שקט על עקב גבוה
New member
אור הזרקורים..
אור הזרקורים כבר לא מסנוור כבעבר,רוב הקהל כבר התפזר לביתו שיירי פיייטים ,בליל של ריחות בשמים,ועקבים שבורים נותרו כעדות חיה לאשר התרחש פה לא מכבר. נרגשת כולי ומדדה על 9 ס"מ של עקבים מוצקים אני עולה למרכז הבמה מתקשה לראות ונבוכה . כועסת על עצמי שלא טרחתי להגיע בזמן ולו בשביל שגם הוא..יראה אותי בשמלת הפייטים לפני שתתקמט ותשיר את עליה בשלכת נוצצת.. מזה שנה שאני שותפה פעילה לנעשה כאן חובקת אתכם אל בין זרועותי לוטפת שירתכם בלהט עצמותי,פותחת את דלתי האטומה בפניכם ושואבת מכם את טעם החיים. ==== בחיוך ילדותי וחסר דאגות ירדה לאיטה מן האוטובוס המקרטע צועדת בבטחה לעבר ג-1 אוחזת בעשר אצבעותיה מחברת חומה חסרת גוון חיים לפחות בעטיפה,שם חרוטות מילות של אהבה למולדתה אחר צהריים שלם היא הקדישה לשיוכן אחת לשניה "את בטוחה שאמא לא עזרה לך?" שאלה בקולה המתחסד.... "בטוחה" ענתה מהוססת כמעה וכבר לא מאוד בטוחה..... ==== מלווה עצמה באנחת רווחה משחררת קמה מכסא העץ כשגופה כואב את הקיבעון בו היה מצוי בשעה וחצי האחרונות...מגישה ביד רועדת את המבחן ,האחרון השבוע, ויוצאת מהכיתה מקפידה לנשק לה למזוזה זו שספגה ממנה גם נזיפה בעת הצורך זו שהייתה לה לאוזן קשבת בימים קשים יעבור עוד שבוע עד שתדע את התוצאה היא תעביר אותו בחיוכים ,כזאת היא ,חייכנית לעת מצא. ..... יד נוקשה הושיטה לעברה את כתב היד שלה "מעוטר" בסימני עט אדומה לכל אורכו כאילו בחמת זעם מחקו את שראתה בדמיונה... ======== בחרתי 2 מהחוויות שהנחו את כתיבתי עם השנים וזאת כדי שכשאודה לכם, לא, לא על הזכיה כי אם על כך שאני ביחס אלי ואלי בלבד כותבת הכי טוב כשאני במחיצתכם,תוכלו להבין אותי ולו רק מעט אז תודה על ההקשבה על ההבנה על התמיכה והחיבוק על שקראתם אותי והכי הכי על שאפשרתם לי לפתוח מגרות חבויות.. ובכלל שרק תדעו אני לא טובה יותר מכל אחד מכם שקט
אור הזרקורים כבר לא מסנוור כבעבר,רוב הקהל כבר התפזר לביתו שיירי פיייטים ,בליל של ריחות בשמים,ועקבים שבורים נותרו כעדות חיה לאשר התרחש פה לא מכבר. נרגשת כולי ומדדה על 9 ס"מ של עקבים מוצקים אני עולה למרכז הבמה מתקשה לראות ונבוכה . כועסת על עצמי שלא טרחתי להגיע בזמן ולו בשביל שגם הוא..יראה אותי בשמלת הפייטים לפני שתתקמט ותשיר את עליה בשלכת נוצצת.. מזה שנה שאני שותפה פעילה לנעשה כאן חובקת אתכם אל בין זרועותי לוטפת שירתכם בלהט עצמותי,פותחת את דלתי האטומה בפניכם ושואבת מכם את טעם החיים. ==== בחיוך ילדותי וחסר דאגות ירדה לאיטה מן האוטובוס המקרטע צועדת בבטחה לעבר ג-1 אוחזת בעשר אצבעותיה מחברת חומה חסרת גוון חיים לפחות בעטיפה,שם חרוטות מילות של אהבה למולדתה אחר צהריים שלם היא הקדישה לשיוכן אחת לשניה "את בטוחה שאמא לא עזרה לך?" שאלה בקולה המתחסד.... "בטוחה" ענתה מהוססת כמעה וכבר לא מאוד בטוחה..... ==== מלווה עצמה באנחת רווחה משחררת קמה מכסא העץ כשגופה כואב את הקיבעון בו היה מצוי בשעה וחצי האחרונות...מגישה ביד רועדת את המבחן ,האחרון השבוע, ויוצאת מהכיתה מקפידה לנשק לה למזוזה זו שספגה ממנה גם נזיפה בעת הצורך זו שהייתה לה לאוזן קשבת בימים קשים יעבור עוד שבוע עד שתדע את התוצאה היא תעביר אותו בחיוכים ,כזאת היא ,חייכנית לעת מצא. ..... יד נוקשה הושיטה לעברה את כתב היד שלה "מעוטר" בסימני עט אדומה לכל אורכו כאילו בחמת זעם מחקו את שראתה בדמיונה... ======== בחרתי 2 מהחוויות שהנחו את כתיבתי עם השנים וזאת כדי שכשאודה לכם, לא, לא על הזכיה כי אם על כך שאני ביחס אלי ואלי בלבד כותבת הכי טוב כשאני במחיצתכם,תוכלו להבין אותי ולו רק מעט אז תודה על ההקשבה על ההבנה על התמיכה והחיבוק על שקראתם אותי והכי הכי על שאפשרתם לי לפתוח מגרות חבויות.. ובכלל שרק תדעו אני לא טובה יותר מכל אחד מכם שקט
