אוף כמה קשה לי...

[ilash1970]

אוף כמה קשה לי...

אני אילנית נשואה בשנית לבחור קסם ויש לנו 2 בנות משותפות, אבל לענינינו...
יש לי מתבגר בבית בן 14.5 (מנישואים קודמים) ועובר את תקופת ההתבגרות במלואה ובאגרסיביות
מצד אחד יודע לפרוט לי על המיתרים ומצליח לקבל (כמעט) כל מה שהוא רוצה.
כלפי חוץ הוא ילד מקסים, בוגר, חייכן, ומאד חברותי ומנומס
אבל איתי- מלחמות כל יום כל היום בלי הפסקה. מתחצף, לא ממושמע בכלל, עושה בדיוק הפוך ממה שאני מבקשת (ואני לא מבקשת הרבה), לא מסכים לקבל ממני שום בקשה (כמו לסדר את החדר שלו או להכין מערכת לפני השעה 22:00 בלילה), צועק עליי ומדבר רוב הזמן בטון מאד לא נעים.
ניסיתי לדבר איתו ולא הצלחתי, מנסה כל הזמן אבל זה נגרר לריבים שאני מוותרת עליהם מראש
מטילה עליו עונשים (כמו היום לא לצאת מהבית - אין ללכת לבריכה עם חברים) עד שהוא יתאפס על עצמו, אבל הוא בכל זאת אמר לי "אני לא שואל אותך בכלל" והלך.
אני מותשת, לא יודעת מה לעשות. אבא שלו בכלל לא בתמונה, ולבעלי אני לא נותנת להתערב.

 

[מחשבות]

כשאת אומרת לדבר את מתכוונת ב:"בבקשה, תודה סליחה?" זה לא

דיבור, זו שמאלנות.
לדבר זה לצרוח עליו ככה שפתאום לא יבין מהיכן זה נפל עליו וכמובן עם מבט של רצח בעיניים. כמה שיותר מפחיד, יותר הומני ויעיל. כשידע שהתגובות תהיינה קטלניות וקשות, יחשוב אחרת עם להתעמר במשפחתו.

 

[נומלה]

אני מכירה כמה רפובליקאים

מאוד מאוד מנומסים.

 

[מחשבות]

זה עוזר להם?

 

[BrightEye]

המשפט האחרון הוא התשובה

אבא של הילד לא בתמונה.
זו הבעיה וזה הפתרון.
לילד קשה לקבל אותך כתחליף אמא, והוא מרגיש שאבא שלו לא מתעניין בו בכלל- כאילו ששני ההורים לא בתמונה, פלא שהוא כל כך עצבני ומתנהג ככה?

 

[trilliane]

היא לא תחליף אימא, היא אמו... הוא בנה מנישואים קודמים

 

[BrightEye]

צודקת, טעות שלי

 

[xfwind]

חפשי לו מנטור/מאמן/פסיכולוג שיתחבר ויתן לו חיזוק

זה גיל קשה לכולם ובודאי לילד עם רקע משפחתי פריך.

 

[הייתיאביבקיץ]

בעיה, כי הגבול נחצה

לבן שלך לא פשוט -
אביו (כך הבנתי) נטש אותו.
יש לו שתי אחיות שאני בטוחה שהן חמודות ואהובות, ובניגוד לו - הן זכו לחיות בבית אחד עם אבא ואמא שאוהבים אותן ואוהבים זה את זו.
וזה מגיע בגיל ההתבגרות שזה גם ככה גיל קשה
לא פלא שהוא עצבני

התופעה שאת מתארת שהוא מקסים כלפי כולם ורק אלייך לא - זו תופעה מאד מאד נפוצה. עם הרבה חברות או קרובות משפחה, קורה שאני אומרת להן איזה ילדים מקסימים יש להן, והן מספרות לי איך הילדים המקסימים האלה עושים להן את המוות....

בגדול, היית מציעה לך "לחשב מסלול מחדש". להחליט איפה את מתעקשת, ואיפה - משחררת. שהוא יהיה אחראי על הלימודים שלו, וכולי. לתת לו גם להרגיש בוגר.

אבל השורה הכמעט אחרונה שלך - עושה בעיה. אם הגעתם למצב שהוא ככה מצפצף עלייך - אני חושבת שהבעיה קצת גדולה יותר, ואני הייתי מתייעצת עם אשת מקצוע, או קבוצת הורים. מישהו שילווה אותך למשף תקופה

 

[נושיתי האחת]

 

[BrightEye]

מסכימה

 

[ilash1970]

תודה לכולם על תגובות...

הרבה שנים היינו לבד אני והוא...נתתי לו את הנשמה כמובן עם גבולות אבל לא דגלתי בעונשים והוא בסה"כ היה ילד טוב ככה שגם לא הצטרכתי להעניש אותו.
הוא היה ילד מחבק, חם ואוהב כלפיי.
לפני שלוש שנים נישאתי שוב, בעלי מאד אוהב אותו אבל לא מקבל את ההתנהגות שלו. אני מפצירה בו לא להתערב ולתת לי להתמודד עם זה.
אני נותנת לו את העצמאות שלו לגמרי אבל מצד שני גם דורשת ממנו דברים קטנים כמו להיות אחראי על החדר שלו, לא להשאיר חפצים בסלון, לפנות אחריו את הכלים...דברים מאד מאד בסיסיים לא יותר מזה.
לאחרונה הוא פשוט עושה לי דווקא ואני יוצאת מדעתי.
אם אני מרימה את הטון הוא מרים יותר חזק, אנחנו לא מצליחים להגיע לדו שיח בינינו בכלל.
אתמול בערב הוא פנה אליי ולא הסכמתי לדבר איתו...כעסתי עליו. אמרתי לו שעד שהוא לא ישנה את היחס אליי שלא יפנה אליי.
בגדול...מרגישה שנכשלתי

 

[xfwind]

לא נכשלת. תמיד תהיי מפוייסת ואוהבת

גם "ברוגז" צריך לעבור וברגע נינוח אפשר לדבר בעדינות ורגישות.
התובענות לסדר והתחשבות כלפי המתבגר תמיד תהיה בלי קשר לנסיבות והמתבגר יכול להגיב ב"אנטי" כי הוא במרד של "מחבק ודוחה".
&nbsp
תשקלי חיזוק וליווי עם גורם מקצועי (רצוי צעיר ובגובה העיניים) שהילד מתחבר אליו.
&nbsp
&nbsp
בהצלחה.
&nbsp

 

[r i n i]

חס וחלילה, לא נכשלת בדבר!

הורות היא לא מבחן ש"עוברים" או "נכשלים".
הורות היא מרוץ למרחקים ארוכים עם הרבה מכשולים בדרך.
את מתארת סיטואציה שמזמינה קצת קשיים תוסיפי לזה קמצוץ "גיל התבגרות" וקיבלת - הר געש....
נסי לקבל עזרה לעצמך ואולי גם לו, לפעמים רעיון קטן מהצד יכול לשנות הרבה.
אל תתייאשי