אורית חושבת...

[o r i t 2 9]

אורית חושבת...../images/Emo68.gif

אז כן, זה לפעמים קורה לי שאני חושבת... אתן יודעות....בלונדינית חושבת...

ועכשיו ברצינות... מקווה שההודעה שלי לא תקומם, אני כותבת אותה על מנת לשתף את ההרגשה שלי. נכנסתי לפורום הזה בסערה "יו איזה יופי, יש עוד אנשים שמרגישים כמוני, שחושבים כמוני, שחשים את מה שאני חשה, שעוברים תקופות מאוד דומות לשלי" ובתקופה האחרונה קראתי את כל ההודעות על גבי הפורום והתחלתי להרגיש רע.... פתאום הכל חזר לי בחזרה, (אל תשכחו שאימי נפטרה לפני 10 שנים, עברו עלי הרבה שינואים כאלו ואחרים)ואני קוראת תגובות ולפעמים לא יודעת מה להגיב ואין לי מה להגיד..... אולי בתוך תוכי אני מעדיפה להשאיר את הטרגדיה שלי מאחור... מודחק ומצד שני של תוך תוכי אני רוצה לשתף, לחבק בנות שעברו את הדברים רק עכשיו והכל עוד טרי להם.... ואני כל כך מבולבלת. אורית - ששמחה שהפורום הזה קיים בשבילי ובשביל אחרים

 

[סְקָאלִי]

היי, תתחדשי על הניק ...

ולגופו של ענין - אני חושבת שתפעלי לפי הרגשתך. אם הקריאה אינה עושה לך טוב בתקופות מסויימות - אז תרפי בתקופות האלה. אין כאן נוכחות חובה, לא נמדדים לפי מס' הודעות, כל המטרה היא לעשות לנו טוב. הרבה פעמים שיתוף ואיוורור והיוועצות מקלים. אבל אם יש נקודות שבהן זה מקשה, כמובן שלא זו המטרה.

 

[o r i t 2 9]

סקאלי יקרה

כנראה שהמסר שלי לא הובן נכון ועל כך אני מתנצלת. הפורום הזה נותן לי להתמודד עם דברים שלא התמודדתי איתם בעבר. היו דברים שהדחקתי אותם עד כדי כך שהם פרחו להם מזכרוני.... בקריאה על מצבים כמו שלי אני מוצאת את עצמי בתחושות חוזרת אחורה בהרבה שנים.... זה עושה לי רע לא בגלל שזה נכתב על הפורום בגלל שזה מוציא ממני משהו שהדחקתי שנים ויש בזה מן הטוב. הדברים מוכיחים לי שצריך להתמודד עם דברים ולא להדחיק. הפורום הזה מבורך ואני שמחה שניתקלתי בו ממש במקרה. אורית - שלא הולכת לשום מקום בזמן הקרוב.

 

[סְקָאלִי]

או קיי, הבנתי.

אם כי חשוב לי לחוזר ולחדד שתשמרי על עצמך ... ומצטרפת גם למה שאיחוד כתבה - האם באמת הכל סגור ומטופל, או שאולי קיבלת כרגע הזדמנות ואיתות מעצמך שיש דברים שאת עוד צריכה לעבוד עליהם, כדי לשפר את איכות החיים של אורית בכלל, לאו דווקא בהקשר של קריאת הודעות בפורום?

 

[איחוד האחת]

אורית יקרה

בראש ובראשונה, אל תחששי אף פעם להביע את דעתך גם אם היא נראית ככזו שתקומם...והאמת? אותי היא לא קוממה....די מבינה.... לכל אחת מאיתנו, גם בין אלו שכבר עברו את התהליך על כל השינויים האפשריים (או שכך חשבו...), עדיין הדברים שבים לעיתים ומציפים, מעציבים כואבים ובד"כ חולפים. אם הדברים לא חולפים כי אז יש לטפל בם. כלומר את יכולה להחליט שאינך רוצה לחזור ל"שם" וכרגע מתאים לך להדחיק, או להחליט שאת רוצה לנסות לטפל בדברים ולסיים לעבד את אותן הרגשות כי להדחיק זה לא הפתרון. כך או כך, את תנהגי כמובן בדרך שתתאים לך וכמו שנכון לך כרגע, אולם נראה לי שעצם זה שמלווה אותך תחושה רעה בקריאת ההודעות בפורום, מרמזת על משהו שכדאי לטפל בו ולא לדחותו עוד...זה נראה כמו איתות שהדברים עדיין שם...ממתינים. המשיכי לחשוב על הדברים...ו....תודה ששיתפת.

 

[חידון בחרוזים]

חושבת

אין כללי התנהגות, כל אחד מתמודד עם האבל בצורה שונה, זה "שהשארת את הטרגדיה מאחור" לא עושה אותך "רעה"!! סך הכל כל אחד מאתנו צריך בשלב כלשהו - להניח - את הצער "בצד, מאחור" - ולחזור אט אט לתפקוד מלא, יש כאלה "שמשלימים" עם האובדן- "מדחיקים" את האובדן - ויש כאלה שלא מצליחים כל כך- ותקועים - בשלב האבל זמן רב יותר, שוב אין כללים, את צריכה לזרום עם ההרגשה שלך- אם דברים עושים לך טוב - או קיי זה בסדר, אם קריאה מזכירה לך דברים שאת "רוצה" להשאיר מאחור גם זה בסדר- העיקר להרגיש טוב עם עצמך. זו הכוונה וזה לגיטימי להרגיש מבולבלת ורצון גם להשאיר מאחור וגם לשתף ו"לפתוח" את הרגשות.