אוף הפסח הזה..
הייתי תקוע, בערב פסח, לבדי בבית... פתאום חטפתי כאבי גב נוראיים וזה לא עבר עוד היום. אז נאלצתי לוותר על ארוחת החג ולהשאר בבית. האמת שזה לא נורא כ"כ כמו שחשבתי, לו הייתם מכירים את המשפחה שלי הייתם מבינים. אבל מה שמציק לי כרגע זה לא שאני הייתי לבדי בערב פסח, או שאני סובל מכאבים, לא, מה שמציק לי זה השידורים המשעממים שהיו בטלויזיה ושלא היה לי מה לעשות.. והכי גרוע מכל הערוצים זה ערוץ 2, הם החליטו להכנס למתכונת "נוהל שידור פיגועים". כלומר- שידור רציף של שירים ארצישראלים שנקטעים מדי כמה זמן בפרסומות ומבזקי חדשות. האמת שזה מזכיר לי קצת את מלחמת המפרץ הראשונה. הייתי אז בן 11, ואני חושב שהייתי האדם היחידי בישראל שלא היה בפאניקה (לא כולל את נחמן שי). בשבילי זה היה כיף גדול, האקשן, המלחמה, הגיבורים, הטילים, האויב הרשע, ההתאחדות הגלובאלית, שרואים אותנו בCNN ומרחמים עלינו, העובדה שהיה לי תיק עם מסכת אב"כ ומזרק!! ששיחקתי עם המסכה כחייזר פולש מהחלל החיצון, התוכניות המצחיקות בטלויזיה, והכי חשוב! שלא הלכנו לבי"ס ושישנתי עד מאוחר... זה היה ממש כמו חופש גדול בשבילי. היו כמובן החסרונות, למשל להתעורר באמצע הלילה עם האזעקות, לצפות בכיליון עיינים למתקפה היבשתית, שצריך לסחוב את המסכה המעצבנת לכל מקום, שהכל היה סגור עד 5 כמו בעוצר, המסקן-טייפ הדביק, האגירה של שימורים ונייר טואלט, שבכל התוכניות תמיד הופיעו יועצים פסיכולוגים שאמרו "אל תכנסו לפאניקה!", "לשתות הרבה!", "לא להזריק אטרופין!", שכולם נכנסו לפאניקה, לא שתו מספיק, והזריקו אטרופין. אבל הדבר שעצבן אותי הכי זה ה"נוהל שידור פיגועים", בכל פעם שהייתה אזעקה שמו את השירים ההם, כאילו שזה אמור להרגיע אותנו.. מאז בכל פעם שאני רואה את נורית גלרון בטלויזיה אני עובר לCNN לבדוק אם היה פיגוע... "ואולי אתה פה חסר לי אתה כאן אתה שם ובכל זאת אתה פה חסר לי ואולי אתה פה חסר לי..." >בוווווום< "שרב כבד! שרב כבד!"
הייתי תקוע, בערב פסח, לבדי בבית... פתאום חטפתי כאבי גב נוראיים וזה לא עבר עוד היום. אז נאלצתי לוותר על ארוחת החג ולהשאר בבית. האמת שזה לא נורא כ"כ כמו שחשבתי, לו הייתם מכירים את המשפחה שלי הייתם מבינים. אבל מה שמציק לי כרגע זה לא שאני הייתי לבדי בערב פסח, או שאני סובל מכאבים, לא, מה שמציק לי זה השידורים המשעממים שהיו בטלויזיה ושלא היה לי מה לעשות.. והכי גרוע מכל הערוצים זה ערוץ 2, הם החליטו להכנס למתכונת "נוהל שידור פיגועים". כלומר- שידור רציף של שירים ארצישראלים שנקטעים מדי כמה זמן בפרסומות ומבזקי חדשות. האמת שזה מזכיר לי קצת את מלחמת המפרץ הראשונה. הייתי אז בן 11, ואני חושב שהייתי האדם היחידי בישראל שלא היה בפאניקה (לא כולל את נחמן שי). בשבילי זה היה כיף גדול, האקשן, המלחמה, הגיבורים, הטילים, האויב הרשע, ההתאחדות הגלובאלית, שרואים אותנו בCNN ומרחמים עלינו, העובדה שהיה לי תיק עם מסכת אב"כ ומזרק!! ששיחקתי עם המסכה כחייזר פולש מהחלל החיצון, התוכניות המצחיקות בטלויזיה, והכי חשוב! שלא הלכנו לבי"ס ושישנתי עד מאוחר... זה היה ממש כמו חופש גדול בשבילי. היו כמובן החסרונות, למשל להתעורר באמצע הלילה עם האזעקות, לצפות בכיליון עיינים למתקפה היבשתית, שצריך לסחוב את המסכה המעצבנת לכל מקום, שהכל היה סגור עד 5 כמו בעוצר, המסקן-טייפ הדביק, האגירה של שימורים ונייר טואלט, שבכל התוכניות תמיד הופיעו יועצים פסיכולוגים שאמרו "אל תכנסו לפאניקה!", "לשתות הרבה!", "לא להזריק אטרופין!", שכולם נכנסו לפאניקה, לא שתו מספיק, והזריקו אטרופין. אבל הדבר שעצבן אותי הכי זה ה"נוהל שידור פיגועים", בכל פעם שהייתה אזעקה שמו את השירים ההם, כאילו שזה אמור להרגיע אותנו.. מאז בכל פעם שאני רואה את נורית גלרון בטלויזיה אני עובר לCNN לבדוק אם היה פיגוע... "ואולי אתה פה חסר לי אתה כאן אתה שם ובכל זאת אתה פה חסר לי ואולי אתה פה חסר לי..." >בוווווום< "שרב כבד! שרב כבד!"