אוקיי, אז מביאים

[matantoda]

אוקיי, אז מביאים

את התינוק הביתה בסביבות משקל 2 ק"ג פלוס מינוס ואין מסביב את כל הרופאים והאחיות וכל הצוות שמשגיח 24 שעות ואז מתחילים הפחדים והשאלות. מנסיונכם כמה זמן לוקח עד שמתחילים לחוש בטחון ומתחילים להתייחס לפג הפיצפון כאילו היה תינוק שנולד בזמן (גם אז יש חששות ותהיות ).

שתפו אותנו אתם בעלי הנסיון - יעזור קצת לשמוע מה קורה ואיך אצל אחרים.

 

[אמא של מאיה ודניאל]

הסיפור שלי

אז אני ילדתי את התאומים שלי בשבוע 28 אחרי 8 שבועות בפגייה וכמו שאת אומרת 24 שעות ביממה עם רופאים ואחיות , גם אני פחדתי , פחד מוות ... לקח לי משהו כמו שבועיים להרגיש ביטחון (אפילו להפוך את ילדיי מבטן לגב פחדתי בימים הראשונים) אבל לאט לאט בעזרת אמא שלי וחמתי קיבלתי ביטחון ולאט לאט התחלתי להרגיש ביטחון של אמא , כמו כן עליי לציין כי החשש לגבי הילדים היה למשך תקופה מאוד ארוכה , הפגייה השאירה לי משקע לא קטן , טפו טפו יצאנו בסדר גמור בלי שום פגיעה לא מוטורית ולא קוגנטיבית , הפ מתפתחים נהדר... היום הם בני 4 ומקסימים מפותחים כמו כל הילדים בגילם , אך ההתחלה היתה קשה , אפילו קשה מאוד הכל עניין של זמן כל אחד מתרגל בצורה שונה .. תני לעצמך זמן כמה זמן שייקח ייקח אין מה למהר פרגני לעצמך גם טוב וגם רע גם שמחה וגם פחד והכי חשוב תהני מלגדל את ילדך שלך , קבלי עזרה ממי שמוכן לתת לך כי התקופה שעברתם בפגייה היהת לא קלה והמילה קלה היא מילה קטנה לתאר מה עוברות אמהות בפגייה , אבל אנחנו אחריי וצריך להסתכל קדימה , אז המון בהצלחה , ואני כאן אם תרצי לשאול או להגיד לי משהו ...

 

[טל של אשחר]

הגמילה מהמכשירים...

ראשית ברוכים הבאים נשמח לשמוע פרטים עליכם . לגבי שאלתכם..שלב ראשון צריך להגמל מהמוניטורים . אחרי שעות של בהיה במצג המרצד פתאום אין שום עדות למה הסטורציה , הדופק והחום בכל רגע נתון . בתור תהליך העזנו יומיים לפני השחרור להתנתק מהחוטים וללכת לראות משחק כדורגל עם העולל בחדר הורים . האחות באה לבדוק כל כמה דקות שלא הרסנו לה את המשמרת באיזה ברדי מחוץ לתחום . שלב שני זה להצליח לישון בלילה מהלחץ (לקח לי הרבה זמן אבל העיפות שברה אותי מאד מהר ) ולגבי השאלה כמה זמן זה לוקח אין תשובת בית הספר , כל אחד והקצב שלו . חכו חכו לטבילת האש אל מול שאלות הדודות המעצבנות...(זה לא עובר עד כיתה י"ב).

 

[אינה של יערה]

מיד. עוד באוטו בדרך הביתה.

הרגשנו בשלים לשחרור כשלושה שבועות לפני השחרור עצמו וממש היינו כבר חסרי סבלנות. יש לנו ילדה בריאה לכל השדים והרוחות, תעזבו אותנו ותנו לחיות בשקט. להאכיל את הילדה כשהיא רוצה ולא לשמוע אותה צורחת רבע שעה כי עדיין לא הגיע הזמן... להחזיק אותה כמה שאני והיא רוצות... להשוויץ בה לפני המשפחה... (טוב, לא כולם, אבל דוד ודודה שלה?!) על המכשירים לא סמכתי מהרגע שיצאנו מטיפול נמרץ כיוון שבחדרים 2 ו-3 בפגייה (לפגים "מתקדמים") היו מוניטורים מימי הביניים שגם ככה רוב הזמן לא הראו שום דבר משמעותי. ברדיקרדיות היא לא עשתה מאז שהיתה בת יום. רופאים יש גם במוקד ומשקל יש בטיפת חלב. בבית פשוט צריך להדביק אותם אלינו (ובדרך כלל הם לא משאירים הרבה ברירות אחרות) וללמוד להכיר אותם. ממליצה מאוד על מנשא התינוכיס. אגב, הורים לתינוקות שנולדו בזמן מרגישים לא פחות מבולבלים. אני אפילו הרגשתי שיש לי יתרון - אני כבר מכירה אותה 10 שבועות שלמים כשיצאנו הביתה. כבר חזרתם הביתה? או שאתם לקראת שחרור? נשמח לשמוע שבוע+משקל לידה וברוכים הבאים!

 

[engel_j]

טוב,אז אצלנו

לקח +- שבוע, היינו מאוד דרוכים ומה שעזר,שהיינו צריכים להאכיל את ליאל כל 3 שעות, אז בכל מצב היא נבדקה. הימים הראשונים מאוד "מפחידים" אך האושר הוא גדול. בהצלחה, חיזקו ואימצו !!

 

[שרה (סוזי)]

בקשר לתינוק כיס

איזה מנשא זה? יש לי את מנשארי של שילב, רצועת בד ארוכה שקושרים סביב הגוף. אני די מרוצה חוץ מחיסרון עצום שכשאור-אל נרדם אני לא יכולה להניח אותו עם המנשא בעריסה, אני חייבת לרים אותו וזה לפעמים מעיר אותו. אני אשמח לשמוע על התינוכיס.

 

[חגית וניר]

אצלנו זה לקח כמה ימים

שני (שבוע 28, 1 קילו) יצאה הביתה אחרי שהות של חודשיים בפגייה בוולפסון. חוץ מהלחץ של היום הראשון די מהר התרגלנו. יש לציין ששני הועברה לחדר התינוקות הרגיל ביום וחצי האחרונים לשהותה בביה"ח, כך שהיתה לנו הזדמנות להתרגל לראות אותה בלי המוניטור עוד לפני שהיא הגיעה הביתה. הרבה יותר כיף בלי מוניטור, בלי חלוקים, בלי אחיות ורופאים. הכי טוב בבית!!!!

 

[אורן של איה]

אנחנו

נרגענו (אם אפשר בכלל להשתמש בפועל הזה) רק כאשר איה עברה את השלושה קילו. הלחיצו אותנו שזה משקל קריטי ועד שלא הגענו אליו- לא נרגענו. בס"ה, יום אחד אתה מתעורר ויודע (פחות או יותר) מה צפוי היום. ברגע שזה הגיע אתה בתוך התפקיד. הילד הוא לא עוד דבר חדש וזר אלא חלק מהמשפחה. שיהיה לכם בהצלחה!!!

 

[יטבה לביא]

הרבה יותר רגועים בבית

לאחר שלושה חודשים ששרון(שבוע 29, 715 גרם) היתה בפגיה היינו יותר ממוכנים לקחת אותה הביתה. בשבועיים האחרונים קבלנו הדרכה כיצד לרחוץ אותה,כיצד להאכיל אותה, איך לזהות שיש בעיה וכו´ כך שמהרגע הראשון הרגשנו מאוד בטוחים ביכולתנו לטפל בה. הרבה יותר בטוחים מאשר הורים לילדים שנולדו במועד (שרון היא הראשונה שלנו)... אבל, עד היום, בגיל שנתיים, אנחנו עדיין עם יד על הדופק לגבי כל שינוי שחל בשרון (צינון, שיעול, חוסר תאבון או סתם מצב-רוח רע) כי היא תופסת כל מחלה שמגיעה לגן. קשה לשכוח שהיא היתה פגית. אולי עוד כמה שנים.

 

[שרה (סוזי)]

כשחזרתי עם 2 קילו סוכר

אני חזרתי הביתה עם קצת פחות מ2 קילו של מתיקות. חזרתי הביתה שבוע אחרי ניתוח לב פתוח (של אור-אל) ואחרי הפסקות נשימה רבות בשהות בפגיה. לפני החזרה הביתה דיברתי על לקנות את הביבי סנס ועל כל הפחדים. אבל ביום ששיחררו אותיכבר לא דיברתי על זה. הגעתי לסקנה שאם משחררים אותי כלכך מהר יש סיבה לכך, וכנראה שעברנו את הבעיה. הלכתי לבית של ההורים שלי. כמעט כולם פחדו לגעת ביצור כלכך קטן אבל אני לעומץת זאת מיד עשיתי לו אמבטיה ללא חשש, גזרתי לו ציפורניים ותוך כדי הצלחתי לעבור איתו להנקה מלאה. משיחה שהייתה לי עם חברה מפגיה הגענו למסקנה שאם כולם היו עוברים את מה שאנחנו עברנו, הדרכה כלכך צמודה בפגיה (במקרה לי אחות צמודה בבי"ח) הורות היתה נראית אחרת. מאחלת לך הצלחה בהורות, קחי את הזמן, בקשי עזרה כשאת צריכה בסופושל דבר תתגברי על כל החששות. שרה