אופטימיות.

[Dystopian fiction]

אופטימיות.

נדמה לי, שהפעם זה קורה באמת.

 

[Liraz 6q]

היא עוזבת

עוזבת עוזבת עוזבת ואני לא אצטרך לראות את הפרצוף המכוער והחמוץ שלה כל סופ"ש איתו.

 

[THE ronch]

אין דברים כאלה.

אחרי שבוע מגעיל נורא שלא ראיתי אותו, וגם כשכן דיברנו נפגעתי את נשמתי החוצה, נפגשנו אתמול. כשישבנו בסושייה וחיכינו לטייק אוואי, הוא פשוט לא הצליח להפסיק לנשק אותי ו'את כל כך יפה. ואיך התגעגעתי' ואני, עם המרירות המגעילה שלי 'בסדר'. הוא שאל למה אני ככה, ואמרתי לו שמי שמתגעגע עונה לטלפונים ולא שוכח שקבענו כל יום שישי. 'אמרתי לך כבר שאני מצטער. ודפוק. ומטומטם, ומגיע לי למות, אבל באמת התגעגעתי והיית כל כך חסרה לי. רק זה שאת קרובה פה לידי עושה לי דברים שהרבה זמן לא הרגשתי'. חייכתי כאילו ג'ף באקלי קם לתחייה והציע לי נישואים. חייכתי כאילו שומדבר לא קיים חוץ ממני וממנו. 'אני מת עלייך, את יודעת?'. ואנחנו לא אומרים דברים כאלה, באמת שלא, חוץ מאתמול בצהריים כשקבלתי ממנו סמס באמצע העבודה עם נוסח דומה. עניתי ש'לא', ואז הוא פשוט לא הפסיק. 'את לא חייבת להאמין לי, אבל אני או...אני מת עלייך כמו שאת בחיים לא תצליחי להבין'. התהפך לי הלב והלך לטיול ברחבי הבטן. ואז הלכנו אליו, הוא כמובן הזמין אותי לשוסי, פרש מגבת על המיטה וערך הכל נורא יפה והדליק נרות, וישבנו ואכלנו ושכבנו ועישנו סיגריה ושתינו וצחקנו ודיברנו ושכבנו שוב וזה הרגיש לי הכי נכון והכי יפה בעולם. כשהלכתי לישון הוא עוד נשאר ער, שעה וחצי אחר כך אני מרגישה שמישהו מחבק אותי, והוא..בחיים לא חיבק אותי כשהלכנו לישון. זה תמיד כל כך קר, גב לגב, ופתאום החיבוק הזה..כאילו ממקומות אחרים. וקמתי בבוקר והברזתי משלוש שעות ראשונות של פילוסופיה, פשוט לא הצלחתי להפרד. וטוב לי, סוף סוף טוב -לנו-, ביחד, בתור ישות אחת. אני יושבת ושומעת שירים של עירא והלהקה שלו, כשהסולנית היא האקסית המיתלוגית, וזה כבר פחות צובט, וזה כאילו היא קצת התנדפה לנו מהמקום הקבוע שהיה לה בתקרה, כאילו היא כבר לא יושבת וכותבת רשמים ויושבת לו בתוך הוריד. אני רק לא רוצה שתתנפץ לי הבועה, אבל בינתיים....קשה לי להסבי ראת הטוב הזה. טוב שלא הכרתי. שלא יגמר לעולם

 

[e l u l a]

../images/Emo13.gif../images/Emo153.gif

אני שמחה שטוב לך

.

 

[Mardy Bum]

נשמע מדהים

שמחה בשבילך:]

 

[Dystopian fiction]

עשה לי טוב כזה לקרוא.

וכשקראתי, עבר לי בראש שאת מה זה מותק.

 

[EVE Lights]

קושקוש!

יאאא איך אני מבינה אותך בעיקר לגבי האקסית חיבוקים ונשיקות ממני

 

[yaeli87]

וואו,איזה כיף לקרוא את זה מאמי,שמחה בשבילך../images/Emo13.gif

 

[THE ronch]

איזה כיף שיש אתכן. תודה. ../images/Emo13.gif../images/Emo25.gif

 

[Moreiro]

באמת עשה חיוך לקרוא

 

[Mardy Bum]

יא

- אומר/ת: זה חוק כזה - אומר/ת: שבנות יפות תמיד יהיו עצובות Mardy Bum אומר/ת: אני עצובה בלי קשר. - אומר/ת: לא, את סתם יפה Mardy Bum אומר/ת: ואתה סתם חנפן -ופה היה סמיילי מכוער של מסנג'ר שתקעתי- אעע אני יודעת שזה תינוקי ומתוסכל להחריד, אבל זה אשכרה העלה לי חיוך על הפרצוף עכשיו

 

[Mardy Bum]

אה ו

סבתא חזרה מניו יורק ויש לי מלא דיסקים-חדשים-שלחלוטין-אי-אפשר-להשיג-בארץ (רשימה מפורטת תבוא מתישהו), וויייי (וגם בגדים, אבל זה פחות חשוב)

 

[The Bitter End]

אע.

אם כי, הכל חרא, ופאסימי, אבל יונתן אומר/ת (8:27 PM): את יודעת כמה זמן יונתן אומר/ת (8:27 PM): לקח לי יונתן אומר/ת (8:27 PM): להגיע לתובנה שעיתונות זה תקשורת?! חחח כל כך כואב לי הראש שאפילו זה מצחיק אותי

 

[החברים של דנה]

סתם יום מחויך בגדול..:]

 

[Mooa-Numi]

מרגישה הרבה יותר טוב

קניתי דברים לגיוס קצת (והאמת שאני לא מרגישה שאני צריכה יותר מידי.. עוד אולי 2 חולצות לא', שעון, לא דברים רציניים) וזה הרבה פחות מפחיד. עשיתי רגליים. אני חולה על הבחורה הזאת, יו. כבר שנתיים וחצי אני אצלה וכל פעם שאני באה אני יוצאת עם חיוך, ולא יכולה שלא לחשוב רק 'כפרה עליה'. כאילו אני נגמרת שם מכאבים (עוד רגיש, אני בכיינית, כאלה), ועוד אנחנו במפשעה, סבבה? והיא מתחילה לשאול אותי כל מיני שאלות לא קשורות. את צמה בכיפור? ואני צוחקת "דורית, מה את קשורה? אני לא באמת יכולה לדבר כרגע.. דברי את, באמת, אני מקשיבה" "לא לא! את לא מבינה אותי בכלל! מה אני צריכה שתתרכזי בכאב שלך! אני כל הזמן חושבת על שאלות, תעני" קיצר ממש הצחיקה אותי, מתחילה לשאול אותי כל מיני שאלות לא קשורות לכלום, ואני עונה וצוחקת ורוצה לבכות מכאבים, באמת. עוד מפשעה. "אוי, אין לי שאלה. אוי.. אממ.. אמממ.. מה את חושבת על מצב החסה בשטחים?!" ומושכת. ואני נקרעת מצחוק והכי כואב לי, מה הקשר של השאלה הזאת, זה לא קשור לא קשור כבר כמה שנים! יא-אללה.. כמה צחקתי. איזה יופי שיש אנשים כאלה, באמת, כולה נשמה אמיתית. מתחילה לזרוק לי כל מיני ברכות ליום כיפור כשהלכתי "תהני בצבא! ילך לך מעולה, נשמה, אל תדאגי! שכל הדרכים יפתחו בפניך! וגם שערי שמיים!" והרגשתי היום בזבל, חסרת כוחות לחלוטין, כאילו באמת ניקזו לי את כל הכוח מהשרירים. שכבתי שעתיים ולא הצלחתי לעשות כלום. אחרי זה חזרו התוצאות והסבירו: המצב לא טוב. בכלל. כמו שהרופא אמר כבר שבועיים, ירידת מתח, תת פעילות וכאלה. אבל זה ממש על הפנים, אם הממוצע זה 0.5-4.5 ולפני שבוע היה לי 5, עכשיו יש לי 40! זה מלא. אולי זה גם אופייני. טוב, בגדול זה לא אמור להפריע לגיוס, אני אגיד להם את זה בגיוס (אני יכולה, נכון? יש ועדה רפואית?) וייתנו לי כדורים. ולמה זה אופטימי? א. כי זה מסביר את התחושה המסריחה שיש לי בזמן האחרון, והעמימות המחשבתית והעצבות והחוסר כוח, והנדודי שינה, וכנראה גם את כל המשבר שהיה אתמול בלילה. וסוף סוף אתה יודע מה גורם לך הלרגיש כלכך חרא, וזה זמני. ב. זה אומר שאני בסוף של הדלקת וזה מצויין ג. אפשר להשלים את זה בכדורים ואני אחזור לתפקד. אז אני רגועה יותר עכשיו, למרות שהשרירים שלי גמורים (איזו תחושה נוראית, אתם לא מבינים), וממש חבל לי שזה קורה ממש רגע לפני הטירונות אבל בסדר.. מקווה שזה לא ייקח יותר מידי זמן וחוץ מזה? קניתי 3 חזיות ב50 שקל. הם לא הכי באיכות, מה לעשות, אבל הם בכלל לא נוראיות. וגם אם יהרס, אז? זה איזה 16 שקל לחזייה. והם ממש יפות כאלה, אז בכלל. ומחר בעזרת השם ים עם ליאורי. וואני מרגישה הרבה יותר טוב, כבר אמרתי. יאללה לסדר.

 

[החברים של דנה]

אני שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב

 

[little shorty]

סתם

רציתי להגיד לך שקראתי

 

[e l u l a]

איזה שיעור נהיגה כייפי!!:]../images/Emo153.gif

כאילו.. אני יודעת שאני עדיין לא נוהגת מעולה אבל השתפרתי בטירוף מהשיעור הזוועתי שהיה לפניי יומיים, אז אני שמחה, ואני מרוצה. ותיכף יש לי בייביסיטר. והיום אמרו לי משהו שעשה לי ממש טוב!

 

[mayhaktana]

אם אני אגיד לעצמי שיהיה טוב?

יהיה טוב? ~ האמת שזה טיפה יותר מתאים לקיטורים אבל הא נו.. אם כן יהיה טוב אז זה טוב D:

 

[Small talk]

איזה יום שכונתי

הייתי אמורה ללמוד 6 שעות היום מתוכן- שעתיים מורות לא באו. שעתיים למדתי ושעתיים היה לי מחשבים, נכנסתי באיחור של 10 דקות ואחרי 10 דקות כבר הבנתי שאני אמות משיעמום, אז יצאתי החוצה לטייל ויצא שהגעתי לחדר של ההשאלת ספרים ועזרתי לזאת שאחראית שם לשים ברקודים על ספרים שעתייים שלמות וחזרתי לשיעור 10 דקות לפני שהוא נגמר. אוי ובהפסקת 10 עשינו מחלמת מים שכבתית (למרות שהיינו רק חצי שיכבה כי עוד חצי שיכבה לא רצתה להירטב, מעפנים) והיה הכי מצחיק בעולם, והרכזת באה וצעקה עליינו שאנחנו מתנהגים כמו ילדים בכיתה א', ואז המנהלת רצתה לשלוח מכתבים לכל השיכבה אבל הורידו אותה מהרעיון...