אוקיי...ככה...
טוב, אז ככה... כתיבת שירים והלחנה הם חלק חשוב ונכבד מחיי... אני כותב שירים כבר שנתיים ומלחין בערך שנה... בכל מקרה... סתם, חשבתי שיהיה נחמד לקבל תגובות מאנשי הפורום על השירים שלי... אז הנה...שני שירים...אחד משנה שעברה ואחד יותר חדש שכתבתי לפני חודשיים שלוש... אז אשמח אם תקראו אותם וגם תביעו דיעה...זה חשוב לי... מת "למען הניסויים" ופתאם הוא נולד, ואז הוא נחטף. ואימו זועקת, צועקת לשווא. והוא נכנס לכלוב, לא מבין מה קורה. ואמא בוכה והוא לא רואה. והוא מוכנס למשאית ונוסע בצפיפות. הוא עדיין לא יודע, הוא עתיד למות. והוא שואל את כולם, לאן נוסעים? והם בוכים בשקט, לא עונים. והוא יורד למטה, בעצם, מורידים אותו. והוא אפילו לא יודע, מה זה שמפו. והוא רואה בחוץ אנשים מפגינים, והם צועקים:"די לניסויים בבעלי חיים!". והוא לא מבין. ומחדירים לו מחט, וחומרים לעיניים. והוא צועק בכאב, זעקת השמיים. ואיש עם חלוק, רושם לעצמו דברים. ופתאם הוא מת, "למען הניסויים". וזה השיר השני...החדש יותר.... לחיות במלחמה עוד יום אתה מתחיל, עם עיתון של כאב. עוד בוקר אתה מתחיל עם דם בעיניים. וזה כבר לא כואב לך, זה הפך לשיגרה. אתה מתחיל להתרגל, לחיות במלחמה. עוד בוקר את מתחילה עם רדיו, שמדווח כל שעה. עוד יום את מנסה למצוא שמחה בעצב. את התרגלת לחיות ככה, זה הפך שיגרה. את קמה לעוד יום, של חיים במלחמה. התרגלנו, לחיות במלחמה. וזה כבר לא נראה כל כך נורא. ברחוב יש שלולית של דם, מנקים וממשיכים הלאה. וזה כבר לא נראה כל כך נורא. במציאות של כאב שהפך לשיגרה, התרגלנו, לחיות במלחמה. גיא.
טוב, אז ככה... כתיבת שירים והלחנה הם חלק חשוב ונכבד מחיי... אני כותב שירים כבר שנתיים ומלחין בערך שנה... בכל מקרה... סתם, חשבתי שיהיה נחמד לקבל תגובות מאנשי הפורום על השירים שלי... אז הנה...שני שירים...אחד משנה שעברה ואחד יותר חדש שכתבתי לפני חודשיים שלוש... אז אשמח אם תקראו אותם וגם תביעו דיעה...זה חשוב לי... מת "למען הניסויים" ופתאם הוא נולד, ואז הוא נחטף. ואימו זועקת, צועקת לשווא. והוא נכנס לכלוב, לא מבין מה קורה. ואמא בוכה והוא לא רואה. והוא מוכנס למשאית ונוסע בצפיפות. הוא עדיין לא יודע, הוא עתיד למות. והוא שואל את כולם, לאן נוסעים? והם בוכים בשקט, לא עונים. והוא יורד למטה, בעצם, מורידים אותו. והוא אפילו לא יודע, מה זה שמפו. והוא רואה בחוץ אנשים מפגינים, והם צועקים:"די לניסויים בבעלי חיים!". והוא לא מבין. ומחדירים לו מחט, וחומרים לעיניים. והוא צועק בכאב, זעקת השמיים. ואיש עם חלוק, רושם לעצמו דברים. ופתאם הוא מת, "למען הניסויים". וזה השיר השני...החדש יותר.... לחיות במלחמה עוד יום אתה מתחיל, עם עיתון של כאב. עוד בוקר אתה מתחיל עם דם בעיניים. וזה כבר לא כואב לך, זה הפך לשיגרה. אתה מתחיל להתרגל, לחיות במלחמה. עוד בוקר את מתחילה עם רדיו, שמדווח כל שעה. עוד יום את מנסה למצוא שמחה בעצב. את התרגלת לחיות ככה, זה הפך שיגרה. את קמה לעוד יום, של חיים במלחמה. התרגלנו, לחיות במלחמה. וזה כבר לא נראה כל כך נורא. ברחוב יש שלולית של דם, מנקים וממשיכים הלאה. וזה כבר לא נראה כל כך נורא. במציאות של כאב שהפך לשיגרה, התרגלנו, לחיות במלחמה. גיא.
