אוף

[אני1989]

אוף../images/Emo7.gif

כ"כ עצוב לי. אני קוראת פה הודעות לפעמים. ואני פשוט בוכה. אפילו עכשיו. נמאס לי!!! כמה אפשר לסבול מהבעיה המגעילה הזאת שאני חיה אותה מרגע לרגע?! לפעמים אני מנסה לשכנע את עצמי שיש בעיות יותר גרועות... אבל אח"כ זה חוזר לי.. אני פשוט מיואשת. אני מרגישה.. פשוט

שעדיף שאני אשתוק ולא אדבר!!!!!!!!! מה אני אעשה כשאגדל? בעבודה? בתור אמא, שצריכה לדאוג לילדיה?!?! נמאס לי.. זה כ"כ קשה

איבדתי כל תקווה.

 

[shuky63]

את עושה כנראה סלקציה בהודעות

שאת קוראת כי אני מכיר גם הודעות שמחות עם תקוה,על הצלחות. שומעים הרבה על מגמגמים שעברו שינוי בשנות העשרים שלושים וארבעים לחייהם שהתחילו לקבל את עצמם להתגבר על הפחדים ולשפר את השטף.מה שהם אומרים בדרך כלל(גם אני בניהם)זה למה לא עשיתי את השינוי בגיל צעיר יותר. אז למה לא ללמוד מנסיונם ולעשות את השינוי בגיל צעיר. יש לך היום כלים שלא היו בעבר.יש פורומים,יש את אמבי שעושה פעילות שאמורה לעזור בשינוי.למשל אתמול נפתחה קבוצת תמיכה שאמורה לתת כלים וליווי בדיוק למטרה הזאת. אני באמת לא חושב היום שגמגום אמור להפריע בחיים יותר מעור רגיש לשמש או אלרגיה לפריחת הדרים למשל. השארי איתנו וקחי מפה את הדברים הטובים.

 

[רומאו22]

נראה לי

את מגזימה קצת, אני בטוח לכל אחד היו תקופות רעות של איבוד תקווה והנה מדמיינים שעוד מעט סוף העולם, אבל את תראי אם הזמן כשתתבגרי זה ישתפר לך וקו המחשבה שלך ישתנה ויהיה הרבה יותר חיובי ואופטימי ותראי שגם אם הבעיה הזאת אפשר להסתדר ולהשיג הכל, במיוחד כשתהיהי אמא ב"ה.

 

[marlen]

אני מסכימה איתך

החיים בזבל. במיוחד החיים עם גמגום. זו פשוט מכה נוראית שהשטן ברא. אני אישית כבר מחכה למוות. דרך אגב, אני בת 30, בלי חבר, בלי עבודה, בלי ילדים, ועם גמגום.

 

[shuky63]

בקצור את נמצאת במקום הנכון.מקום

שאפשר רק לעלות ממנו למעלה(ואני ממש לא מתבדח). אולי תשתפי אותנו במה שעשית עד היום כדי לחיות יותר טוב. ןאת כמובן מוזמנת להשאר ולעשות את הדרך למעלה בליווי צמוד של הפורום. דרך אגב למה שלא תתחילי אותה בהייד פרק ביום רביעי בתל אביב? לפני שבועים הגיע לשם משתתף חדש,בחור צעיר שהשתתף כמו כולם ודיבר 10 דקות.ביום חמישי האחרון פגשתי אותו שוב בבית הפתוח והוא סיפר לנו שאחרי ההיידפרק הוא הרגיש כוחות שלא היו לו קודם.הוא מעז יותר ליזום מצבי דיבור שלא יזם קודם. בכלל אני חושב שרוב המגמגמים לא נותנים את הקרדיט למפגשים הקבוצתיים של מגמגמים שתורמים המון לשיפור איכות החיים(לא תמיד לשיפור השטף,אם כי לפעמים גם זה משתפר)אני מדבר מנסיון,כי לי זה פשוט עזר לאורך השנים. את מוזמנת.

 

[ראש ל ש ו ע ל י ם]

היי,

טוב שלא הרסת לה את החיים עוד לפני שהם התחילו. עם הסברה כזו אני בטוח שהיא לא תגיע לשום דבר. ולענין מישהי בת 16 מהצפון,תקראי קצת למטה על החיים של האנשים כאן. לרובם יש עבודה לרובם יש חיים מלאים, כולל אהבה וכולל ילדים. חלק לומדים, חלק הולכים ללמוד. החיים לא נגמרים כאן, ובטח ובטח (אני מדגיש) לא בגיל 16. תקראי טוב את ההודעה של ארי גוסטבו פטסנה, תלמדי ממנה, הוא עשה לעצמו חיים למרות פחד מהליכים מסויימים כמו לימודים, לקח לו הרבה שנים להבין שחבל על השנים האלו של פחד כך הוא אמר לי, מתוך הכרות אישית וקצרה איתו אני יכול להגיד שהוא באמת אדם מיוחד שאפשר ללמוד ממנו. אני בטוח שהרוב כאן עשו צבא ולמרות הקשיים כולם שרדו. אני יודע שקשה ליישם, בעיקר בגיל הזה, אבל באמת תנסי לקחת את ההודעות החיוביות יותר מכאן, ולראות שהחיים ממשיכים ואפשר גם להנות קצת מהם. אני לא כותב כאן הרבה אבל אני אשאיר בכל זאת סיכום בשרשור הכרות.

 

[שמחה99]

עם כזאת הודעה,

חבל באמת שאתה לא כותב באן הרבה!! כולנו צריכים את העידוד שלך...

 

[ראש ל ש ו ע ל י ם]

../images/Emo13.gifטוב...

אני אנסה. לא תמיד יש לי מה לומר, הפעם פשוט הדבר חרה לי. יש לשים לב שאין כאן השתקה של הכותבת מרלן. חופש ביטוי ודעה הוא חשוב ביותר. אם ההודעה העצובה היתה מופנית כלפי מישהו אחר אולי לא הייתי נרגז. אבל להפנות את כל עצבות החיים וצרותינו לנערה בת 16 שהאישיות שלה רק מתעצבת עכשיו, משמעות הדבר לקבע את תפיסתה הפסימית לתמיד. זה נראה לי מעשה נורא, כמו לדון אותה לחיי דיכאון, בלי לשאול אותה.

 

[shuky63]

אני רואה את זה קצת אחרת ממך ואסביר

לדעתי מובן שזו זכותה של marlen לכתוב את מה שכתבה אבל יותר מזה זה גם חשוב לפורום.אם אותה בחורה בת 16 תקבל רק תגובות בסגנון:אני נלחמתי והצלחתי והשגתי,זה נראה ורוד מידי ואפילו לא מושג מידי.ברגע שהיא מקבלת את שני הקטבים זה תוחם את העולם.אפשר להיות ככה ולהיות ככה ואני יכולה במודע לבחור כמו מי להיות.

 

[ראש ל ש ו ע ל י ם]

אתה לא רואה את זה אחרת ממני...

ואסביר... כשאמרתי שלא ראוי להציג ראיה קודרת של החיים, גם לא התכוונתי להציג תמונה ורודה של החיים, כי הם לא. גם לי יש קשיים בכל יום ויום כמו לכולם כאן. במדינה בה יש מובטלים לא מגמגמים, אז לנו קשה פעמיים. בחברה שמצטיירת כדמוקרטית ונאורה עדיין רוב האוכלוסיה מתקשה לעכל שיש השונה אפילו קצת ממנה שלא לדבר על השונה הרבה ממנה (ודוגמאות לא חסר). לא כתבתי שהחיים שלי נפלאים, הרי אני עדיין מגמגם עם כל הכרוך בכך. לא כתבתי גם שאם רק היא תרצה יכולה להיות פוליטיקאית ברמה לאומית או תקבל תפקיד ראשי בסרט הוליוודי (למרות שיש מגמגמים שגם עשו את זה). אני מסכים איתך לגבי תחימת שני הקטבים ואם תעבור על הודעתי שוב, תשים לב שכן דיברתי על קשיים, אמנם בצמצום אך במטרה לצמצם את דברי מרלן. כתבתי שניתן ללמוד מאחרים,כלומר יש קשיים, אחרים עברו אותם, ושאפשר וצריך לעשות את הדרוש כדי לפחות להשיג אושר מועט אך הכרחי.

 

[dudu2873]

הבת 30

את צודקת באמת החיים בזבל אבל אין מה לעשות . יש דברים יותר קשים לא?

 

[The big man]

שלום מרלן

שלחתי לך מסר. להתראות, ירון

 

[younatan15]

היי אני נמצא בדיוק במצב שלך

אם תרצי קחי את האיסיקיו ונכיר את אחד את שני יותר טוב האיסיקיו שלי 199384453

 

[dudu2873]

אני 1989

צריך לדבר והרבה הגמגום זה לא מחלה

 

[trtrkoni]

מה לעשות שככה נולדת...

תפסיקי לרחם על עצמך! את לא מסכנה! גמגום הוא בדיוק כמו נחות פיסית. וכמו הנחים אנחנו צריכים לקבל את זה שיש לנו בעיה ואנחנו צריכים לקחת את עצמנו בידיים ולטפל בעצמנו! (אני לא אומר ללכת לקלינאי תקשורת) לא צריך לחכות לניסים!

 

[אני1989]

תודה..

קראתי את כל התגובות ואני ממש מעריכה.. תודה על הכל. [חבל על האנרגיות השליליות שאתם מוציאים בגללי.. לא צריך להתווכח..] עכשיו אני פשוט צריכה להתחיל להתמודד לפי מה שהבנתי. אבל מה לעשות? איך להתחיל? איך אפשר לנצח...?

 

[shuky63]

תראי לדעתי להתמודדות יש שתי מסלולים

מקבילים.ליתר דיוק הם כמעט מקבילים כי בניגוד לקוים מקבילים הם נפגשים בסוף. יש את הצד הטכני.ללמוד לדבר טכנית יותר שוטף. ויש את הצד ההתנהגותי.ללמד את עצמך לא להמנע מלדבר,לעמוד על זכותך לדבר ולתת כבוד לזמן שלך לצורך הדיבור. אני חושב שרק מגמגמים ממש כבדים שנתקעים כמעט בכל מילה חיבים להתחיל מהצד הטכני. כל השאר דוקא צריכים להתחיל לדעתי מהצד ההתנהגותי.ללמוד לקבל את הגמגום שהוא חלק מהם וברמה זו או אחרת ילוה אותם כל חייהם(גם אם יגיעו לשטף של 100 אחוז).אני רוצה להדגיש שטכנית אפשר לשלוט בגמגום ולדבר בכמעט 100 אחוז שטף כל הזמן,אבל זכותו של כל אחד להחליט מתי הוא רוצה לשלוט ומתי לא,כי להרבה אנשים זה עונש לשלוט כל הזמן ואנחנו לא בעונש. לצד ההתנהגותי,טפול קבוצתי או קבוצת תמיכה עושה את העבודה הכי טוב.

 

[אני1989]

ברוב במקרים אני מדברת די שוטף,

אבל בציבור גדול קשה לי!!! לקרוא מול אנשים או להרצות.. איך אני מתמודדת עם זה?

 

[shuky63]

בשביל זה בדיוק נוצרו ערבי ההיידפרק

זה הרי הבעיה של רוב המגמגמים ותתפלאי גם של לא מגמגמים. אז באים להיידפרק ומרצים 10 דקות,ובפעם הראשונה והשניה זה קשה ואחרי זה זה נעשה יותר קל וככה יוצאים מהפחד. נזכיר בהזדמנות זאת שמחר יש הייד פרק.את וכולם מוזמנים

 

[אני1989]

חבל שזה נערך ר-ק באיזור המרכז...