זהו. אני כנראה עוזבת את הבית. נשבר לי מאמא שלי. לאן? רק אלוהים יודע, ואולי הוא אפילו לא. אין לי פלאפון ואני לא יודעת מתי אני אוכל להתחבר שוב.. אם בכלל. אז אממ.. נשתמע?
לא לא.. כאילו, חכי. בעיקרון אני רוצה להגיד לך שאל תעשי מעשה פזיז, כמה פלצני שזה נשמע. אל תעשי משו שתתחרטי עליו לא עכשיו ולא בעוד כמה זמן.... בקיצור תחשבי טוב טוב על מה שתעשי. ודברי איתי לפני שאת הולכת! או לא מתחברת יותר! או משו!
אני עזבתי את הבית של אבא שלי, לפני שלוש שניםאחרי שגרתי איתו כל החיים. הסיבות מאוד מורכבות אבל באופן כללי זה היה בגלל אישתו. אני לא מצטערת על ההחלטה שלי, אבל צריך להגיע באמת לרמות של יאוש לא נורמלי [ומתישהו כשתהיי יותר רגועה אני גם אתן לך לקרוא את כל הסיפור] כדי לעשות צעד כזה. לכן, תחשבי טוב. יכול להיות שלעזוב יהיה הכי טוב בשבילך... אבל יש לזה מחיר כבד. את צריכה לחשוב על זה מכל ההיבטים... בבקשה תבטיחי לי שאת לא עושה שומדבר פזיז. ובכל מקרה אם כבר החלטת ללכת, נסי ליצור קשר עם אבא. זה הרבה יותר קל כשיש את אחד ההורים לפחות. אני תמיד זמינה [בפלא] ואת תמיד מוזמנת אליי, רק שתדעי.
אל תעשי את זה באמת! כמה שזה רע המצב עם אמא שלך, אל תעזבי את הבית.. אל תעשי משהו פזיז..תקש/יבי לחברותייך שרוצות רק בטובתך..סה"כ גם המשפחה... ואנחנו לא רוצות שמשהו רע חס וחלילה יקרה ורק טובתך חשובה...אז בבקשה בלי פזיזיות
אל תחליטי את זה ברגע אחד! תחשבי טוב טוב כדי שלא תתקעי איפשהו ולא יהיה לך לאן ללכת! דבר ראשון אין לי בעיה שתבואי אליי [אני יודעת שזה רחוק ממך אבל בכל זאת] מה שתצטרכי אני פה ואת יודעת את זה! יש לך את הפלא שלי את יכולה להתקשר מתי שתרצי! ודבר שני תנסי קודם לדבר עם חבר שלך, או עם אבא שלך, מישהו שיוכל לעזור לך..אל תלכי סתם ככה בלי שאת יודעת לאן ובלי כסף והכל. אני דואגת לך המון, אני אנסה להתקשר אלייך מחר אני מקווה שהכל יהיה בסדר. אוהבת אותך הכי הרבה שבעולם