אוף, נמאס לי כבר..

[basket case]

אוף, נמאס לי כבר..

אני מרגישה שנמאס לי כבר מהכל. העבודה שלי (שירות לאומי) נמאסה עליי לגמרי. כל האנשים שאני עובדת איתם הם צבועים, רובם גם טיפשים, ומנצלים אותי ללא הרף. אני מרגישה שחברות שלי מנצלות אותי, ושחבר שלי כולו מרוכז בעצמו ולא שם זין. כל הזמן יש לי התקפי חרדה ודיכאון, אני דואגת, כועסת, עצבנית ומדוכאת ללא הרף. את הדברים שאני כן נהנית לעשות - אין לי כמעט זמן לעשות. אני גם לחוצה כל הזמן בזמן, כל הזמן ממהרת, אף פעם אין לי זמן..

 

[גרא.]

basket case,את נשמעת לא כנערה

בת 18, אלא כעובדת ותיקה אחרי שנים רבות באותו מקום העבודה... כל השירות הלאומי,נמשך בדרך כלל שנה,ואם הוא נעשה בבית ספר, או בגן ילדים, וודאי שאינו כזה כפי שאת מתארת..אלא אם כן את עושה אותו..בעצם היכן? אוסף הקשיים שאת מעמיסה על עצמך בחמש שורות קצרות,מחאר אותך בעיקר כנערה לא מאושרת, חסרת משמעות בחייך,ממהרת כל הזמן, לחוצה בזמן..אבל,לאן את ממהרת? אם כל מה שאת נוגעת בו, או נוגע אלייך, שלילי ומדכא? בגלל גודש הבעיות שהעלית כל כך בקצרה, קשה לבודד בעיה ,בעיה ולעזור לך או לכוון אותך למצוא את הפתרון המתאים.ולכן נקודת הצוצא שלי תהיה העובדה שיש לך כל הזמן התקפי חרדה ודיכאון..ועם תוכלי למצוא פתרון להתקפים הללו,לי נראה כי תמונת העולם שלך ויחסייך לכל הסובב אותך ישתנו..לפיכך הצעתי לך לפנות דרך קופת החולים שלך, לפסיכיאטר, כדי לקבל טיפול תרופתי בתרופות נוגדות חרדה ודיכאון..בדרך כלל המלצה היא על טיפול משולב. כלומר תרופתי יחד עם פסיכוטראפיה (טיפול שיחתי)..אם וכאשר תתחילי בטיפול כזה, יקח זמן מה,תלוי בתרופה הספציפית,עד שתמונת העולם שלך תתבהר, תראה הרבה יותר חיובית, הרבה פחות חרדתית ומדכאת..ומכאן יתחיל גם השינוי שאת כל כך מייחלת לו בחייך.