אוף..
אני עובד בתור בן שירות כבר חצי שנה בבית חולים. אני לא ממש יכול לספר באיזו מחלקה אבל זה גם לא רלוונטי, רק אומר שזו מחלקה מאוד קשה מבחינה נפשית. אני עובד 8 שעות ביום, כל יום למעט יום שישי...ושבת כמובן. מאז שנכנסתי לעבוד במקום, הייתי בן שירות יחיד. תקתקתי עבודה בצורה מצויינת והיחסים עם האחראיות היו מעולים. אחרי 4 חודשים שהייתי לבד בעבודה, הגיעה עוד בת שירות, כי זו עבודה ל2. מאז, כל פעם שאני מבקש לצאת חצי יום, עושים מזה ביג דיל, אם אני חולה, עושים מזה ביג דיל, אפילו כשסבתא שלי הייתה בטיפול נמרץ והלכתי לישון בבית חולים איתה היו עם זה בעיות. איכשהו..תמיד אני יוצא לא צודק ולא אחראי למרות שאני נותן את כל כולי לעבודה הזו ואני משתדל להיות הכי מתגמש שיש. יש ימים שאני אפילו נשאר כמה שעות יותר כדי להספיק הכל...אף אחד לא מעריך את זה, אפילו לא טיפה. רכזת השירות שלי, גם היא בעד האחראיות בבית החולים מה שגורם לי ליותר תסכול. אני מאוד אוהב את העבודה שלי, אבל היחס של האחראיות אלי גורם לי לא לרצות להגיע בכלל לעבודה. מצד שני...כשהבת שירות שאיתי חולה ולא מודיעה, הן מעלימות עין, כשהיא יוצאת באמצע היום, הן מעלימות עין, כשהיא פתאום לא מגיעה, הן מעלימות עין, ואפילו כשהיא מגיעה שעתיים באיחור, הן מתעלמות. ניסיתי לדבר איתן, אך הן מאוד מקיפות ומכחישות הכל. אני כבר ממש לא יודע מה לעשות עם זה. אני אדם שמאוד אוהב להסתדר עם כולם ומאוד חברותי. לא ציפיתי שככה יראו היחסים שלי עם האחראיות. מה עוד אפשר לעשות?
אני עובד בתור בן שירות כבר חצי שנה בבית חולים. אני לא ממש יכול לספר באיזו מחלקה אבל זה גם לא רלוונטי, רק אומר שזו מחלקה מאוד קשה מבחינה נפשית. אני עובד 8 שעות ביום, כל יום למעט יום שישי...ושבת כמובן. מאז שנכנסתי לעבוד במקום, הייתי בן שירות יחיד. תקתקתי עבודה בצורה מצויינת והיחסים עם האחראיות היו מעולים. אחרי 4 חודשים שהייתי לבד בעבודה, הגיעה עוד בת שירות, כי זו עבודה ל2. מאז, כל פעם שאני מבקש לצאת חצי יום, עושים מזה ביג דיל, אם אני חולה, עושים מזה ביג דיל, אפילו כשסבתא שלי הייתה בטיפול נמרץ והלכתי לישון בבית חולים איתה היו עם זה בעיות. איכשהו..תמיד אני יוצא לא צודק ולא אחראי למרות שאני נותן את כל כולי לעבודה הזו ואני משתדל להיות הכי מתגמש שיש. יש ימים שאני אפילו נשאר כמה שעות יותר כדי להספיק הכל...אף אחד לא מעריך את זה, אפילו לא טיפה. רכזת השירות שלי, גם היא בעד האחראיות בבית החולים מה שגורם לי ליותר תסכול. אני מאוד אוהב את העבודה שלי, אבל היחס של האחראיות אלי גורם לי לא לרצות להגיע בכלל לעבודה. מצד שני...כשהבת שירות שאיתי חולה ולא מודיעה, הן מעלימות עין, כשהיא יוצאת באמצע היום, הן מעלימות עין, כשהיא פתאום לא מגיעה, הן מעלימות עין, ואפילו כשהיא מגיעה שעתיים באיחור, הן מתעלמות. ניסיתי לדבר איתן, אך הן מאוד מקיפות ומכחישות הכל. אני כבר ממש לא יודע מה לעשות עם זה. אני אדם שמאוד אוהב להסתדר עם כולם ומאוד חברותי. לא ציפיתי שככה יראו היחסים שלי עם האחראיות. מה עוד אפשר לעשות?
