טרף קל
חבר אמר לי לפניי כמה שנים באופן הכי בוטה משפט כזה : " אחי שתדע אנחנו קודם לפניי הכל חיות". משפט פשוט לכאורה אך כלכך נכון. אנו רגילים לסמוך על חמשת החושים שלנו, על התנסויות העבר, תבניות מנהלות אותנו בדרכים שאנו רחוקים מלהבין, אך כולנו יודעים שביום יום גם אם אנו שמים לב לכך או לא, אנו מרגישים הרבה מעבר למחשבה שלנו. אנו "מריחים" צרות למשל, אנו יודעים לפעמים שמשהו רע עומד לקרות, אנו חושבים על מישהו והוא פתאום מטלפן.. וכדומה. לא אני לא מדבר על חוש שישי, אני מדבר על משהו בסיסי בהרבה, "חוש חייתי". מי מאתנו אינו יכול לומר אחרי שמשהו קרה לנו, השתבש, או להפך זרם בצורה מדהימה, שהוא לא ידע שכך יקרה? אנו "יודעים" את כל הקורות אותנו בסיטואציות, הבעיה היא שאנו לא יודעים איך להקשיב נכון, ובדרך כלל רק אחרי מעשה יכולים לומר לעצמנו "ידעתי, הרגשתי.." יש אנשים שהם מסוכנים לסביבה שלהם, ולו רק מהעובדה שהם יעשו הכל על מנת לקדם את עצמם, כולל לשים מסכה של אדם נאור, גדול שקט או כל מה שצריך על מנת להצליח באופן אישי. אנו תמיד יודעים שיש מסכה, אך לא תמיד מסוגלים להסיר אותה ולהתבונן באדם כמו שהוא, הסיבות לכך רבות אני לא אפרט כעת. את מחפשת הגיון? מי כמוך יודע שהיכן שנגמר ההיגיון מתחילים החיים האמיתיים להתרחש? החוש הזה שאני מדבר עליו הוא קודם לשכל, למעשה הוא חוש עיקרי שרובנו מזהים בתור חוש ההשרדות. החשש שלך, חוסר האמון, נובע לדעתי מהידיעה בתוכך, שאת טרף ומולך נמצא טורף. קיצוני במקצת, אך פשוט וטבעי..
