אושו חברים אושו 10

אושו חברים אושו 10

והקלף הפעם אומץ
08. אומץ
לינק
http://www.namaste.co.il/ערוצים/אושוטארוט

הזרע אינו יודע את שעתיד לקרות. הזרע מעולם לא הכיר את הפרח. והזרע, אפילו אינו יכול להאמין שבכוחו להפוך לפרח יפהפה. ארוך הוא המסע, ולעולם יהיה בטוח יותר לא להתחיל בו, משום שהלא-ידוע, הוא הנתיב; דבר אינו מובטח לאשורו.

לא ניתן להבטיח ולא כלום. מרובים סיכוני המסע, רבות המלכודות שצופנת הדרך – והזרע, שמור מוגן בתוך הליבה הקשה. אולם הוא מנסה, הוא עושה מאמץ; הוא משיל את הקליפה הנוקשה המהווה בטחון, הוא מתחיל לנוע. המאבק מתחיל מייד: המאבק בקרקע, באבנים, בסלעים. הזרע היה קשה ביותר, ואילו הנבט, יהיה רך לאין שיעור. והסכנות, רבות הן.

לא ארבו סכנות לזרע. הוא יכול היה לשרוד משך אלפי שנים, אולם בפני הנבט, עומדות סכנות לרוב. אלא שהנבט מתחיל במסעו אל הלא נודע, אל השמש, אל מקור האור, מבלי דעת היכן, או מדוע. הנטל כבד, אולם דיבוק של חולם אוחז בזרע, והזרע נע. כך הוא גם שבילו של בן-אנוש. מייגע. הרבה אומץ נדרש, ללכת בו.

אושו, דאנג דאנג דוקו דאנג, פרק 4
הסבר:
הקלף מראה פרח-בר קטן אל מול אתגר הסלעים והאבנים, העומדים בדרכו לפרוח אל תוך אורו של יום. מוקף בהילה של אור זהוב ובהיר, הוא חושף את מלכות עצמו הזעיר. בלי בושה, הוא שווה לשמש העזה.

הפרח מראה לנו את הדרך; תשוקת החיים שלו מובילה אותו מתוך החושך, החוצה אל האור. אין טעם במאבק באיתני החיים, בניסיון למנוע אותם או להכחישם. הם שם, ואם על הזרע להפוך לפרח, שומה עלינו לעבור דרך מכשולים אלה. הייה אמיץ דייך, כדי לגדול אל הפרח שאתה מיועד להיות.

 
הקלף הזה מזכיר לי

את הדיון שהיה
לגבי ילדים שממשיכים את הדרך שהתוו להם הוריהם.
שמנסים לפלס את דרכם,
אך לרוב הופכים לאותו סוג של עץ...
 
והשאלה היא

עד כמה אנחנו מעיזים בחיינו?
עד כמה אנו אמיצים?
מתי הפחד משתלט עלינו והזהירות הבסיסית
ומתי אנו מעיזים לזרוק את הזהירות ולקפוץ למים?
 
ושאלה נוספת-

מתי מנע מאיתנו הפחד,
לעשות משהו שרצינו
משהו שהיה משנה את חיינו?
 

ינוקא1

New member
אני חושב

שבחיי הפרטיים אני אדם די אמיץ.
(ואני מדגיש ב"חיי הפרטיים"
לא הרגתי מחבלים , לא הצלתי זקנות קשישים ותינוקות , ולא עשיתי יותר מידי מעשי גבורה .....)

אינני רוצה להביא דוגמאות אישיות , אבל האומץ קשור בעיני בקשר הדוק בהליכה אל הלא נודע.
קשור בקשר הדוק ליכולת הליכה נגד העדר.
כמובן זו לא חוכמה ללכת "סתם" נגד העדר - האומץ האמיתי קשור בקשר הדוק בהאזנה לקול הפנימי שלנו.
קשור ליכולת ישום של האמונות העמוקות ביותר שלנו.

האמיץ והמטורף הם די דומים , שניהם עושים מעשים לא מובנים בעיני סביבתם.
רק שהאמיץ מקשיב לקול הפנימי ועושה , והמטורף מקשיב לקולות אחרים .....

עם זאת אני חושב שאומץ "טוב" נבנה בהדרגה.
אי אפשר לזרוק לגמרי את המצופים , לפני שלמדנו קצת לשחות.
אי אפשר לקפוץ 3 מדרגות , לפני שלמדנו לקפוץ אחת או שתיים.

החיים מעמידים בפנינו אתגרים , וכל אתגר הוא תרגול.
כל אתגר הוא עמידה בפני הלא נודע :
כי כל אתגר אמיתי יכול להביא הן כשלון והן הצלחה.

לכן האומץ קשור ל"גודל האתגר" :
אתגר קטן עם סיכויי הצלחה מרובים , דורש מעט אומץ.
אתגר גדול עם אי וודאות גדולה , דורש הרבה אומץ.

והאומץ נבנה מאתגר לאתגר , מהרפתקאה להרפתקאה , וגדל יותר ויותר.
ואני חושב שאומץ אמיתי דורש שכל - בעיני זה ההבדל בין אמיץ למטורף :
האמיץ יודע בדיוק לקראת מה הוא הולך , הוא יודע מה הסיכויים ומה הסיכונים ומה עומד על כף המאזניים.
המטורף לא - המטורף סתם קופץ בלי להבין.
האמיץ הולך אל האי וודאות בעיניים פקוחות ובהבנה.
המטורף הולך אל האי וודאות בעצימת עיניים.

והאומץ הוא תרגול , והוא בניה.
כאשר האדם יכול לעמוד ב"אי וודאות" מכסימלית , ועדיין לתפקד זהו שיא ההתפתחות האנושית.
וכל אתגר מעלה לנו קצת את רף ה"אי וודאות" , עד שיום אחד נהיה מספיק אמיצים ונגיע לשם.
 
בוקר טוב לדעתי ללכת לכיוון הלא נודע זה יותר אמיץ

מלעשות מעשה אומץ. כי אתה לא יודע את תוצאות מעשיך ואין לך סיבות ברורות ששווה
"להתרסק " עליהן.
כשיש סימן שאלה אחד גדול זה אמיץ פי כמה. כמובן במידה מסויימת לא במידה גורפת אבל בכללי
 

ינוקא1

New member
כן , אני חושב שאומץ זה אומר "לפעול למרות סימני השאלה"


מה שכן , האמיץ (בניגוד למטורף) לא מתעלם מהם - הוא מביא את סימני השאלה בחשבון.
הוא מביא בחשבון את כל האפשרויות , כולל אפשרות של כישלון.

ואחרי שהוא הביא בחשבון את האפשרויות , הוא פועל.
 

ינוקא1

New member
נכון מאוד.

צריך להביא בחשבון את מה שביכולתינו לצפות.
לעולם לא נוכל לדעת את ה"לא צפוי".
 
הפעם אני לא קוראת את ההסבר, אלא כותבת על מה שהקלף אומר לי

אני מסתכלת על התמונה ומרגיש לי שהכל היה שחור לפני שהפרח התחיל לזהור. זאת ועוד שהפרח צומח במקום "קשה", בין סלעים/ אבנים.
אז נכון ש"קשה" אבל בתכלס ישנם תנאים מיטיבים לנביטה וצמיחה... כשחשוך אפשר לשלוח שורשים ולהצמיח גבעולים כדי לפרוח ולזרוח.
והנה... הפרח זורח בצבעים של צהוב וירוק זוהר ומגרש את החושך....
 
למעלה