אור גלבוע
- פותח הנושא רפי צבר
- פורסם בתאריך
../images/Emo72.gif../images/Emo86.gif
רפי, יכול להיות שנפגשנו, בסוף החורף, במסיבת רגאי, בדרום תל אביב, מחרת לי כרטיס ב 20 שקלים ואולי זאת הבירה שעלתה לי לראש. היום יש לי אהבה חדשה ורציתי שתדע, אנחנו בקשר טוב, כבר כמעט שנה, צ'ינגיס אייטמטוב. תחפש ותמצא בחניות הספרים,עכשיו בהנחה במחיר מבצע, בשבוע הספר. אגב, מה עם הלימודים? עדיין מאמין שאת האמת יש להסתיר מעין נקבית וכל מה שמחפשת בחורה חייב להיות לה בתת-המודע, לא להגיש לה את עצמך חשוף מכל עבר, וחשוב בעיקר למרות הגועל שבדבר לחשוב מהאבר.. כי רק כך מגיעים אל מעבר... למעשה עברו כבר יותר משש שנים מאז שקרצה לי הודעתך הראשונה בפורום, איך יתכן שאתה בן 23 ואני צמחתי והוספתי שניים? שמחתי לשמוע ממך, שיהיה לך טוב מטוב ושתמשיך לאהוב ולכתוב.
רפי, יכול להיות שנפגשנו, בסוף החורף, במסיבת רגאי, בדרום תל אביב, מחרת לי כרטיס ב 20 שקלים ואולי זאת הבירה שעלתה לי לראש. היום יש לי אהבה חדשה ורציתי שתדע, אנחנו בקשר טוב, כבר כמעט שנה, צ'ינגיס אייטמטוב. תחפש ותמצא בחניות הספרים,עכשיו בהנחה במחיר מבצע, בשבוע הספר. אגב, מה עם הלימודים? עדיין מאמין שאת האמת יש להסתיר מעין נקבית וכל מה שמחפשת בחורה חייב להיות לה בתת-המודע, לא להגיש לה את עצמך חשוף מכל עבר, וחשוב בעיקר למרות הגועל שבדבר לחשוב מהאבר.. כי רק כך מגיעים אל מעבר... למעשה עברו כבר יותר משש שנים מאז שקרצה לי הודעתך הראשונה בפורום, איך יתכן שאתה בן 23 ואני צמחתי והוספתי שניים? שמחתי לשמוע ממך, שיהיה לך טוב מטוב ושתמשיך לאהוב ולכתוב.
רחוקה מעצמי פעמיים
עזבתי עיר נטושה של דיבורים ורעיונות. נטשתי ארמון של מבט קר. העניין הוא לא להגיד, אלא להקשיב, לתת קול לריבוא היצורים והיצורות של נפשי. עם ההקשבה מתחילים לחלחל מים חיים וחמים הזורמים לאיטם אל תוך העיר החרבה. איך מאיר אמר: המים זורמים... ואיך שהם מתחילים לזרום- פתאום מתגלית עובדת חורבנה של העיר. נפתח מקום של קרבה ואינטימיות. פתאום אני רואה מה שלא נראה ממבט העל הקרתני. אני מביטה אל הקרקע, רואה את המזדחלים למיניהם. לא רק גושי בתים, גדודי סדר דמומים, אלא חיים רוחשים ללא הרף, אדון רפי, ללא הרף. אל תדאג לי (אנא, המשך בדאגתך)- כמה סיבות. אני שקועה כל כך בעמל יומי, עד צוואר וריסים, עד חמדת תלתלים מתריסים, שקועה ומצפה לניסים. בתור יוצרת שאין לי מלבדי, מלבדה, אין לי זולת היצירה, ותנועת היצירה, תנועת היצירה שהרי כל כך שונה היא מתנועת השימור (תנועת השימור=פרנסתי, עמל יומי), שאחת פועלת מבפנים והיא חלולה ומלאת ממשות, והשניה אינה יכולה לגעת אלא בקליפה של הדברים. וכל כמה שתנועת השימור תקלף במטרה להגיע למה שאינו קליפה, לא תגיע אלא לקליפות אחרות, שמסתתרות תחת לקליפות שכבר קולפו. תמיד תיגע רק בשטח הפנים הדו-מימדי, ולעולם לא תחדור פנימה. לא כן תנועת היצירה, שמתוך שהיא שותפה לדבר ומחוללת אותו מבפנים ומבחוץ, כתנועה של רצון ותשוקה, היא מכירה אותו בפנימיותו. ואל תתפתה לחשוב, אדון רפי צבר, שמכיוון שאדם החליט שהוא עומד לקלף קליפה של דבר כדי לרדת לעמקו ולחשוף את פנימיותו הוא אכן יצליח בכך. -שאם נעדר הוא את חדוות היצירה, ויש בו דאגה של שימור, יישאר מעשהו מעשה של פירוד ויעלה רק עוד ועוד קליפות והממשות תחמוק מידיו. רפי ידידי סלח נא על הדרש המתפתל, ועכשיו תשובה לדאגתך, שאלתך, דאגתי, שאלתי- בפשוטה, בלי הסתר פנים. כמו שכתבתי בפסקה האחרונה, יש בי דאגה של שימור, עבודה, והיצירה אינה זוכה לקבל ממני את כל מה שהיא דורשת, זמן, אנרגיה, ואיני אני, כי אין לי מלבדה, ותנועת יצירה מושתקת לטובת תנועת השימור, 12 שעות עבודה ביום, ואני מבקשת את נפשי למות, ולהזות, כי אם זה היה רק הרגל, אולי הייתי יכולה במעשה של רצון להחליט, הנה, עכשיו אני לא אהיה שותפה בהשטחתו של העולם. עכשיו אתעורר. אחזור לראות. ובכל זאת זה לא קורה. לחיות משמע להיות בחיכוך, והפחד מפני החיכוך הוא למעשה הפחד מפני החיים. חיי חיכוך פירושו חיי ראיה. חיים שאתה נדרש לנהל איתם דיאלוג מדי רגע ברגע, חי בתוכם, ערני בתוכם. המיתרים רודים ורועדים רק בסופי שבוע, אך העיניים, תודה לאל, פקוחות ורואות (מתחככות) תודה רפי, על דאגתך, אני משתדלת לטעות את טעויותיי באומץ רב, באומץ להיות, באומץ שבגילוי שיש מי שדואג לי. העולם מלא בחיוניות וכך נברא מלכתחילה. האהבה ממתינה לכל דורשה. רק אהבה, זאת אהבה, בואי אהבה...
עזבתי עיר נטושה של דיבורים ורעיונות. נטשתי ארמון של מבט קר. העניין הוא לא להגיד, אלא להקשיב, לתת קול לריבוא היצורים והיצורות של נפשי. עם ההקשבה מתחילים לחלחל מים חיים וחמים הזורמים לאיטם אל תוך העיר החרבה. איך מאיר אמר: המים זורמים... ואיך שהם מתחילים לזרום- פתאום מתגלית עובדת חורבנה של העיר. נפתח מקום של קרבה ואינטימיות. פתאום אני רואה מה שלא נראה ממבט העל הקרתני. אני מביטה אל הקרקע, רואה את המזדחלים למיניהם. לא רק גושי בתים, גדודי סדר דמומים, אלא חיים רוחשים ללא הרף, אדון רפי, ללא הרף. אל תדאג לי (אנא, המשך בדאגתך)- כמה סיבות. אני שקועה כל כך בעמל יומי, עד צוואר וריסים, עד חמדת תלתלים מתריסים, שקועה ומצפה לניסים. בתור יוצרת שאין לי מלבדי, מלבדה, אין לי זולת היצירה, ותנועת היצירה, תנועת היצירה שהרי כל כך שונה היא מתנועת השימור (תנועת השימור=פרנסתי, עמל יומי), שאחת פועלת מבפנים והיא חלולה ומלאת ממשות, והשניה אינה יכולה לגעת אלא בקליפה של הדברים. וכל כמה שתנועת השימור תקלף במטרה להגיע למה שאינו קליפה, לא תגיע אלא לקליפות אחרות, שמסתתרות תחת לקליפות שכבר קולפו. תמיד תיגע רק בשטח הפנים הדו-מימדי, ולעולם לא תחדור פנימה. לא כן תנועת היצירה, שמתוך שהיא שותפה לדבר ומחוללת אותו מבפנים ומבחוץ, כתנועה של רצון ותשוקה, היא מכירה אותו בפנימיותו. ואל תתפתה לחשוב, אדון רפי צבר, שמכיוון שאדם החליט שהוא עומד לקלף קליפה של דבר כדי לרדת לעמקו ולחשוף את פנימיותו הוא אכן יצליח בכך. -שאם נעדר הוא את חדוות היצירה, ויש בו דאגה של שימור, יישאר מעשהו מעשה של פירוד ויעלה רק עוד ועוד קליפות והממשות תחמוק מידיו. רפי ידידי סלח נא על הדרש המתפתל, ועכשיו תשובה לדאגתך, שאלתך, דאגתי, שאלתי- בפשוטה, בלי הסתר פנים. כמו שכתבתי בפסקה האחרונה, יש בי דאגה של שימור, עבודה, והיצירה אינה זוכה לקבל ממני את כל מה שהיא דורשת, זמן, אנרגיה, ואיני אני, כי אין לי מלבדה, ותנועת יצירה מושתקת לטובת תנועת השימור, 12 שעות עבודה ביום, ואני מבקשת את נפשי למות, ולהזות, כי אם זה היה רק הרגל, אולי הייתי יכולה במעשה של רצון להחליט, הנה, עכשיו אני לא אהיה שותפה בהשטחתו של העולם. עכשיו אתעורר. אחזור לראות. ובכל זאת זה לא קורה. לחיות משמע להיות בחיכוך, והפחד מפני החיכוך הוא למעשה הפחד מפני החיים. חיי חיכוך פירושו חיי ראיה. חיים שאתה נדרש לנהל איתם דיאלוג מדי רגע ברגע, חי בתוכם, ערני בתוכם. המיתרים רודים ורועדים רק בסופי שבוע, אך העיניים, תודה לאל, פקוחות ורואות (מתחככות) תודה רפי, על דאגתך, אני משתדלת לטעות את טעויותיי באומץ רב, באומץ להיות, באומץ שבגילוי שיש מי שדואג לי. העולם מלא בחיוניות וכך נברא מלכתחילה. האהבה ממתינה לכל דורשה. רק אהבה, זאת אהבה, בואי אהבה...
איל היודע ביודעין
New member
רפי, שנים
טוב לראות את זיו שמך על אדמת הפורום, באמת. ואל אדמת הארץ חזרת? והשתנה משהו? ולגבי אור הגלבוע - איך שלא תדאג לה, היא עושה אחלה מוזיקה. וגם זה נאמר בשם האמת הטהורה של המחשבה וחירותה.
טוב לראות את זיו שמך על אדמת הפורום, באמת. ואל אדמת הארץ חזרת? והשתנה משהו? ולגבי אור הגלבוע - איך שלא תדאג לה, היא עושה אחלה מוזיקה. וגם זה נאמר בשם האמת הטהורה של המחשבה וחירותה.
פיסדץ, על מה את מדברת
כל אות שכתבת בתגובה שלך נובעת מ"תנועת היצירה" זה בדם שלך חזק. ועם כל זאת טחנת מים... אני שאלתי את עצמי (ועכשיו אחרי התגובה שלך הסימןם שאלה עוד גדל) איפה הזמן שלך לחיות את העולם אם שמך מתנוסס לפחות 5 פעמים בדף של הפורום, יען את פה הרבה... במה את עובדת בכלל?
כל אות שכתבת בתגובה שלך נובעת מ"תנועת היצירה" זה בדם שלך חזק. ועם כל זאת טחנת מים... אני שאלתי את עצמי (ועכשיו אחרי התגובה שלך הסימןם שאלה עוד גדל) איפה הזמן שלך לחיות את העולם אם שמך מתנוסס לפחות 5 פעמים בדף של הפורום, יען את פה הרבה... במה את עובדת בכלל?
פותחת את הטוסיק
New member
חה!
הבאת מתנה?
הבאת מתנה?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.