אוקי אז הבעיה...
שלום. קוראים לי דורון. טוב לא קוראים לי דורון קוראים לי שי. הרעיון הוא שאני מחפש כיוון. תראו אני יסביר לכם הכל. אני בן 24 אוהב הכי הכי בעולם לשחק במשחקי מחשב הכל שקשור למשחקי מחשב (כן ילדותי נכון ?) מוסיקה (מה לעשות למדתי מכיתה ד זה כבר נכנס לעצמות האהבה הזאתי) בישול (כן גם לבשל אני מאוד אוהב) וגם לעצב (הכי פחוט מכולם למשל זה לא משהו שהייתי עושה סתם לכיף הפרטי שלי שאין לי מה לעשות אבל אני לא סובל מזה בכלל ואני אפילו די אוהב את זה) זהו . סיימתי כיתב יב בבית הספר הצבאי הול"ץ אל תתקרבו אליו ביה"ס גרוע גרוע גרוע, המשכתי יג (עוד שנה של בזבוז חיים) במגמת מכונות תעופה, הלכתי לצבא הייתי מכונאי מטוסים, ואז הלכתי בשנה האחרונה שלי שסגרו לי את הטייסת להיות כמו פקיד כזה אחראי מחשב וכאילה. סיימתי את זה הלכתי לקורס עיצוב גראפי (עוד בזבוז זמן) במכללת אי פי אס. סיימתי את זה בדיוק טסטי לתאילנד לכמה חודשים. היה סוף הדרך באמת זה היה השחרור שלי מכל החיים הלא יוצלחים האילה שלי עד אז הייתי כלומניק אפס (דבר שאמא שלי לא שחכה להזכיר לי) ושם בתאילנד הייתי הכל הייתי הכוכב בסדרת ריאלתי פרטית שלי זה היה גן עדן. אז עכשיו (כמעט שנה מאז שחזרתי) הספקתי לעבוד בבתי דפוס, להבין שעבודה בבתי דפוס היא לא בשבילי כי שם לא מעצבים ולא עושים יותר מדי, ולחפש בעיקר עבודה. עכשיו אני לא עושה כלום. לא לומד, לא כלום, מתכתב בפורומים מחפש עזרה. אני הולך לראיונות עבודה לסטודיוים לעיצוב גראפי אבל ... אף אחד לא חוזר... תמיד יש לי הרגשה שיחזרו אלי כי הראיון הלך סוף הדרך אבל אף אחד לא חוזר בסוף. וזהו, אני רוצה לחזור בשנה הבאה לתאילנד עם החברה לכמה חודשים באוקטובר 08 ... וזהו . כולם אומרים לי שבגלל שאני עכשיו רוצה עבודה כזאתי בלי ללמוד בלי תואר בלי אוניברסיטה .. ואז עוד פעם תאילנד ... ואז עוד פעם עבודה כזאתי שלי תואר בלי כלום. אז מה ? אתם חושבים שזה שזה להיות כלומניק ? אני כבר חושב שאני אפס בעצמי ... מרוב שכולם אומרים לי את זה .... אני גר עם אמא פור גד סייק. חברה שלי התחילה בדיוק ללמוד תואר ראשון במנהל חשבונאות דבר שעשה את המצב האפס שלי לאפילו יותר גרוע. הבגרות שלי ? אין לי חסר לי ספרות וגם ככה היא לא משהו ממוצא 70 אולי . ואני לא תלמיד גרוע אני לא ערס אחד... אני לא לא יוצלח אני פשוט בחור שנפל בין הכיסאות .. כל הסיפור הזה שאבא שלי נפטר בדיוק יום אחרי שהשתחררתי מהצבא ולא היה אף אחד שידאג לי ונשארנו אני ואמא שלי שאין לה יותר מדי כסף ..(בלשון המועטה*.) קיצר החלום הכי רטוב שלי זה להיות במאי משחקי מחשב של בליזארד או מאייר של פיקסאר או מאייר של משחקי מחשב. החלום הפחוט רטוב שלי זה להיות מוסיקאי.. ללמד מוסיקה... והעבודה בעיצוב גראפי ? זה לא רע ... זה לא הכי מושלם בעולם אבל מ1 עד 10 זה בהחלט 7 החלום הראשון של לעבוד בפיקסאר או בבליזארד .. ? גט ריל .. בחייכם .. החלום השני של להיות מורה למוסיקה .בארץ ? אין בזה בכלל עבודה ... אין בזה כלום אני ירוויח 5000 ש"ח כל החיים שלי במוסיקה אם בכלל. וזהו. אוקי שפחתי את הלב שלי. איך אתם יכולים לעזור לי ? אני משתגע בבית כולם אומרים לי שאני אפס .. ואני באמת אפס והכסף בבנק שלי ממש מתחיל להיגמר. בתודה שי
שלום. קוראים לי דורון. טוב לא קוראים לי דורון קוראים לי שי. הרעיון הוא שאני מחפש כיוון. תראו אני יסביר לכם הכל. אני בן 24 אוהב הכי הכי בעולם לשחק במשחקי מחשב הכל שקשור למשחקי מחשב (כן ילדותי נכון ?) מוסיקה (מה לעשות למדתי מכיתה ד זה כבר נכנס לעצמות האהבה הזאתי) בישול (כן גם לבשל אני מאוד אוהב) וגם לעצב (הכי פחוט מכולם למשל זה לא משהו שהייתי עושה סתם לכיף הפרטי שלי שאין לי מה לעשות אבל אני לא סובל מזה בכלל ואני אפילו די אוהב את זה) זהו . סיימתי כיתב יב בבית הספר הצבאי הול"ץ אל תתקרבו אליו ביה"ס גרוע גרוע גרוע, המשכתי יג (עוד שנה של בזבוז חיים) במגמת מכונות תעופה, הלכתי לצבא הייתי מכונאי מטוסים, ואז הלכתי בשנה האחרונה שלי שסגרו לי את הטייסת להיות כמו פקיד כזה אחראי מחשב וכאילה. סיימתי את זה הלכתי לקורס עיצוב גראפי (עוד בזבוז זמן) במכללת אי פי אס. סיימתי את זה בדיוק טסטי לתאילנד לכמה חודשים. היה סוף הדרך באמת זה היה השחרור שלי מכל החיים הלא יוצלחים האילה שלי עד אז הייתי כלומניק אפס (דבר שאמא שלי לא שחכה להזכיר לי) ושם בתאילנד הייתי הכל הייתי הכוכב בסדרת ריאלתי פרטית שלי זה היה גן עדן. אז עכשיו (כמעט שנה מאז שחזרתי) הספקתי לעבוד בבתי דפוס, להבין שעבודה בבתי דפוס היא לא בשבילי כי שם לא מעצבים ולא עושים יותר מדי, ולחפש בעיקר עבודה. עכשיו אני לא עושה כלום. לא לומד, לא כלום, מתכתב בפורומים מחפש עזרה. אני הולך לראיונות עבודה לסטודיוים לעיצוב גראפי אבל ... אף אחד לא חוזר... תמיד יש לי הרגשה שיחזרו אלי כי הראיון הלך סוף הדרך אבל אף אחד לא חוזר בסוף. וזהו, אני רוצה לחזור בשנה הבאה לתאילנד עם החברה לכמה חודשים באוקטובר 08 ... וזהו . כולם אומרים לי שבגלל שאני עכשיו רוצה עבודה כזאתי בלי ללמוד בלי תואר בלי אוניברסיטה .. ואז עוד פעם תאילנד ... ואז עוד פעם עבודה כזאתי שלי תואר בלי כלום. אז מה ? אתם חושבים שזה שזה להיות כלומניק ? אני כבר חושב שאני אפס בעצמי ... מרוב שכולם אומרים לי את זה .... אני גר עם אמא פור גד סייק. חברה שלי התחילה בדיוק ללמוד תואר ראשון במנהל חשבונאות דבר שעשה את המצב האפס שלי לאפילו יותר גרוע. הבגרות שלי ? אין לי חסר לי ספרות וגם ככה היא לא משהו ממוצא 70 אולי . ואני לא תלמיד גרוע אני לא ערס אחד... אני לא לא יוצלח אני פשוט בחור שנפל בין הכיסאות .. כל הסיפור הזה שאבא שלי נפטר בדיוק יום אחרי שהשתחררתי מהצבא ולא היה אף אחד שידאג לי ונשארנו אני ואמא שלי שאין לה יותר מדי כסף ..(בלשון המועטה*.) קיצר החלום הכי רטוב שלי זה להיות במאי משחקי מחשב של בליזארד או מאייר של פיקסאר או מאייר של משחקי מחשב. החלום הפחוט רטוב שלי זה להיות מוסיקאי.. ללמד מוסיקה... והעבודה בעיצוב גראפי ? זה לא רע ... זה לא הכי מושלם בעולם אבל מ1 עד 10 זה בהחלט 7 החלום הראשון של לעבוד בפיקסאר או בבליזארד .. ? גט ריל .. בחייכם .. החלום השני של להיות מורה למוסיקה .בארץ ? אין בזה בכלל עבודה ... אין בזה כלום אני ירוויח 5000 ש"ח כל החיים שלי במוסיקה אם בכלל. וזהו. אוקי שפחתי את הלב שלי. איך אתם יכולים לעזור לי ? אני משתגע בבית כולם אומרים לי שאני אפס .. ואני באמת אפס והכסף בבנק שלי ממש מתחיל להיגמר. בתודה שי
