אושו חברים אושו 13

אושו חברים אושו 13

והקלף של היום הוא- פריצת דרך
11. פריצת דרך

המרת התמוטטויות לפריצות-דרך, היא הפונקציה של מאסטר. הפסיכו-תרפיסט רק מטליא אותך. זה תפקידו. הוא אינו כאן כדי לשנות אותך. אתה זקוק למטא-פסיכולוגיה, הפסיכולוגיה של הבודהות.

זו היא הרפתקת החיים הגדולה מכולן – לעבור דרך המשבר, במודע. זו גם סכנה עצומה, משום שאין ערובה לכך שההתמוטטות, תהפוך לפריצת-דרך. היא יכולה להפוך כך, אולם אין איך לערוב לכך.. התוהו ובוהו שלך עתיק-יומין – משך חיים רבים, נמצאת בכאוס. הוא עבה וסמיך. כמעט עולם ומלואו, כשלעצמו. אז כשאתה נכנס אל תוכו ביכולת התפיסה הקטנה שלך, כמובן שישנה סכנה. אולם בלי להישיר מבט אל הסכנה, איש מעולם לא התמזג, איש מעולם לא הפך אינדיבידואל, מקשה אחת.

זן, או מדיטציה, הן שיטות שיסייעו לך לעבור דרך התוהו, דרך ליל-הנשמה החשוך, מאוזן, ממושמע, ערני. הזריחה אינה רחוקה, אולם לפני שתגיע עדיה, יש לחצות את חשכת הלילה. וככל שמתקרב רגע השחר, כך מחשיך הלילה.

אושו, ללכת בזן, לשבת בזן, פרק 1
הסבר:
הנוכחות השלטת של אדום בקלף זה, מצביעה, על פניו, שהנושא הוא אנרגיה, עוצמה וחוזק. הלהט הזוהר נובע ממקלעת השמש, מרכז הכוח של הדמות, והיציבה היא של חיוניות ונחישות.

כולנו מגיעים מידי פעם לנקודה של 'עד כאן!' בזמנים שכאלה, נדמה שעלינו לעשות דבר-מה, כל דבר שהוא, גם אם אחר-כך מסתבר שהייתה זו טעות; להשליך מעל עצמנו את כל העומס, הנטל וההגבלות המצרים את צעדינו. שאם לא, הם מאיימים לחנוק ולהטיל מום באנרגית החיים שלנו עצמה.

אם אתה חש כעת 'עד כאן!', הרשה לעצמך ליטול את הסיכון של ניפוץ דפוסים והגבלות ישנים, אשר מנעו מהאנרגיה שלך מלזרום. בעשותך כך, תופתע מהחיוניות והשחרור שפריצת-דרך כזו, יכולה להביא לחייך.
לינק
http://www.namaste.co.il/ערוצים/אושוטארוט

 
והשאלה היא-

האם הגעתם בחייכם לנקודה או למצב שגרמו לכם להתמרה ושינוי עצמיים,
לתחושה שמכאן הדברים כבר לא ימשיכו כמו שהיו?
 
מזכיר לי את הפתגם על הפרפר

דווקא כשהזחל חושב שסוף העולם הגיע... הוא יוצא מעטיפות הגולם והופך לפרפר (או ניסוח קרוב...)
או בעצם, הכי חשוך לפני עלות השחר.
 

בני33

New member
*מה שהזחל מכנה גולם,מכנה המשיח פרפר.[חכם סיני].,,,,,,,,,,,

 
משתפת -

רגע של שינוי ועד כאן עבורי:
אני זוכרת כשהייתי מורה, סבלתי מאוד, כל יום הייתי חוזרת עם הפנים ברצפה
חסרת אנרגיה ועצובה,
עד שיום אחד החלטתי, זהו אני לא ממשיכה, הייתה איזו נקודה שהבנתי,
שחיי לא צריכים להראות כך,
כולם ניסו להניא אותי,אמרו לי שמורה זו משרת אם נהדרת ושאני כבר קבועה במערכת
אבל זו הייתה נקודת אל חזור מבחינתי,
ואכן עזבתי וחיפשתי מאז רק עבודה שבה אני אחייך.
 
למעלה