את יודעת מה הכי עצוב
שאני יכולה לראות הורים שנתקלים בספר ומכוונה טובה , ככה לגמרי בתמימות מתוך אהבה ודאגה, מחליטים לרכוש אותו עבור הילד/ה שלהם. אולי מתוך מחשבה שעדיף להתמודד ככה (בעזרת סיפור) עם העניין מאשר להטיל איסורים על הילד או להיגרר לריבים וויכוחים בנושא האוכל. הספר לכאורה נראה חביב אבל רק לכאורה. לא לכל ההורים יש את היכולת להתבונן בצורה מפוקחת וביקורתית על תוכנו של הסיפור, על המסרים הגלויים והחבויים שהוא מעביר, לא כל ההורים יכולים לראות כמה שהילדה בסיפור נשארת בודדה במערכה מול האוכל, לא כל ההורים יכולים להבין שהספר הזה יכול לגרום נזק במקום להועיל, לא כל ההורים יכולים לראות מה שראתה אריאלה מלמד. וכך נכנס לו הביתה ספר שכזה, מכוונה טובה ובתמימות, וזה מה שהכי עצוב בעיניי.