היי
תודה על ההתעניינות בובה... אבל לצערי אני לא יודעת כל כך להסביר. פשוט נתתי לעצמי לשקוע בכל מיני דברים בזמן האחרון... אולי זה הזמן להתחיל טיפול. זה מרגש שאת רואה את היופי שבייחוד שלה. אבל זה פשוט מצב חסר אונים. נמאס לי להשלים עם זה שהיא נעלמה! היופי הזה אף פעם לא יחזור לחיים שלי! זה לא הוגן לרצות משהו כל כך ולא לקבל אותו אף פעם!... אוחחח אני פשוט אבכה קצת... חלק מהעניין הוא שאני לא מאמינה באלוהים, לא מאמינה בחיים שאחרי המוות, בגלגול נשמות, בכלום. מבחינתי היא פשוט נעלמה. וכל מה שנשאר לי זה הזכרונות והרגשות שלי, והידיעה שהיא אהבה אותי. הלוואי שיכולתי להאמין שהיא רואה אותי מלמעלה, אבל אני לא חושבת שזה נכון. אני בכלל לא מאמינה ב"למעלה". אל תראו אותי דכאונית...בעיקרון אני מחשיבה את עצמי לברת מזל. יש לי הרבה דברים טובים בחיים, ובעיקרם משפחה תומכת (אבי ואחותי). אבל בחיי שנמאס לי להיות "גיבורה" שממשיכה בחייה למרות כל מה שאיבדה... בגלל זה אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי, כי אני תמיד מנסה להיות גיבורה. וכשאני נשברת, אני לא מספרת לאף אחד. (אגב זאת איריס Iris y בשם אחר! למקרה ששכחתן... ומה בכלל כולנו עושות כאן ערות בשעה כזאת? חבורת מופרעות
)
