talrefael1508
New member
אורח חדש, מהצד השני...
שלום לכולן,
ראשית, אני רוצה להיות גלוי, ולומר שאני גבר, ושלא חוויתי אבדן או שכול.
המקרה שלי הוא קצת שונה, ומתוך תחושת תסכול מהולה בקצת ייאוש, אני הגעתי לפורום הזה.
לפני כשבעה חודשים, חברתי איבדה את אימה. היא נפטרה לאחר מלחמה ממושכת במחלת הסרטן. הפרטים עצמם פחות חשובים.
מעט לאחר מותה, ולאחר תקופה ארוכה של חוסר תקשורת בינינו, נפרדנו. חודש לאחר מכן, חזרנו, מתוך הבנה כי היא זקוקה לתמיכה רבה. חשוב לי לציין שמשני הצדדים ברורה מאוד הכוונה שלי לעזור ולתמוך, והרצון הטוב קיים. גם היא רואה את זה ומבינה כמה אני רוצה לעזור ולתמוך.
הבעיה היחידה, היא שאני פשוט לא מצליח.
אני לא מצליח לתת לה תחושת ביטחון ורוגע. אני לא מצליח ללמוד איך לנחם ולהרגיע. אני אומר את הדבר הלא נכון, ברגע הלא נכון, למרות שהכוונות היו הכי טובות שרק אפשר.
אני מנסה לגרום לה להיפתח אליי, אבל כשהיא נפתחת, אני לא יודע מה לומר, אני לא מצליח לומר את הדבר הנכון, ובסופו של דבר היא נפגעת.
כרגע, המצב הוא שהיא כל כך פגועה ומתוסכלת, שהיא לא יודעת מה עוד ניתן לעשות, ואיך ניתן לפתור את המצב. היא אומרת שהיא מתה לדבר עם מישהו, ושהיא מאוד צריכה לפרוק, אבל שהיא לא מסוגלת לעשות את זה איתי, למרות שהיא מאוד הייתה רוצה.
כרגע, אני פשוט מנסה ללמוד איך להכיל. מנסה ללמוד איך לקבל, ואיך לתמוך. ברור לי שאני צריך להתבגר יותר, ולהיות מסוגל להכיל הרבה יותר, כדי לתמוך בה ולחזק אותה.
אני פשוט לא כל כך מצליח להבין איך. אני לא מצליח להבין איזו תחושה אני צריך להעניק לה, ואיך לעשות את זה.
היא מרגישה שהעולם שלה מתפרק, וכואב לי לדעת שאני פשוט לא מצליח לתת לה את התחושה שאני אהיה זה שיתפוס אותה, ויעזור לה להמשיך.
כרגע, אני יודע שהיא לא ממש מדברת עם מישהו. פה ושם, היא מדברת מעט עם חברות שלה, אבל גם זה לא הרבה. היא מרגישה שהיא עומדת להתפוצץ, והדבר הכי קשה הוא שהיא מפחדת לדבר איתי, מתוך החשש להיפגע שוב. היא כל הזמן אומרת לי שאני פשוט צריך לחשוב פעמיים לפני שאני פותח את הפה, שאני צריך לנסות לחשוב מה היא צריכה לשמוע, ומה יעשה לה טוב. איכשהו, זה תמיד יוצא הפוך...
אני לא חושב שלמישהי כאן יהיה פתרון קסם. מה שכן, אולי מלשמוע על דרכי התמודדות, על תחושות, על כל דבר, אני אצליח לתמוך בה יותר. אני אלמד להיות שם בשבילה.
יכול להיות שזה ייראה לא במקום לכתוב כאן, אבל אני באמת רוצה לעזור לה, ולתמוך בה, ובשביל זה אני מוכן לעשות כל מה שיידרש.
תודה מראש,
טל.
שלום לכולן,
ראשית, אני רוצה להיות גלוי, ולומר שאני גבר, ושלא חוויתי אבדן או שכול.
המקרה שלי הוא קצת שונה, ומתוך תחושת תסכול מהולה בקצת ייאוש, אני הגעתי לפורום הזה.
לפני כשבעה חודשים, חברתי איבדה את אימה. היא נפטרה לאחר מלחמה ממושכת במחלת הסרטן. הפרטים עצמם פחות חשובים.
מעט לאחר מותה, ולאחר תקופה ארוכה של חוסר תקשורת בינינו, נפרדנו. חודש לאחר מכן, חזרנו, מתוך הבנה כי היא זקוקה לתמיכה רבה. חשוב לי לציין שמשני הצדדים ברורה מאוד הכוונה שלי לעזור ולתמוך, והרצון הטוב קיים. גם היא רואה את זה ומבינה כמה אני רוצה לעזור ולתמוך.
הבעיה היחידה, היא שאני פשוט לא מצליח.
אני לא מצליח לתת לה תחושת ביטחון ורוגע. אני לא מצליח ללמוד איך לנחם ולהרגיע. אני אומר את הדבר הלא נכון, ברגע הלא נכון, למרות שהכוונות היו הכי טובות שרק אפשר.
אני מנסה לגרום לה להיפתח אליי, אבל כשהיא נפתחת, אני לא יודע מה לומר, אני לא מצליח לומר את הדבר הנכון, ובסופו של דבר היא נפגעת.
כרגע, המצב הוא שהיא כל כך פגועה ומתוסכלת, שהיא לא יודעת מה עוד ניתן לעשות, ואיך ניתן לפתור את המצב. היא אומרת שהיא מתה לדבר עם מישהו, ושהיא מאוד צריכה לפרוק, אבל שהיא לא מסוגלת לעשות את זה איתי, למרות שהיא מאוד הייתה רוצה.
כרגע, אני פשוט מנסה ללמוד איך להכיל. מנסה ללמוד איך לקבל, ואיך לתמוך. ברור לי שאני צריך להתבגר יותר, ולהיות מסוגל להכיל הרבה יותר, כדי לתמוך בה ולחזק אותה.
אני פשוט לא כל כך מצליח להבין איך. אני לא מצליח להבין איזו תחושה אני צריך להעניק לה, ואיך לעשות את זה.
היא מרגישה שהעולם שלה מתפרק, וכואב לי לדעת שאני פשוט לא מצליח לתת לה את התחושה שאני אהיה זה שיתפוס אותה, ויעזור לה להמשיך.
כרגע, אני יודע שהיא לא ממש מדברת עם מישהו. פה ושם, היא מדברת מעט עם חברות שלה, אבל גם זה לא הרבה. היא מרגישה שהיא עומדת להתפוצץ, והדבר הכי קשה הוא שהיא מפחדת לדבר איתי, מתוך החשש להיפגע שוב. היא כל הזמן אומרת לי שאני פשוט צריך לחשוב פעמיים לפני שאני פותח את הפה, שאני צריך לנסות לחשוב מה היא צריכה לשמוע, ומה יעשה לה טוב. איכשהו, זה תמיד יוצא הפוך...
אני לא חושב שלמישהי כאן יהיה פתרון קסם. מה שכן, אולי מלשמוע על דרכי התמודדות, על תחושות, על כל דבר, אני אצליח לתמוך בה יותר. אני אלמד להיות שם בשבילה.
יכול להיות שזה ייראה לא במקום לכתוב כאן, אבל אני באמת רוצה לעזור לה, ולתמוך בה, ובשביל זה אני מוכן לעשות כל מה שיידרש.
תודה מראש,
טל.
