...
קודם כל - בתור אחד שגם כותב בעצמו אני בהחלט מסכים עם הפתיחה של ההודעה שלך, שירים נכתבים מהמקום הכי פנימי והכי מדוייק ומתעדים\מעבדים\אנא עארף מציאות או מצב מאוד מסויימים, אבל וואלה, זה עושה לי טוב שאנשים מתחברים לשירים שלי גם מתוך מקומות שונים לגמרי מהמקום שממנו אני כתבתי את השיר, כל עוד הם מתחברים אליו. אם זה בגלל שזה מעיד על כך שהצלחתי לגעת בנקודה קולקטיבית, שזה כשלעצמו דבר נדיר ומרגש בעיניי, ואם בגלל שזה איכשהו מנחם. יודע מה, נזכרתי במשהו שעברי לידר אמר על הנושא הזה פעם בראיון, הוא מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני: "מבחינתי, שיר שאני כותב הוא לא הגרסה הנכונה. כל אחד רואה את זה בקונטקסט אחר. דברים לא מרגשים אותך באמת עד שהם לא חלק מהעולם שלך. את לא יכולה להתרגש מחלק עולם של מישהו אחר. כשאני שר שיר, אדם משחזר את החוויה שעשה לו השיר בפעם הראשונה שהוא שמע אותו, ואני שר בשבילו. אני לא רוצה להגיע למצב שאני שולט במה שהשיר יגיד." בהמשך הוא כותב שגם אצלו המילים של חלק מהשירים שלו מקבלות לפעמים משמעות שונה. אז אני לא יודע אם אביתר היה חותם על האמירות האלה, אבל לדעתי בבסיסה של כל יצירה - מופשטת יותר או פחות - עומדת ההבנה שלמאזין יש את חופש הפרשנות שלו. זוכר את הניתוחון שעשיתי ל"לפתוח את הפה" שלך? אז זה בדיוק זה. המילים שם יכולות להשתמע לשתי פנים (ומן הסתם גם ליותר משתיים), ואני מצאתי אותן מאוד קשורות אליי, דברים שם הזכירו לי אותי, אבל מסתבר לזו לגמרי לא כוונת המשורר. נו, אז מה? זה לא אומר שהפרשנות שלי "לא נכונה" או אנוכית, כי ככה זה באומנות, ברגע שאתה משלח אותה לעולם היא רשות הרבים וכל אחד רשאי לקחת אותה לאיזה כיוון שהוא רוצה. אני לא יכול לכפות על איש שלא ליצור לשירים שלו קליפים, אבל זה לא סותר את העובדה שאני בכיף יכול ליצור לעצמי בראש קליפ ל"טיפה של אור" שעוסק בכלל בפליטי דארפור.