא אחרת. זאת אומרת יהיה לה אותו שם, אותו כינוי, אותה מילה "שמחה", אבל זה יהיה משהו אחר.
טוב שאתה פה, וכותב על עצמך.

 

[בחוראנלוגי]

תודה רבה לשתיכן