אושו חברים אושו 3

אושו חברים אושו 3

אינך מקרי. הקיום צריך אותך. בלעדיך, משהו יחסר בו, ואין אדם מלבדך שיוכל למלא את החסר. זהו מה שמעניק לך אצילות – שהיקום כולו, יחסר אותך. הכוכבים, השמש והירח, העצים, הציפורים והאדמה – כל מרכיבי היקום ירגישו את החלל החסר, שאינו יכול להיות מוחלף על-ידי אף אחד, זולתך.

דבר זה מעניק לך שמחה עצומה, הגשמה בכך שאתה מקושר לקיום, ושהיקום דואג לך. ברגע שתינקה ותיטהר, תוכל לראות אהבה עצומה שעוטפת אותך, מכל המימדים.

אושו, אלוהים מת: עכשיו זן הוא האמת היחידה שחיה, פרק 1
הסבר:
הדמות העירומה הזו, יושבת על עלה הלוטוס כליל השלמות, ובוהה ביופיים של שמי הלילה. היא יודעת ש-'בית' אינו מקום פיזי בעולם החיצוני, אלא איכות פנימית של רגיעה וקבלה. הכוכבים, הסלעים, העצים, הפרחים; דגים ובעלי-כנף – כולם אחינו ואחיותינו, במחול-החיים הזה. אנחנו, בני-האנוש, נוטים לשכוח זאת, ככל שאנו ממשיכים בסדרי-היום הפרטיים שלנו, ומאמינים ששומה עלינו להילחם כדי להשיג את שאנו צריכים לו. אך בסופו של דבר, תחושת ההיבדלות שלנו היא רק אשליה, הנוצרת על-ידי הטרדות הצרות של המיינד.

עכשיו הוא הזמן להתבונן האם אתה מאפשר לעצמך לקבל את המתנה היוצאת מן הכלל של תחושת ה-'בבית', בכל מקום בו הנך נמצא. אם כך תעשה, זכור להתענג על כך, כדי שהתחושה תוכל להעמיק ולהישאר עמך. מאידך גיסא, חשת שהעולם רודף אותך, הגיע הזמן לעצור. צא החוצה הלילה, והתבונן בכוכבים.
לינק
http://www.namaste.co.il/

 
ושאלתי היא-

מהו הקיום עבורכם?
מהו הדבר שכל קיומכם תלוי בו או נשען עליו?
מה מייחד אתכם בחיים הללו?
 

erang7

New member
הקיום עבורי

הי רונית . מה שלומך???
הרבה זמן לא נכנסתי לפורום הזה הנפלא שלך. ערן ג.
אני חשבתי בעבר שהקיום עבורי הוא עזרה לאחר. בעבודה למשל, מי שקורא לי או הייתי שומע
שהוא ב"צרה", הייתי רץ לעזור לו ועוזב את העבודה שלי(כמובן על חשבוני).
היום אני חושב, שעדיין עוזר לאחרים אבל, קודם כל אני(אם לא אדאג לעצמי אתרוקן מהאנרגיות והכוחות שלי, אם אתמסר רק לאחרים ואשאיר את עצמי לסוף).
מה דעתך?
 

חני2222

New member
צודק האיזון קובע

קודם צריך להתמלאות בשביל לתת אתה המרכז .
בעיקרון כשאתה נותן ומתרוקן זו הקרבה ,שבאה על חשבונך ומרוקנת אותך
כשאתה נותן ומתמלא זו אהבה .וגם היא צריכה להיות באיזון .
 

ינוקא1

New member
אני מציע לא להספיד את אלהים מוקדם מידי....

ודויד צודק - בינתיים מי שמת זה אושו.
שהוא אומנם אחד המורים החכמים שהיו בדורותינו , אך עם זאת אדם קצת מפוקפק וכנראה לא דוגמה ליושר אישי.
(כדאי לקרוא את סדרת הכתבות של אורי לוטן).

עם זאת , זה נכון שהתפיסה של האל הולכת לעבור שינוי - מאל שהוא "ישות" (כמעט בן אדם) לאל פילוסופי מופשט - "הוויה".
תמיד חכמים ידעו זאת , אך התפיסה של האל כ"ישות" כפי שמתבטאת בתנ"ך למשל , באה כדי ליצור תפיסה אלוהית גם אצל ההמונים שאינם מסוגלים להבין מושגים מופשטים.

וזה גם הקיום - עצם ההוויה.
עבורי זה מבטא חידה.
חידה שלעולם לא נדע את פשרה.
 
אולי האל יהיה פשוט חלק מאיתנו

ואנחנו חלק ממנו?
בהבנה שהכל הוא אחד ואחד הוא הכל?
אני חושבת שאצלי הקיום מתבטא בחופש
חופש לחשוב, ליצור לשנות לחיות,
בלי הכרח, בלי חובה, בלי לחץ,
ועם הרבה אהבה מסביבי.
זה הצורך הקיומי שלי
 
למעלה