אותי לא מזיינים
ביום שני הייתי אצל חבר ברשל"צ. חניתי מתחת לבית שלו והשארתי את הטלפונים שלי באוטו ואת החלון הקידמי פתוח. הייתי אצל החבר כשעה וחצי וכשחזרתי היה חסר מכשיר טלפון. התקשרתי אל המכשיר כדי לשמוע את הצילצול, אולי הוא נפל לי היכן שהוא, ולאחר ארבע צילצולים ענה מישהו קו- 'הלו' הוא אמר 'מי זה?' ??!?!?!?!?! 'מי אתה?' 'אני בעל הטלפון, מי אתה?' 'אני אבי' 'ואיך הטלפון שלי הגיע אליך?' 'מצאתי אותו מתחת לאוטו שלך.' (איך לעזאזל הטלפון הגיע למתחת האוטו???) 'או-קי, תודה שמצאת אותו, אני רוצה אותו בחזרה.' 'אין בעיה גבר, אני אתן לך את המכשיר' 'סבבה' 'אבל מה לגבי פיצוי כספי?' אני בחור תימני, ואתם יודעים איך תימנים מגיבים לסטיחה, במיוחד כשמדובר בכסף... סיכמתי איתו שהוא מביא את המכשיר לרחוב שהוא מצא אותו, כשהתקשרתי אליו הוא אמר שהוא לא יכול להגיע ושזה לא בסדר שחסמתי את הקו - 'כי עכשיו איך אני אתקשר אליך?' חוצפן הוא דיבר בצורה מתנשאת, הוא הדגיש שאת הרעיון שאני צריך אותו והוא לא צריך אותי. במיוחד לאור העובדה שאמרו לי שהוא התקשר ממנו. במספרי הטלפון שנתנו לי ענו אנשים שאמרו שהם לא מכירים אף אחד בשם אבי. התקשרתי אליו בשנית כדי לקבוע מתי נפגשים, הוא היה באוטו עם עוד אנשים שמעתי מוזיקה מזרחית והמון דיבורים. 'הלו אבי?' 'כן כפרה' 'מה קורה? נפגשים?' 'כן בטח אין בעיה, באל תגיד לי למה אתה מתקשר לחברה שלי?' 'חברה שלך? אני לא מכיר את החברה שלך' 'היא אמרה לי שהתקשרת אליה לשאול עלי' 'תראה, אתה התקשרת מהטלפון שלי, אני רוצה לדעת לאן.' (בנתיים שמעתי שרקע משהו צועק 'עוד הפעם הטלפון הזה? עזוב את הבן זונה ואת הטלפון שלו, אני אזיין אותו ואת אמא שלו!' יש דברים שהם קו אדום בשבילי, משהו חצה את אחד מבניהם, אני שמעתי את אבי צוחק ואומר לו 'שניה אני מסיים איתו') 'טוב נפגש ברשל"צ' 'בסדר' אני נוסע בעצבים על איילון דרום מקלל אותו ואת מי שברא אותו. הוא משחק בי, ולי זה ממש לא מתאים. בן - זונה החברה שלי ראתה שאני בעצבים, אז היא הסבירה לי: 'עזוב אותך, הוא סתם פישר קטן, תשכח מהטלפון לא נראה לי שתראה אותו.' טוב, יש דברים שלא אומרים לאדם עצבני, ויש דברים שפשוט מפוצצים אותך מבפנים, רציתי לחנוק אותה באותו הרגע. תומכת ומבינה... התקשרתי אליו. 'איפה אתה?' 'אני, אני באנדרי ביפו.' 'מה יפו? קבענו ברשל"צ.' 'לא, יצאתי עם חברים אז קפצנו ליפו' 'כמה זמן תהיה שם?' 'עשרים-שלושים דקות' 'טוב אני מגיע' ושוב נסיעה רק שהפעם באיילון צפון. כעבור רבע שעה נפל לי אסימון, הוא משחק בי, אני אתקשר אליו שאני לא אסע את כל הדרך ליפו. 'איפה אתה?' כבר לא הייתה לי סבלנות והייתי מייואש, אולי באמת הלך לי הטלפון. 'אני בבית' 'מה בבית? אמרנו יפו' 'לא הייתי חייב לחזור הביתה' 'טוב, איפה אתה גר?' 'לא, אני לא יכול לפגוש אותך עכשיו.' 'מה לא יכול?' 'לא יכול אני מנתק את הטלפון והולך לישון' 'תקשיב זה לא הטלפון שלי ואני משתמש בו לעבודה, לא מתאים הקטע הזה.' 'אני רוצה בשבילו כסף' 'אתה רוצה בשבילו כסף...' 'כן. מאתיים שקל' (אני אזיין את המושתן הקטן, בן אלף חולרע) 'בסדר, נדבר מחר'. לא הוצאתי מילה כל הלילה. לא נרדמתי חצי ממנו. כל הלילה חשבתי איך אני דופק אותו. מצאתי חצי פיתרון. למחרת הלכתי לתחנת המשטרה, נגשתי אל היומנאית כדי לתת עדות. 'אתה מוכר לי' היא אומרת 'אני מתנצל אבל אני לא זוכר אותך' 'תן לי רגע ואני אזכר' נתתי את ההצהרה, ולאחר שהבאתי לה את תעודת הזהות שלי היא אמרה לי 'בטח שאנחנו מכירים סבתא שלך היא שכנה של סבתא שלי, ישבתי עם אמא שלך המון פעמים בבית של סבתא שלך' לפעמים שה לא יאומן עד כמה העולם קטן, במיוחד לאור העובדה שהיא התבלבלה ביני לבין בין דוד שלי שבכלל לא דומה לי. נסעתי לראשון אחר הצהוריים. 'אני בראשון, איפה אתה?' 'אני בעבודה, אני לא יכול לבוא עכשיו' 'אתה יודע מה, לא אכפת לי מהטלפון, אתה יכול לשמור אותו אצלך מצידי, יש לי ביטוח עליו, תשמור עליו' 'לא,גבר אני פוגש אותך היום' 'זה לא משנה לי, אני פה עם הכסף ואתה לא פה, מבחינתי תזרוק את הטלפון לפח זבל, אני אקבל חדש' 'מה כפרה, אבל אין לי מה לעשות עם הטלפון ואתה צריך אותו לעבודה, בוא קח אותו אני לא צריך אותו אצלי' 'טוב, תן לי מקום ושעה' 'תחנת הדלק על גבול חולון בת-ים, עוד שלוש שעות.' 'תהיה שם' 'אין בעיה כפרה'. התקשרתי לידידת המשפחה שאמרה לי שאין ביכולת לעזור כי המקום מפגש הוא מחוץ לתחום השיפוט של מרחב ירקון ושאני צריך להגיע לתחנת המשטרה של חולון בת ים.
ביום שני הייתי אצל חבר ברשל"צ. חניתי מתחת לבית שלו והשארתי את הטלפונים שלי באוטו ואת החלון הקידמי פתוח. הייתי אצל החבר כשעה וחצי וכשחזרתי היה חסר מכשיר טלפון. התקשרתי אל המכשיר כדי לשמוע את הצילצול, אולי הוא נפל לי היכן שהוא, ולאחר ארבע צילצולים ענה מישהו קו- 'הלו' הוא אמר 'מי זה?' ??!?!?!?!?! 'מי אתה?' 'אני בעל הטלפון, מי אתה?' 'אני אבי' 'ואיך הטלפון שלי הגיע אליך?' 'מצאתי אותו מתחת לאוטו שלך.' (איך לעזאזל הטלפון הגיע למתחת האוטו???) 'או-קי, תודה שמצאת אותו, אני רוצה אותו בחזרה.' 'אין בעיה גבר, אני אתן לך את המכשיר' 'סבבה' 'אבל מה לגבי פיצוי כספי?' אני בחור תימני, ואתם יודעים איך תימנים מגיבים לסטיחה, במיוחד כשמדובר בכסף... סיכמתי איתו שהוא מביא את המכשיר לרחוב שהוא מצא אותו, כשהתקשרתי אליו הוא אמר שהוא לא יכול להגיע ושזה לא בסדר שחסמתי את הקו - 'כי עכשיו איך אני אתקשר אליך?' חוצפן הוא דיבר בצורה מתנשאת, הוא הדגיש שאת הרעיון שאני צריך אותו והוא לא צריך אותי. במיוחד לאור העובדה שאמרו לי שהוא התקשר ממנו. במספרי הטלפון שנתנו לי ענו אנשים שאמרו שהם לא מכירים אף אחד בשם אבי. התקשרתי אליו בשנית כדי לקבוע מתי נפגשים, הוא היה באוטו עם עוד אנשים שמעתי מוזיקה מזרחית והמון דיבורים. 'הלו אבי?' 'כן כפרה' 'מה קורה? נפגשים?' 'כן בטח אין בעיה, באל תגיד לי למה אתה מתקשר לחברה שלי?' 'חברה שלך? אני לא מכיר את החברה שלך' 'היא אמרה לי שהתקשרת אליה לשאול עלי' 'תראה, אתה התקשרת מהטלפון שלי, אני רוצה לדעת לאן.' (בנתיים שמעתי שרקע משהו צועק 'עוד הפעם הטלפון הזה? עזוב את הבן זונה ואת הטלפון שלו, אני אזיין אותו ואת אמא שלו!' יש דברים שהם קו אדום בשבילי, משהו חצה את אחד מבניהם, אני שמעתי את אבי צוחק ואומר לו 'שניה אני מסיים איתו') 'טוב נפגש ברשל"צ' 'בסדר' אני נוסע בעצבים על איילון דרום מקלל אותו ואת מי שברא אותו. הוא משחק בי, ולי זה ממש לא מתאים. בן - זונה החברה שלי ראתה שאני בעצבים, אז היא הסבירה לי: 'עזוב אותך, הוא סתם פישר קטן, תשכח מהטלפון לא נראה לי שתראה אותו.' טוב, יש דברים שלא אומרים לאדם עצבני, ויש דברים שפשוט מפוצצים אותך מבפנים, רציתי לחנוק אותה באותו הרגע. תומכת ומבינה... התקשרתי אליו. 'איפה אתה?' 'אני, אני באנדרי ביפו.' 'מה יפו? קבענו ברשל"צ.' 'לא, יצאתי עם חברים אז קפצנו ליפו' 'כמה זמן תהיה שם?' 'עשרים-שלושים דקות' 'טוב אני מגיע' ושוב נסיעה רק שהפעם באיילון צפון. כעבור רבע שעה נפל לי אסימון, הוא משחק בי, אני אתקשר אליו שאני לא אסע את כל הדרך ליפו. 'איפה אתה?' כבר לא הייתה לי סבלנות והייתי מייואש, אולי באמת הלך לי הטלפון. 'אני בבית' 'מה בבית? אמרנו יפו' 'לא הייתי חייב לחזור הביתה' 'טוב, איפה אתה גר?' 'לא, אני לא יכול לפגוש אותך עכשיו.' 'מה לא יכול?' 'לא יכול אני מנתק את הטלפון והולך לישון' 'תקשיב זה לא הטלפון שלי ואני משתמש בו לעבודה, לא מתאים הקטע הזה.' 'אני רוצה בשבילו כסף' 'אתה רוצה בשבילו כסף...' 'כן. מאתיים שקל' (אני אזיין את המושתן הקטן, בן אלף חולרע) 'בסדר, נדבר מחר'. לא הוצאתי מילה כל הלילה. לא נרדמתי חצי ממנו. כל הלילה חשבתי איך אני דופק אותו. מצאתי חצי פיתרון. למחרת הלכתי לתחנת המשטרה, נגשתי אל היומנאית כדי לתת עדות. 'אתה מוכר לי' היא אומרת 'אני מתנצל אבל אני לא זוכר אותך' 'תן לי רגע ואני אזכר' נתתי את ההצהרה, ולאחר שהבאתי לה את תעודת הזהות שלי היא אמרה לי 'בטח שאנחנו מכירים סבתא שלך היא שכנה של סבתא שלי, ישבתי עם אמא שלך המון פעמים בבית של סבתא שלך' לפעמים שה לא יאומן עד כמה העולם קטן, במיוחד לאור העובדה שהיא התבלבלה ביני לבין בין דוד שלי שבכלל לא דומה לי. נסעתי לראשון אחר הצהוריים. 'אני בראשון, איפה אתה?' 'אני בעבודה, אני לא יכול לבוא עכשיו' 'אתה יודע מה, לא אכפת לי מהטלפון, אתה יכול לשמור אותו אצלך מצידי, יש לי ביטוח עליו, תשמור עליו' 'לא,גבר אני פוגש אותך היום' 'זה לא משנה לי, אני פה עם הכסף ואתה לא פה, מבחינתי תזרוק את הטלפון לפח זבל, אני אקבל חדש' 'מה כפרה, אבל אין לי מה לעשות עם הטלפון ואתה צריך אותו לעבודה, בוא קח אותו אני לא צריך אותו אצלי' 'טוב, תן לי מקום ושעה' 'תחנת הדלק על גבול חולון בת-ים, עוד שלוש שעות.' 'תהיה שם' 'אין בעיה כפרה'. התקשרתי לידידת המשפחה שאמרה לי שאין ביכולת לעזור כי המקום מפגש הוא מחוץ לתחום השיפוט של מרחב ירקון ושאני צריך להגיע לתחנת המשטרה של חולון בת ים.