אוף החגים...

[מיקימק]

אוף החגים...

מה יהיה? יש פה מישהי שמצליחה באמת להנות מהחגים? הרגשת החוסר היא כל כך גדולה. אני כבר כמה ימים מסתובבת עם הרגשה נוראית שרק הולכת ומתגברת ככל שהחג מתקרב. מה עושים?

 

[chemical sister]

החגים

אין ספק שהחגים הם חלק מהארועים היותר קשים שעוברים בלי אמא. גם אצלי תמיד יש הרגשת עצבות מתגברת בתקופה זו, יש חגים קשים יותר בגלל שהם מלווים ביותר זכרונות אבל כמובן שכולם קשים, ובעיקר אלה העיקריים כמו פסח אז מרגישים שיש צלע חסרה במשפחה. לראות את אבא עומד ומבשל כל היום, זה קצת צורם, זה לדעת שבמצב אחר הוא לא היה עושה את זה. ובחג עצמו - אני מסתכלת על יושבי השולחן, וחושבת איך הכל היה אחרת, איך הייתי רוצה שיהיה אחרת... אני לא חושבת שיש הרבה מה לעשות עם זה, אני בכל אופן עוד לא מצאתי... אבל לשמוע את זה כאן, ולדעת שזה לא רק הרגשה אישית, זה קצת קצת עוזר, זה נותן הרגשה של קצת פחות לבד.

 

[shay rh]

ממש אחת התקופות היותר קשות

והשנה גם לקח לנו זמן למצוא איפה לבלות בחג. הרי תמיד אמא הייתה דואגת לזה -ותמיד ידענו שמקסימום - עושים בבית. לפחות השנה הסכמנו אבי, אחותי ואני שבשום אופן לא נעשה את הסדר בבית שלושתנו - ידענו שזה ידכא אותנו יותר מדי. אבל... אז היה צריך להתחיל לחפש מקום, וזה לא היה פשוט כלל... כל האופציות שלנו נפלו בזו אחר זו ובסוף כמעט והחלטנו ללכת לבית מלון, אף על פי שלא ממש רצינו את זה כולנו. בסוף החלטנו ללכת לדודה שלי - שהיא לא נשואה ובלי ילדים, ככה שלא אנחנו ולא היא נהיה לבד בחג. העניין הוא שכל השבוע ניסינו למצוא מקום - ושוב מצאתי את עצמי מתעסקת בדברים שאני לא יכולה ולא רוצה להתעסק בהם... איפה לעשות את הסדר עם כל המשפחה??? ממתי אנשים בגילי צריכים לדאוג לדברים כאלו??? אין ספק שנכנסתי ללחצים מיותרים השבוע בגלל הסדר... אבל בסוף הסתדרנו, ולמדנו לשנים הבאות. כל פעם לומדים משהו חדש לא? שנה שעברה הייתי בכלל בחו"ל... לקראת סוף הטיול בדרום אמריקה. הסדר היה בארגון חב"ד, עם עוד 400 תרמילאים בקוסקו, פרו... גם זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, ועדיין - הסדר הראשון בלי אמא. העצוב מתערבב עם השמח כל הזמן, לא?

 

[מיכל של הכוכבים]

אוף החגים

כן, גם אני מאילה המאבדים שפיות ככל שמתקרב חג כלשהו. תקופת החגים תמיד קשה לי ופסח במיוחד כי הוא קרוב ליום הזיכרון של אימי ז"ל. מה לעשות? אני מנסה להדחיק, להיות עסוקה ולחשוב כמה שפחות אבל זה עדיין כואב ומאוד.

 

[לימון מוסיפה המון]

החגים האלה...../images/Emo5.gif

פשוטים הם לא. כל שנה בשנים האחרונות אני נאלצת להיות בסדרים, שאני לא באמת שייכת אליהם.סדרים משפחתיים, שממחישים לי בחוזקת יתר, כמה אין לי משפחה . השנה החלטתי לברוח מזה...אני נוסעת עם חברה לסיניי. בלי משפחה, כי אין לי . ועם חברה טובה, שהיא כאחות רגשית לי.. מקווה שבשנה הבאה, אהיה עם אהבת איש ואוכל לחוש, שאולי אולי..אני מתחילה להריח משפחה משלי.. אמן!