הפיה הקסומה שלי
New member
אוף!!!
כתבתי בעבר את סיפורי, אני בת 32, רווקה ומהיום שאני זוכרת את עצמי - עברתי התעללות נפשית מצד אימי. מבחינתי הפעם האחרונה שאיפשרתי לאימי להכאיב לי היה לפני כשנה וחצי - שרציתי אחרי שנים שאני גרה בשכירות, לחזור הביתה ל-3 חודשים (הייתי לחוצה כלכלית, ההורים שלי גרים בבית פרטי ענק ורציתי לאזן את חשבון הבנק שלי) ובתגובה אמא שלי אמרה שאין מקום עבורי (למרות שיש 2 חדרי שינה פנויים). מאז בעצם ניתקתי את הקשר לצמיתות. שכחתי לציין שמהיום שאני זוכרת את עצמי, כל שני וחמישי אמא שלי עשתה לי ברוגזים לחודשים רבים עד שהייתי מתחנפת. בכל פעם ניתוק הקשר שלה, היה גורם לי למשברים חמורים ולהרגשת חרם מצד המשפחה. כמובן שבהדרגה הקשר עם המשפחה גם פחת. יש לי 2 אחים קטנים יותר שאיתם אני בקשר ועם אבא שלי אני בקשר (קשר מינימלי של שיחה אחת בשבוע, ופגישה אחת למספר חודשים). כך שהפעם, כשהניתוק של הקשר היה ביוזמתי, הייתי שלמה עם הצעד. לקחתי את המושכות לידיים שלי והבנתי שרק אני יכולה לשלוט על החיים שלי. הבנתי שכאשר אמא שלי ואני בקשר, רע לי בחיים, ויותר טוב לי כאשר אנחנו לא בקשר. לפני כשבועיים התחלתי טיפול פסיכולוגי בשילוב הילינג ומאז אני מרגישה איך בהדרגה אני מתחילה לבטוח באנשים ולהפתח בפניהם... דיברתי כעת עם אחותי שאמרה לי - שאולי כדאי לי להשלים עם אמא שלי ולהמשיך הלאה במקום להיות תקועה, וממש כעסתי עליה!!! כל החיים אמא שלי אמרה לי שהאחים שלי הם החיים שלה ואני עושה לה רק שחור בחיים, כל החיים היא אמרה לי במפורש שכל הדברים הרעים שיש לה בחיים הם בגללי, ואני לא מדברת על הקללות והאלימות שהופנתה כלפיי... כך שאני לא מצפה שהאחים שלי יבינו אותי, אבל להגיד לי למשפט כזה, כאילו התקיעות בחיים שלי היא בגללי - פשוט הסעיר אותי. אגב, הפסיכולוגית שלי ממליצה לי לא להיות בקשר עם אמא שלי. איך מתמודדים עם החברה? תמיד החשש שלי שיתייחסו אלי כאל אדם בעייתי בגלל שאני לא בקשר עם אמא שלי, בגלל זה התרחקתי מכולם ואני דיי מתבודדת, אך כעת כאשר התחלתי שוב להפתח בפני אנשים - חשובה לי מאד דעתכם. אני רק רוצה להוסיף שאני עובדת בעבודה מסודרת, מתגוררת לבד מעל 10 שנים, נראית מצוין כך שעל פניו, כלפי חוץ, הכל נראה תקין.
כתבתי בעבר את סיפורי, אני בת 32, רווקה ומהיום שאני זוכרת את עצמי - עברתי התעללות נפשית מצד אימי. מבחינתי הפעם האחרונה שאיפשרתי לאימי להכאיב לי היה לפני כשנה וחצי - שרציתי אחרי שנים שאני גרה בשכירות, לחזור הביתה ל-3 חודשים (הייתי לחוצה כלכלית, ההורים שלי גרים בבית פרטי ענק ורציתי לאזן את חשבון הבנק שלי) ובתגובה אמא שלי אמרה שאין מקום עבורי (למרות שיש 2 חדרי שינה פנויים). מאז בעצם ניתקתי את הקשר לצמיתות. שכחתי לציין שמהיום שאני זוכרת את עצמי, כל שני וחמישי אמא שלי עשתה לי ברוגזים לחודשים רבים עד שהייתי מתחנפת. בכל פעם ניתוק הקשר שלה, היה גורם לי למשברים חמורים ולהרגשת חרם מצד המשפחה. כמובן שבהדרגה הקשר עם המשפחה גם פחת. יש לי 2 אחים קטנים יותר שאיתם אני בקשר ועם אבא שלי אני בקשר (קשר מינימלי של שיחה אחת בשבוע, ופגישה אחת למספר חודשים). כך שהפעם, כשהניתוק של הקשר היה ביוזמתי, הייתי שלמה עם הצעד. לקחתי את המושכות לידיים שלי והבנתי שרק אני יכולה לשלוט על החיים שלי. הבנתי שכאשר אמא שלי ואני בקשר, רע לי בחיים, ויותר טוב לי כאשר אנחנו לא בקשר. לפני כשבועיים התחלתי טיפול פסיכולוגי בשילוב הילינג ומאז אני מרגישה איך בהדרגה אני מתחילה לבטוח באנשים ולהפתח בפניהם... דיברתי כעת עם אחותי שאמרה לי - שאולי כדאי לי להשלים עם אמא שלי ולהמשיך הלאה במקום להיות תקועה, וממש כעסתי עליה!!! כל החיים אמא שלי אמרה לי שהאחים שלי הם החיים שלה ואני עושה לה רק שחור בחיים, כל החיים היא אמרה לי במפורש שכל הדברים הרעים שיש לה בחיים הם בגללי, ואני לא מדברת על הקללות והאלימות שהופנתה כלפיי... כך שאני לא מצפה שהאחים שלי יבינו אותי, אבל להגיד לי למשפט כזה, כאילו התקיעות בחיים שלי היא בגללי - פשוט הסעיר אותי. אגב, הפסיכולוגית שלי ממליצה לי לא להיות בקשר עם אמא שלי. איך מתמודדים עם החברה? תמיד החשש שלי שיתייחסו אלי כאל אדם בעייתי בגלל שאני לא בקשר עם אמא שלי, בגלל זה התרחקתי מכולם ואני דיי מתבודדת, אך כעת כאשר התחלתי שוב להפתח בפני אנשים - חשובה לי מאד דעתכם. אני רק רוצה להוסיף שאני עובדת בעבודה מסודרת, מתגוררת לבד מעל 10 שנים, נראית מצוין כך שעל פניו, כלפי חוץ, הכל נראה תקין.