אור בקצה המנהרה

קורנית

New member
אור בקצה המנהרה

מצאנו לאמא עובדת זרה, שתגור איתה בביתה.... רק התחלה רק משהו טכני, הרי הכאב בנשמה, והדאגה, והחרדה לעתיד, לא יגמרו אבל אור. נכון? זה שאני לא כותבת, זה לא אומר שאני לא קוראת אתכם, אנשים טובים... או - נשים בעיקר....
 

kisslali

New member
היי קורנית

קודם כל מז"ט - כי אם כתבת על זה, זה כנראה מאד מאד חשוב לך ולכן שמחה שזה קרה. בקשר למשפט השני על הכאב הדאגה והחרדה, חייבת להגיד לך שלמרות שהם לא יגמרו זה עובד בשיטת חצי הכוס, אפשר להסתכל על המלא וגם על הריק... מה שכן, לפעמים צריך קצת עזרה ללמוד לכוון מבט לכוון מסויים... מקוה שלא תביני אותי לא נכון אבל היום מקובל לחשוב שתחום החרדה אינו תלוי נפש כי אם תלוי כימיה אז אם את מאד מוטרדת תבררי את העניין. רק אור ושמחה שיהיו לך, ללי
 
זה אור זוהר

(התגובה הקודמת שלי לא הצליחה להכנס
) ברוכה הבאה.
וסליחה על האיחור. קצת ריחפתי במחוזות אחרים. כן, זה אור והוא בכלל לא טכני. זו גם הקלה נפשית. הכאב הוא חלק מהחיים, יקירה. אבל למה את דואגת כל כך? ממה את חרדה? ספרי. אולי נוכל לתת לך עוד כיוונים שיעזרו לך.
 

קורנית

New member
עוד אור

ענקי, אפילו לא רק מצאנו אותה, אלא היא כבר גרה איתה, והיתה תקופת חפיפה קצרה ביני ובינה, והיא נחמדה, וטוב לאמא איתה, ו....אפילו יש התחלה של אישור מהמדינה (מישו ראה את התכנית של אמנון לוי היום בטלוויזיה, על איך שהביטוח לאומי עושה בדיקת תלות לקשישים?) אז עכשיו, יש לי זמן. לא, עוד לא לעצמי. זה יבוא. אבל - יכולה לעבוד בשקט (מישהי בודקת בחינות בגרות חוצמממני?) ולעזור לבן עם העבודות לסופשנה, ולנסוע בלב שקט למסיבת סופשנה של השני, ו... תודה לעונות לי. החרדה היא לא חרדה משתקת וחולה, ללי. היא טבעית, כשהנוירוגריאטר כתב שלאמא אלצהימר, ואמר שהצפי לא כלכך מעודד, וזה בלשון המעטה. וחוצמזה - כתבתי לך מסר לפני זמן. אם ענית לי - זה כנראה נמחק, כי לא קיבלתי כלום
 
למעלה