אופנועים מהעבר

[ארווין קליין]

בימים עברו, חוץ מב.מ.וו וסוזוקי, אף יצרן אופנועים לא הסכים לאשר יצוא אופנועים לישראל, בגלל החרם הערבי. אפילו הונדה, הענקית, שהמותג שלה הפך לחלק משם אופנוע, השתתפה בחרם הערבי. אז היו בארצנו כל מני אופנועים משומשים, שהגיעו ביבוא אישי לארץ. בייחוד אופנוע הונדה סופר דרים (עם מנועים 250 וגם 400 סמ"ק) היה מבוקש. משום מה רוב האופנועים הללו, נמצאו באזור דיזנגוף בתל אביב. אופנועי ה-ב.מ.וו היו כבר יקרים מאוד. למרות זאת, כמעט רכשתי אופנוע ב.מ.וו 600 ישן מאוד, אבל במצב נהדר, שהרכיבה עליו זכורה לי עד היום, כחוויה ממש. היה את מחירון האופנועים של אז, עם לוח מכירות, שגם כלל הסברים על סוגי האופנועים השונים שנמצאו בשוק (הרוב יד שנייה כמובן). הייתי שקוע בעלעול בירחון הזה, משך שעות. חולם על כל מני אופנועים גדולים. בייחוד נדלקתי על אופנוע יפאני, סילבר ווינג משהו, שלא הצלחתי בשום פנים, למצוא אותו בין האופנועים שהוצעו שם למכירה. רק הרבה אחרי שהחרם הערבי הוסר, נתקלתי בהונדה סילבר ווינג 600, שהגיע לארץ. ואכן המנוע של האופנועים הללו, היה חזק ומהיר, בצורה מדהימה ממש!

גם עשו כל מני קומבינות עם אופנועים, החלפת מנועים ועוד. היה לי אופנוע כזה, גדול ורציני, שהחליפו לו גם מנוע וגם שלדה! מי שקנה ממני את האופנוע היה מאוד מרוצה ממנו, אבל חזר אליי כעבור זמן בבהלה. מסתבר שכל מני אופנוענים שמו עין על האופנוע שלו וסיפרו לו שהוא לא חוקי. למזלי, מי שמכר לי את האופנוע, צייד אותי גם בניירות המתאימים, שהוכיחו שכל מה שעשו לאופנוע היה חוקי. אני עצמי, כשהמנוע של האופנוע הספורטיבי האיטלקי 350 שלי, שבק חיים, החלפתי את מנוע ה-350 במנוע 500 (סקורפיון) שהיה למוסך הידוע של אז: עיר האופנועים.

אבל עליה וקוץ בה, הסתבר שהמנוע הגדול, שהפעלתו הייתה באמצעות רגלית, היה קשה מאוד להנעה. ממש הייתה צריך לתת מכה רצינית, כדי להדליק אותו. בנוסף, המנוע הגדול, הקשה קצת על היציבות שלו. בלית בררה, העמדתי אותו למכירה. הגיע אלי מן טיפוס צרפתי, עם חזות של שחקן קולנוע, שמיד במכה מהירה, הניע את האופנוע וזינק אתו לדרך. הוא חזר כעבור דקות ספורות, עם הכסף...