אוף

[shellyland]

אוף ../images/Emo7.gif ../images/Emo16.gif

שוב פיגוע.

 

[d@r121]

../images/Emo16.gif

 

[maayan15]

../images/Emo45.gif

 

[maayan15]

טוב בגלל ההרגל...

יצא לי

ולא

...למרות שגכם לזה כבר הייתי אמורה להתרגל..

 

[d u c k y]

פתאום הכל מתגמד...../images/Emo16.gif

 

[שוקו בת]

הי"ד!!!!../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

ב"ה

 

[effigy]

../images/Emo16.gif

 

[idanyd]

../images/Emo16.gif ../images/Emo7.gif זה ממש קטע מפחיד

הפעם הפיגוע היה קצת שונה, ביחס אלי לפחות. הפעם במקום לשמוע עליו, שמעתי *אותו*. זה התחיל בשני פיצוצים עמומים וצמודים, שבתחילה לא עמדתי על טיבם. "טוב, התחילה המלחמה", אמרתי בציניות. אני רגיל לכל מיני קולות נפץ שמגיחים לעתים ליד המושב שלי, אז לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות. אחרי עוד חצי דקה, עוד פיצוץ. עכשיו התחלתי קצת להלחץ - רעמים זה לא; לא הודיעו על אף תרגיל צבאי לאחרונה; אז מה זה יכול להיות? מה, יכול להיות ששוב היה פיגוע? ואז התחילו הסירנות, והרדיו התחיל לפעול, משמיע קולות של קריינים מודאגים וכתבים מבולבלים ומבלבלים. ואז הבנתי שחזרנו לשגרת הפיגועים. דווקא עכשיו, אחרי כ"כ הרבה זמן של שקט מדומה, החמאס/ג´יהאד/גדודי אל-עקצא/מה משנה מי, הצליחו להזכיר לנו שהם קיימים, נושמים ומתאבדים. אם היום לא הייתי חוזר עם אבא שלי הביתה, והייתי מחליט להתעכב קצת בעבודה, יש סיכוי יפה שלא הייתי יכול לכתוב את המסר הזה עכשיו...