בעלי היקר..
כן.. עוד מעט אתה טס לפולין.... אני שחזרתי לפני איזה חודש כבר...... (כן כן.. חודש.... ואו..) אני רק יכולה להגיד לך.. שבין הצחוקים באוטובוס והשטויות והתחרויות ריצה במזדרונות של המלונות... יש קטעים דיי קשים.... אני אגיד לך שוב.. אני רק עכשיו מתחילה לקלוט ממש איפה הייתי.. שם היו מקומות שכולם בכו והתרגשו.. ומשומה אני דיי הרגשתי דיי כרגיל.. - חח אני נתתי להם טישו.......

- היו פעמים שהיה לי קשה רק מלראות את החברים הטובים שלי נשברים פתאום אפילו האנשים "הכי קשוחים..." למרות שאמרו לנו כל שניה לפני המסע שלפעמים קשה והתחבר וכאלה.. אבל עדין זה קצת הפריע לי שלא הצלחתי להתחבר ממש.. עכשיו אחרי שחזרתי אני יכולה להגיד לך שמה שלמדתי שם ומה שראיתי שם ישאר בזיכרון שלי תמיד.. וכמוני גם אלה שבכו... או אלה שדמעו פה ושם.. כולנו ראינו את אותו הדבר.. כל אחד מתמודד/ עובר את המסע הזה בדרך שלו.. אנשים משנים קודמות אמרו לי שרק ביום השואה אחרי המסע הם הבינו פתאום וחלקם גם נשברו.. ההליכה לבורות הירי (שאגב לא רואים כלום חוץ מגדר..) באמצע יער בשומקום.. שאתה יודע שעברו שם מאות יהודים שלא חזרו משם..... ואתה עם דגל ישראל עליך ואתה מדליק נר.. ורק מנסה לדמין מה היה שם.. החזרה לארץ היתה אחת הטיסות היותר מרגשות שלי... לא יכולתי לחכות להגיע לישראל .. הבייתה.. פתאום רואים את חוף ישראל באופק.. ופתאום אתה קולט אחרי 3 וחצי שעות כמה דרך אנשים וניצולים עשו כדי להגיע למקום הזה... למקום מקלט שלנו..

ואז כבר ממש מעל תא.. והכל קטן ופתאום הציפה אותי הרגשת גאווה כזאת.. ענקית............ יותר ממה שהייתה לי עד עכשיו בקשר לארץ.. בשניה הזאת ידעתי שהפקתי משו מהמסע הזה

וזה שווה הכל....

את החפירות של המדריכה המעצבנת... את הריח של כל הפלצנים באוטובוס (שאגב לא היו לא חלונות בכלל......) טיפ חשוב.. קח דגל ישראל משלך... מהבית.. ותחזיר אותו לבית.. תיקח הרבה מנות חמות!! ואבקות מרק.. יש מתקן עם מים חמים באוטובוס- אפשר למלות ממנו כל הזמן.. - זה הרבה נסיעות.. קח נרות נשמה ומצית!- כולם מתנפלים שם על הגפרורים... ותיקח איתך עוד משו משלך.. שתעביר לשם.....

אל תתעצבן מזה שכל דקה אומרים לכם שאין זמן!! קח ת'זמן שלך.. טיסה נעימה תחזרו בשלום.. - כן כן. תהנו לכם .. ויותר חשוב תלמדו

אוהבת המון שניצ