אושר מהו?

[MINSA]

אושר מהו?

אושר:--מה זה להיות מאושר? אושר פרושו הרגשה טובה ...הרגשה טובה והרגשה רעה כבר נמצאים במוח השאלה היא איך מפעילים את אותה הרגשה טובה? והתשובה : משיגים משהו שרוצים ואחרי שמסיגים אתו מרגישים טוב... לדוגמא: רוצים טלויזיה ציבעונית גדולה ויפה..משיגים אותה ..ומרגישים טוב.. נשמע פשוט אבל זה מאוד מורכב הבעיה מתחילה בעובדה שככל שהדבר שרצינו היה יותר קשה להסגה ובכל זאת הצלחנו .. כך הרגשה הטובה תהיה יותר גדולה וזה לפעמים מוביל אותנו למצבים רעים בחיים. וזה כי הרבה פעמים אנו כדי להרגיש טוב רוצים דברים שאנו לא יכולים להשיג או דברים שקשה לנו מאוד להשיג ... ואז כל עוד ואנו לא משיגים את מה שאנו רוצים אנו מרגישים רע.. אפשר לומר דיכאון למה אנו מרגישים רע? בגלל שאנו מרגישים את עצמינו נחותי ערך כי אנו לא משיגים את מה שגורם לנו להיות מאושרים. זה סיבה אחת אבל יש עוד סיבות למה אנו מרגישים רע . והסיבה השניה היא שאנו חושבים שנרגיש טוב רק כשנשיג את מה שרצינו , ובגלל שאנו לא יכולים להרגיש טוב אנו מרגישים רע .כי ההיפך מטוב הוא רע .. ואם נרגיש ממש טוב כשנשיג את מה שרצינו אז כשלא הסגנו וזה המצב ההפוך אנו נרגיש רע . ולכן ככל שהדבר שנשיג יגרום לנו להרגיש יותר טוב . כך כשלא נשיג נרגיש יותר רע .. כי ההרגשה הרעה נגזרה מההרגשה הטובה . מה הפיתרון? הפיתרון הוא לגרום לעצמינו להרגיש טוב גם מדברים קטנים שאנחנו כן יכולים להשיג .. ולא לנעול את עצמינו על מטרה גדולה שאנו לא יכולים להסיג כי אז כשלא נשיג נהיה מדוכאים ביותר

 

[hilabarak]

לדעתי הפתרון הוא לחפש איזון

במקום לחפש אושר. כי מי שמחפש אחר אושר, ייתקל בקושי לקבל את התחושות הרעות בחיים שמגיעות בין אם נרצה אם לא. מי שמחפש אחר איזון מקבל בבסיס שיש ימים טובים ויש ימים קשים, ואז הוא לא מתנגד לקשים. אם מחפשים אחר אושר, אז מגיעים למצב ש"נלחמים" בכל תחושה לא נעימה, ובכך מפירים יותר ויותר את האיזון, כמו שקורה ללא מעט אנשי רוח שפנו לדרך קיצונית. הם מצהירים על חיים שמטרתם אושר, ובמעשה חווים הרבה יותר חוסר איזון וחוסר שלווה מאוכלוסיות, שבכלל לא מכירות במודעות וברוחניות (חוסר הכרה במודעות וברוח, הוא סוג מסויים של איזון, כי אין חיפוש לכאן או לכאן).

 

[yommi]

../images/Emo45.gif

 

[yommi]

עוד כמה מילים

הנסיונות להימנע מעצב, תסכול, כעס, אבל ושאר הרגשות הנחשבים לרגשות שליליים, מפרנס הרבה סדנאות, פורומים, גורו, ומחזירים בתשובה. ברור לי שמצב קבוע של אומללות אינו רצוי, אינו מאוזן ויש לנסות לתקנו. אבל גם מצב של אושר מתמשך אינו מצב מאוזן, ואינו ניתן להשגה לאורך זמן. ישנן דרכים מלאכותיות ליצור הרגשת היי מתמשכת, הן דורשות כמויות הולכות וגדלות של אנרגיה, סמים, קבוצות תמיכה, והשפעתן הולכת ומצטמצמת עם הזמן. בעצם נדמה לי כי התנאי ליכולת לחוות אושר, הוא יצירת "פסקי זמן" שבו האדם חווה "רגשות שליליים". אני חוזה שככל שהמנגנונים האלה יחקרו, כך ימצאו דרכים לשלוט ברגשות האלה אולי ע"י יצירה מלאכותית של "משברים מדומים תחת בקרה" ואולי תוך 100 שנה (אני בפרוש מרחיק עדותי) יקומו "סדנאות כעס", שילמדו אותנו כיצד ליצור את "פסקי הזמן" האלה. וזה המקום, ממרחק של 100 שנה להתייצב ראשון באופוזיציה (שודאי תיווצר) לשיטות האלו שמחקות מנגנונים טבעיים בצורה מלאכותית, משהו כמו האופוזיציה כיום לשיטות אינסטנט להרזיה. ומי יודע אולי מישהו בשנת 2103 ידפדף בפורום הזה וימצא חיזוקים לעמדתו

 

[MINSA]

אני מסכים איתכם

קשה מאוד להסיג אושר בכוח ... עוד יותר קשה להימנע מכאב בכוח... עם רגשות כלום לא הולך בכוח ... זה כמו לנסות להכניס מנורה עם פטיש במקום לסובב אותה אז בכוח לא! אבל צריך לסובב ! לאט ... צריך שיכנוע פנימי עמוק זה לא עוזר מיד ... יש בזה הרבה שלבים... אבל בסוף מצליחים .... אני יכול להעיד על עצמי שההרגשות הרעות שלי הצתמצמו למינימום מאז שהבנתי שאני פשוט מנסה להסיג דברים שאני לא יכול להסיג .... ואתם יודעים מה ? עכשיו יש לי יותר סיכוי להצליח ... כי אני מרפה מיזה ושוב : אני לא מנסה בכוח לא לרצות ! אני רק משכנע את עצמי שזה לא משתלם.... אבל אני תמיד אומר לעצמי שזה בסדר להרגיש רע... וזה בסדר לרצות דברים שאני לא יכול להסיג ... אבל זה לא משתלם ....

 

[hilabarak]

השאלה הקריטית היא מהי המטרה

אם המטרה היא לצמצם רגשות רעים, ולהגביר רגשות חיוביים, זאת מטרה מאוזנת וראוייה. אם המטרה היא להוריד את הרגשות השליליים ל0 ולהעלות את הרגשות החיוביים למקסימום, זאת מטרה לא מאוזנת, שתגרום למאמין בה להילחם בצורה כזאת או אחרת ברגשות שליליים. כי זה שמבין שחלק מהעולם הוא תמיד שלילי, רק עדיף כמה שפחות, יכול להניח לשלילי מתוך חישוב עלות תועלת רגעי. ברגע נתון לא שווה לו להילחם בכעס/פחד/דאגה/אשמה יותר מידי, כי הוא מקבל אותם בסיכומו של דבר כחלק מהחיים. ברגע שמטרתו הסופית של האדם הוא למחוק את הכעס/טינה/פחד/דאגה/אשמה אז אולי בשנה הראשונה הוא לא יילחם בהם, אבל בשנה השלישית למסעו הרוחני הוא כן יילחם. כי בשנה הראשונה אדם יכול להיות סלחן לעצמו, אבל בשנה השלישית הוא כבר לא יכול להגיד לעצמו "טוב לא נורא, אני עדיין בהתחלה". ולכן המטרה קריטית, השמדת רגשות רעים בסיכומו של דבר או איזון בריא יותר בין שלילי לחיובי שמאפשר עד סוף החיים לחיות עם השלילי ?

 

[פשוט קרן1]

חדשה פה

קודם כל, אם אנחנו רוצים להשיג דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יכולים להשיג, גורם לנו לתחושבת תסכול. הרי שאנחנו בעצמנו בחרנו לחיות במצב של תסכול. ואם אנחנו בוחרים לחיות במצב של תסכול, איך זה הגיוני שאנחנו מחפשים אחרי האושר כל הזמן. הרי בחרנו במצב של תסכול. אנחנו רוצים אושר, בוחרים בתסכול, ובסוף מתלוננים שאנחנו לא מוצאים את האושר. אז קודם כל, אי אפשר לחיות במצב תמידי של אושר. כי אי אפשר לדעת מהו אושר בלי לדעת את ההפך שלו. אי אפשר לדעת מה זה טוב, בלי לדעת מה זה רע. וברגע שטעמנו קצת מהרע, אז אנחנו יודעים ומעריכים יותר את הטוב. אבל אז, שוב לא טוב לנו. יותר נכון, לא מספיק טוב לנו, ואנחנו רוצים שיהיה יותר טוב. אז בשביל שיהיה יותר טוב, שוב צריך שיהיה יותר רע. בגלל זה החיים הם כמו גלגל, פעם למעלה פעם למטה. אי אפשר אחד בלי השני. אז לפי דעתי מי שמחפש לחיות רק באושר כל החיים, כבר מתחיל לא נכון. יש בעיה בהבנת הבסיס של האושר. ואם כבר בבסיס יש בעיה, אז כמובן שבהמשך הדרך יהיו עוד בעיות. חוצמזה, שהרגשה של כעס ואבל ותחושות רעות. הם תגובות טבעיות. אי אפשר להתעלם מהם. צריך לתת להם לצאת, להשתחרר. אם אנחנו כועסים, אז להוציא את העצבים במקום להדחיק אותם עוד ועוד, ואז לגרום למצב של התמוטטות עצבים. ואם אנחנו אבלים, אז להתאבל, לבכות, גם אם זה על חולצה שנהרסה. במקום להדחיק את הרגשות. לא סתם אומרים שזה לא טוב להדחיק רגשות.

 

[MINSA]

אנחנו כן בוחרים להיות מאושרים

וזה בדיוק מה שגום לנו בסוף לא להיות מאושרים וזה לא סטירה כי : אנחנו בוחרים להיות מאושרים מדברים גדולים שקשה לנו להסיג או שאנו בוחרים להיות מאושרים מדברים שאנחנו לא יכולים להסיג.... ואם כך את שואלת שאנו לא בוחרים באושר אלא בסבל? והתשובה היא שאנו מאמינים שנשיג בסוף גם דבר שאנחנו לא יכולים להשיג..... יש לנו תקווה .. אבל הבעיה שבגלל שאנחנו לא באמת נשיג בסוף זה מה שגורם לנו להיות לא מאושרים ולחוות סבל ... ואני רוצה להסביר את עצמי ולהגיד שאני לא מנסה להימנע מסבל ב-1000 אחוז אני גם לא מנסה להיות מאושר באלף אחוז המטרה היא לחוות פחות סבל ולהיות קצת יותר מאושרים דוקא מאותם דברים קטנים שאנחנו כן יכולים להשיג

 

[hilabarak]

אני חושב שמה שאתה אומר נכון רק

לקבוצה קטנה של האוכלוסיה - האנשים ההשגיים. יש אנשים השגיים, שבאמת כל חייהם מנסים להשיג, ולכן האושר בורח מהם. אבל אצל רוב האנשים האושר "בורח" מזוטות, כגון מריבה עם בן הזוג, או תסכול מפקק בדרך לעבודה וכולי. רוב האנשים אינם עסוקים ב"הישג הגדול" שהוחמץ מרבית הזמן, אלא בזוטות הקטנות. ואצלם דווקא באה יותר לידי הביטוי הגישה שאומרת "אל תפחד מהסבל או קבל את הסבל כחלק מהחיים". אם ניקח לדוגמא את כל האוכולוסיה של בעלי מקצוע סבירים, שיודעים שלא יגיעו לגדולות (נניח כי אפילו אין להם תואר, אלא רק מקצוע טוב). ביום יום, הם אינם חולמים על התעשרות כתוצאה מקידום. מכונאי נורמלי למשל, לא חולם להתעשר מעבודתו כמכונאי במוסך. הוא יותר מתמודד עם תסכולים כאלו ואחרים של חייו, ואם הוא ילמד שהתסכול הוא חלק מהחיים ולא יחפש אחר האושר התמידי, אז מצבו יהיה טוב בהרבה.

 

[MINSA]

אתה מעלה דעה

שלא חשבתי עליה.... אני גם לא יכול להגיד שזה נכון או לא כי אני לא יודע..... אבל ...גם האדם "הרגיל" יש לו שאיפות בתת מודע שקשה לו להסיג ... אתה תמיד יכול לראות את זה באותם אנשים שלא הצליחו בחיים... ואז הם מנסים לגרום לילדים שלהם להצליח במקומם.. אני מדבר על אותם שאיפות שיש אני מאמין לכל אחד ... להיות מפורסם... ועוד ועוד... אם כי יכול להיות שאני מדבר בהכללה .... ואתה באמת צודק.... המסקנה שאני הגעתי בלי קשר לנושא הקודם היא : שהאדם צריך לאהוב את עצמו .... זה הכי חשוב.... נכון יש הרבה סיבות למה לא לאהוב את עצמך.... הסיבות האלו יכולים להיות נכונות מאוד כמו: לא אוהבים אותי ... לא הצלחתי מספיק בחיים... ועוד ועוד..... אבל לא צריך להיות צודק צריך להיות חכם זה כמו שיש ירוק בכביש ואתה צודק מותר לך לעבור בירוק וזה נכון אבל אם אתה רואה מכונית דוהרת לכיוון שלך אל תהיה צודק ! תהיה חכם .... גם אם יש לך מספיק סיבות טובות לא לאהוב את עצמך, סיבות נכונות.... אל תהיה צודק! תהיה חכם תאהב את עצמך .... זה כלל ברזל : תאהבו את עצמיכם כמה שיותר הכי הרבה ולכן אם אנשים מסוימים פוגעים או מעליבים אותכם אתם יכולים להיות צודקים ולומר : אנשים מזלזלים בי אני גם יזלזל בעצמי או אנשים לא אוהבים אותי אז גם אני לא אוהב את עצמי ... אבל אתם יכולים להיות חכמים ולהעריך. ולאהוב. את עצמכם בכל מצב~!

 

[hilabarak]

אני עדיין חושב שצריך לסווג את הקהל

ואני אעשה סיווג קצת גס, אבל הוא יתאים לדיון לדעתי. 1. אנשים עם תחושות מוקצנות - חלומות, הצלחה, אהבה עצמית, הגשמה. 2. אנשים עם נטייה ל"נמנום המודעות" - חלומות קלים שעולים פעם בשנה, אין כמעט הכרה בנושא העצמי, הגשמה מילה לא ידועה. בעיקר ידונו במונחים של הצלחה או כישלון ובעיות של יום יום. אנשים מסוג 1 אכן מקדישים הרבה מאוד אנרגייה רגשית לכל הנושא של הצלחה והגשמה ואהבה ורגשות. אנשים מסוג 2 מקדישים הרבה מאוד אנרגייה רגשית לבעיות היום יום, ומדידה של הצלחה או כישלון ברמה הנקודתית (הצליחו להשיג העלאה, הצליחו לקבל קידום, הצליחו במבחן, הצליחו במשחק הכדורגל, הצליחו לגמול את הילד ממוצץ). בגין החלוקה (הגסה והלא מדוייקת, אבל סבירה) יש לי מסקנה מאוד שונה משלך - לכל קבוצה יש פתרון אחר לגמרי : קבוצה 1 (שאתה כמדומני שייך אליה, ואני בטוח שכן) - לא צריך ללמוד אהבה עצמית או קבלה עצמית, או להגשים חלומות או לא להגשים חלומות. צריך פשוט ללמוד להתעסק ביום יום, בדברים הפשוטים. להפסיק להעניק את כל האנרגייה לחלומות ואהבות ורגשות, וללמוד פשוט לחיות. כשמעיליבם ליהעלב, כמצליחים לשמוח וכשנכשלים להתעצבן. כי ברגע שמנסים ללמוד איך לאהוב או להגשים, אז כל הזמן נמצאים באותו מצב קיצוני של עודף התעסקות רגשית. הרי זה לא משנה ממש אם לומדים לאהוב את עצמנו, או לקבל עצמנו או לא לזלזל בעצמנו - בכל מקרה זו אובססיה להתעסקות בעצמי ועצמי ועצמי. אם תשאל איש עם "מודעות מנומנמת" מה הוא מרגיש כשהוא בים עם החברים, הוא יגיד לך "עייף" או "נהנה" או "חם" או "צמא" או... בנקודה מסויימת בזמן הוא פשוט חי וזהו. קבוצה 2 - צריכה ללמוד קצת לעסוק יותר במניעים ולבחון מדוע דברים קורים להם ומדוע הם מרגישים כך וכך. לא יותר מידי כדי לא להפוך להיות נרקסיסטים כמו קבוצה מספר 1 אבל בכל זאת, קצת יותר לעסוק במהות וקצת פחות בפני השטח.

 

[פשוט קרן1]

מממ..

לקחת פה שתי נקודות קיצוניות. אני חושבת שמה שהכי נכון לעשות הוא להתפשר בין שתי הגישות. לא להיות רדום מידי מצד אחד, אבל גם לא לחיות באשליות מהצד השני.

 

[hilabarak]

אני לא חושב שלקחתי נקודות קיצוניות

כשאני מסתכל על האנשים שאני מכיר בחיים, רובם שייכים או לקיצון זה או לקיצון אחר. או ליתר מודעות, או לחסר מודעות. אני מניח שלבני האדם קל רגשית להיות קיצוניים לכאן או לכאן. מי שמלידה יודע לחיות ולהתעלם, אז מטבע הדברים לא טורח לפתח מודעות (בשבילו זו עבודה קשה). מי שמלידה יודע לבחון ולהתסכל, אז מטבע הדברים לא טורח לפתח יכולת לחיות בפשטות (בשבילו זו עבודה קשה). כי אם אנשים לא היו קיצוניים מלידה, והיו יודעים בפשטות גם להיות מודעים וגם לחיות, אז לא היה כל כך הרבה חיפוש אחר אושר, לא ?

 

[פשוט קרן1]

נו נכון זה מה שאני אומרת

זאת הבעיה, שאנשים חיים בקיצוניות, או לכיוון הזה או לשני. אבל בעצם אם הם רוצים שקט נפשי, הם צריכים לחפש את האיזון בין שניהם.

 

[hilabarak]

בסדר, אבל זה בעצם כמו להגיד

לנבחרת ישראל "אם תתאמצו יותר, ותתאמנו יותר, ותשיגו מאמנים מוצלחים יותר, ותשיגו שחקנים מוצלחים יותר - אז בטוח תגיעו למקום הרבה יותר גבוה באליפות העולם הבאה". הרי הסבירות שזה יקרה היא אפסית. אבל אם תגידי לנבחרת "תראו, לפני הכל יש לכם בעייה קשה של כושר, אתם חייבים לעבוד הרבה יותר על כושר, אחרי שתשפרו את הכושר אז נדבר", יש סבירות שהם ישפרו את הכושר וישחקו קצת יותר טוב ואז מאמנים ושחקנים יותר מוכשרים ירצו להגיע. לכן העליתי את החשיבות של סיווג הקהל אליו מדברים. כי יש קבוצות עילית שהבעייה שלהם שהם לא משחקים ביחד קבוצתית, ויש קבוצות שחסרה להם טכניקה ויש קבוצות שחסר להם כושר וכולי. אם נגיד לכולם "תשפרו גם כושר וגם טכניקה וגם תשחקו יותר קבוציתית וגם ..." בעצם לא ממש חידשנו לאף אחד כלום.

 

[barak001]

יפה

קודם כל, יש כמה סוגי אושר, ואי ההפרדה ביניהם היא חלק מהגורמים לסבל. כלומר חוסר הידיעה שקיים אושר מסוג אחר, כזה שלא תלוי באגו. אפשר באופן תיאורטי להיות מאושר (מאד) מהקיום גם בלי להשיג, אבל זה סוד שרק מעטים מודעים אליו.

 

[akazw]

חדשה פה

תודה על השאלה, אני מתעסקת איתה הרבה לאחרונה, אני מרגישה שהאושר טמון בלחיות את ההוה, לא להיות מוטרד ממה שיהיה, או מה אני צריך עוד להשיג ועוד לא השגתי, לא לחשוב על אם יהיה לי ... אז... אלא לראות מה יש לי עכשיו , להנות ולהודות על זה . בנוסף גם לא לחיות בעבר, במחשבות של : הייתי יכולה לעשות זאת טוב יותר/ אחרת, פעם היה לי טוב, אם רק אחזור לשם....לו רק הייתי.... אם נחיה את ההוה ונמצא את הטוב שבו אז נהיה מאושרים באמת. האושר הוא בחירה שלנו, ובכל מצב נוכל להיות מאושרים. אני מאמינה שיכולות להיות לנו שאיפות בחיים ואף שאיפות גדולות, אבל בכל רגע נתון לראות את ההוה, את המקום בו אנו נמצאים עכשיו ,למצות ולהנות ממנו, כי אני מאמינה שמה שצריך לקרות לנו, והבחירות שאנו עושים יהיו לבסוף לטובתינו. הייתי רוצה להתייחס לביטווים שכתבת כפי שאני חווה אותם בעיני השגת מטרות נותנת לנו תחושה של סיפוק, לא של אושר. סיפוק הוא תולדה של ניצחון, סיפוק הוא רגעי וחולף עד הניצחון הבא, ולמעשה מתוארת כאן מלחמה, שבה אני מנצחת או מפסידה. במלחמה אין אושר, רק בשלום, בהשלמה, כשנפסיק להלחם על המחר, ועל האתמול ונחיה בשלום עם מה שיש לנו בהווה נהיה באמת מאושרים.

 

[JiyuuKi]

אושר אף פעם לא בא כשמחפשים אותו

תמיד כשאתה מנסה בכוח להיות מאושר אתה מנסה להיזכר בדברים שבעבר העניקו לך את התחושה הזאת, ולחזור עליהם. למשל, כמו בדוגמא שאתה הבאת, הגשמת סיפוקים. אתה זוכר שרצית משהו, ואז כשהשגת אותו שמחת. המוח הלוגי שלך מסיק מכך שאם תשיג שוב פעם משהו, תקבל את אותה התחושה. אבל בפועל, התחושה שתקבל תיהיה הרבה יותר חלשה ותלווה בתחושה של אכזבה. מה שיגרום לך לנסות משהו חזק יותר ובסופו של דבר אתה ממש תתנהג כמו מכור לאושר. כי האושר לא נמצא בעבר. אם כל פעם תשווה את עצמך לאיך שהייתה פעם, ותנסה לחזור למה שלא קיים עוד, אתה רק תסבול. כל תחושה היא חד פעמית, והאושר של פעם לא דומה לאושר של היום. הגוף והמוח שלך משתנים כל הזמן, וכך גם הגדרת האושר שלהם והדרך בה הוא מתבטא. אושר הוא הגשמה של רצון. לא רצון לוגי, או ריגשי, אלא רצון בצורה הבסיסית ביותר שלו. האושר נמצא בחופש. בחופש לנוע יחד עם הנשמה שלך - להיות שלם עם עצמך ועם כל כלך. וכשאתה כזה, תמצא אושר גם בעצב, וגם בכעס, וגם בפחד. ותגלה שכל אלה הם רגשות נפלאים ותלמד לאהוב אותם. אבל אם תעשה את זה בכח - תנסה בכח לחפש שימחה בעצב, או בעס, אתה לא תמצא אותם. זה יוכל לקרות רק כשתשחרר מהתלות באושר. ואז הוא יציף אותך.

 

[barak001]

../images/Emo45.gif יפה

 

[MINSA]

משהו לחשות עליו .....