אוף. רע.
טוב, ההורים שלי עושים מכירה כלליץ של כל מה שיש לנו בבית, כי אנחנו לא שולחים קונטיינר, כי אמא שלי אומרת שהיא לא יודעת לאיזה בית היא מגיעה, והיה לנו ממש המון מזל כשחזרנו לארץ מדרום אמריקה עם הרהיטים שקנינו בארצות הברית, והיא לא רוצה לקחת עוד פעם את הסיכון הזה. אז מאתמול בבוקר עד הלילה (של אתמול...) עבדנו כדי לנקות את הבית ולסדר דברים ולמיין והכל, וזה היה כולנו - אני, אמאבא, ואפילו העוזרת שלנו, שהייתה פה לאיזה שבע שעות, ועבדה נורא קשה (נטליה - תודה.). ואז, אתמול בא איש אחרי הצהריים, וקנה את שתי הטלויזיות שלנו ואת המערכת סטריאו. אז עכשיו אני צריכה לחיות שלושה שבועות בלי טלוויזיה ובלי מערכת. וקנו גם את הסט צלחות האהוב עליי ביותר, וכבר קנו גם את הסלון, אבל עדיין לא לקחו אותו, ואת הכד הסיני הגדול שלנו, שהוא הכי יפה (יש עוד שלושה, אבל הרבה יותר קטנים...) ועוד כל מיני דברים שאני לא זוכרת. היום הייתה פה משפחה שרצתה לקנות כל מיני דברים,ף ויש להם בת שנראית בת 17, אבל היא בעצם בת 13, והיא נכנסה לחדר שלי, ושאלה אם הדרים למכירה, אז היא הלכה להסתכל על הבובות שלי (כן, אני בת 15 ויש לי בובות פרוותיות. חלקן עו מגיל שנתיים. ואני ממש, אבל ממש לא מתביישת בזה.), שכמובן באות איתי, ואז הייתי צריכה לגעור בה "הבובות לא למכירה!" כי לא רק שהיא הלכה לכיוון הבובות, היא תפסה כרית כזאת ממש יפה, אדומה, בצורת לב, שההורים שלי קנו לי, וכתוב על זה I love you. ולמה הם קנו לי את זה? הם נתנו לי את זה ביום הראשון של ה-MUN, אחרי שחזרתי הביתה, מותשת. אז עכשיו אני חסרת חפצים... ואני בנאדם שנורא נקשר לחפצים... ואני יודעת שזה לא בסדר...
טוב, ההורים שלי עושים מכירה כלליץ של כל מה שיש לנו בבית, כי אנחנו לא שולחים קונטיינר, כי אמא שלי אומרת שהיא לא יודעת לאיזה בית היא מגיעה, והיה לנו ממש המון מזל כשחזרנו לארץ מדרום אמריקה עם הרהיטים שקנינו בארצות הברית, והיא לא רוצה לקחת עוד פעם את הסיכון הזה. אז מאתמול בבוקר עד הלילה (של אתמול...) עבדנו כדי לנקות את הבית ולסדר דברים ולמיין והכל, וזה היה כולנו - אני, אמאבא, ואפילו העוזרת שלנו, שהייתה פה לאיזה שבע שעות, ועבדה נורא קשה (נטליה - תודה.). ואז, אתמול בא איש אחרי הצהריים, וקנה את שתי הטלויזיות שלנו ואת המערכת סטריאו. אז עכשיו אני צריכה לחיות שלושה שבועות בלי טלוויזיה ובלי מערכת. וקנו גם את הסט צלחות האהוב עליי ביותר, וכבר קנו גם את הסלון, אבל עדיין לא לקחו אותו, ואת הכד הסיני הגדול שלנו, שהוא הכי יפה (יש עוד שלושה, אבל הרבה יותר קטנים...) ועוד כל מיני דברים שאני לא זוכרת. היום הייתה פה משפחה שרצתה לקנות כל מיני דברים,ף ויש להם בת שנראית בת 17, אבל היא בעצם בת 13, והיא נכנסה לחדר שלי, ושאלה אם הדרים למכירה, אז היא הלכה להסתכל על הבובות שלי (כן, אני בת 15 ויש לי בובות פרוותיות. חלקן עו מגיל שנתיים. ואני ממש, אבל ממש לא מתביישת בזה.), שכמובן באות איתי, ואז הייתי צריכה לגעור בה "הבובות לא למכירה!" כי לא רק שהיא הלכה לכיוון הבובות, היא תפסה כרית כזאת ממש יפה, אדומה, בצורת לב, שההורים שלי קנו לי, וכתוב על זה I love you. ולמה הם קנו לי את זה? הם נתנו לי את זה ביום הראשון של ה-MUN, אחרי שחזרתי הביתה, מותשת. אז עכשיו אני חסרת חפצים... ואני בנאדם שנורא נקשר לחפצים... ואני יודעת שזה לא בסדר...
