אוף אחד גדול

[חדוהיוסי]

אוף אחד גדול

כרגע נפרדתי מהפונדקאית שלי.. חגגנו לה יום הולדת בסוכה שלנו זקוקים, מתנות, עוגה , היה נחמד.. ואז אמרתי לה שהפעם זה חייב להיות הסוף די מספיק טיפול רביעי חייבים לנצח! אני כאובה משהו לא נורמלי,גלי חום מהדקפפטיל הארור. מוסיפה הורמונים שהקופה לא משתתפת בהוצאה הכספית (טפול חדש) ומרוששת מזה. בדכאון הורמונלי וגם הצפי לשלילי שאליו כבר למדנו להתרגל ולא באהבה. שום אופטימיות ,שום סיבה לחייך, פרט לאוצר שבבית כבר קיימת ומזכירה את הסיבה למלחמה הזו. אז מה עונה לי הפונדי שלי? מה את חושבת שאנילא רוצה לסיים? אני רוצה אוטו טוב,לקנות דירה.. גם לי נמאס לחכות.. וההורמונים שלי משתוללים: אוטו, דירה?? זה היעוד? אולי הרצון לא מספיק חזק לכן לא מצליחים?? כי הרי אין סיבה. הכל תמיד טוב...אוף! איך ליצור שותפות איך לעורר את הרצון שלה גם להצליח. איך לגרום לה לחזור מההחזרה ולנוח 3 ימים כמו שהרופא ממליץ, ואני יודעת שיש חלוקי דיעות אבל שווה לנסות.. אני הייתי מוכנה לעשות הכל.. איך לגרום גם לה לרצות ככ" שזה יהיה מעל הכל?? אוטו יש לה ,לדירה משלה היא כבר ממתינה שנה וחצי אז עוד קצת...אבל לי זה בוער! רע לי בגוף בנשמה די די זה חייב להגמר. חייבים לעבור שלב ל ספור שבועות .אין כוח להתמודד עם התרופות. אז כן היא נחמדה הפונדי שלי , וחיכנית וקלילה. אבל אני כבר שבורה ועייפה ומחיכת רק בכאילו וחס וחלילה אני לא מאשימה אותה בכלום . את העבודה שלה היא עושה...טוב, אולי חוץ מלנוח, היא הרי חד הורית לא??? רק הייתי רוצה להזריק לה קצת מכוח הרצון שלי ,מהאנרגיה שאני מוכנה להשקיע עבור התהליך. אבל זה בלתי אפשרי. קצת מהרהורי ליבי...ואני מוכנה להכל..גם לכעסים מצד הפונדקאיות.הרי מה אני רוצה??. היא את שלה עושה! אז זהו שאני לא רוצה כלום. רק להצליח כי אני עייפה מהמלחמה הזו. ושוב לכותרת...אוף אחד גדול!!!

 

[ריננית היחידה]

חדוהיוסי מתוקה../images/Emo24.gif

טוב שאפשר להאשים את ההורמונים

בקשר לדקפפטיל אז רציתי לוודא שאת יודעת שיש אפשרות במקום זריקה למשאף אף.. זה נשמע מצחיק אבל אני התפטרתי מגלי החום

ברגע שהחלפתי בין זריקה למשאף. טוב שמעי, את רוצה ילד והיא רוצה דירה, את רוצה חיתולים ומוצץ והיא רוצה אוטו...

<הכל יחסי בחיים

>, את שמת יעד לפנייך ומטרה והמטרה שלה שונה כי לה יש ילדים בבית ואם כל ההבנה, הקלילות והרצון הציפיות שלך והציפיות שלה שונות.. חוץ מלעבור מהר ובקלות את התהליך המסטיקי הזה.

אני מאחלת לכם להצליח בטיפול הזה

עוד קצת נשימה וזה יגיע חדוה

מחכה לראות אותך במפגש לחיבוק

<אני שחרחורת>

 

[milamark1]

חדוה../images/Emo24.gif כמה שאני מבינה אותך

הרצון להצליח ולהיות אחרי התהליך עם אוצר הכי גדול בעולם זאת מטרה שלנו. אתם תשליחו. מקווה שתראו אור בקצה המערה כבר בטיפול הזה!(אמן) המון הצלחה . מחזיקה לכם אצבעות

 

[זוג מהצפון הרחווק]

../images/Emo24.gifגדול ואוהב!!!

מתוקה אני כל כך מבינה,את הכאב התיסכולים וכמובן את ההורמונים שמשתוללים!! אל תביטי אחורה לך ישר כי בסוף הדרך יש מחר!!! חדוה מתוקה שולחת אלייך

ענק!!

 

[מירבי*]

חדוה יקרה../images/Emo140.gif

אני מבינה את התסכול שלך, מבינה את הפער ברצון, בנחישות, בדחף הזה להצליח. אני רוצה להציע לך לבקש מהפונדקאית שלך להשתתף בקבוצות התמיכה לפונדקאיות שלנו, אני יודעת כמה זה עוזר להן להבין את הצד של הזוגות, את הכמיהה, את הקשיים, שמעתי הרבה פעמים מפונדקאיות בקבוצת התמיכה שהן באו בגלל הכסף אבל נשארו ונלחמו בגלל המניע האלטרואסטי, הרצון להצליח הופך למשותף והדרך קלה יותר. בתור התחלה, בואי איתה למפגש הקרוב שאליו יגיעו זוגות ופונדקאיות. מאחלת לך שהפעם זו הפעם .

 

[חובקים חלוםם]

חיבוק גדול גם לכם וגם לפונדקאית

המקסימה שלכם שנשמעת כאישה מאוד מאוד מיוחדת. כן ירבו כמוה נשים. וחג שמח ורק בשורות טובות

 

[חובקים חלוםם]

חדוה שלחתי לך מסר

אמן שיהיה בסדר

 

[MAMALY]

אכן אוף. לכל הנוגעים בדבר

הדקא עושה בך שמות יקירתי (מוכר כל כך...) דווקא אהבתי את הסיטואציה יום הולדת.. סוכה... חג... פונדקאית עם חלום משלה - הולך יופי עד כה חוץ מהכשלונות המזעזעים האלו.. וכמובן הדקא נוראי... אכן זר לא יבין אפילו פונדקאית הכי נפלאה בעולם כולו לא תדע בלב ממש בעומק את עומק הסבל הנורא של ציפיה של שנים של כשלונות מרובים של כל מה שחבוי אצלינו ההורים המיועדים בנפש ואלי זה בדיוק המקום לדבר על זה לחשוף גם הורים מיועדים וגם פונדקאיות שלהן סיפור משלהן אני בעד הפונדקאית שלך לאללה היא אחלה אנשים עם חלומות מגשימים לנו את החחלומות מה היינו עושות בלי החלומות שלהן? אנחנו לא יכולות לצפות מהן בכלל להבין ממש אנחנו יכולות לאכול ת'לב בצד על איך הן עושות ילדים ככה בכייף בקלות והן חושבות כל כך עניני.. (מזל!!!!) זה עושה את כל התהליך האינטימי של הריון ולידה בצוןרה הכי טובה להן1 הן חייבות לעשות את זה בשבילן בשביל הנפש שלהן - בחורות בריאות בנפשן אני מזדהה איתה וגם איתך כל כך זו הרגשה אמביוולנטית קשה שעלינו להתמודד איתה במילים פשוטות דירה לדוגמא מול תינוק - התינוק שלנו ואם כבר העלת את זה זה בהחלט מקום פתוח לדיון על זה איך אנחנו האמהות המיועדות מתמודדות מול ההרגשה הזו איך מפנימים את התהליך הזה של השקעה רגשית בהריון שלהן=שלנו את אנחנו חוות את החוויה הזו מההתחלה כולל הכל כולל הכשלונות מהטיפולים כולל המצוקה הכלכלית של הפונדקאיות כולל המרכיבים הנפשיים של כל אחת ואחת שנים פוריות מול נשים מאותגרות פוריות זה יעזור להבין את הצד השני להכיל אותו לקבל אותו ואני חושבת שאת כן יכולה "להזריק" כמו שקראת לזה את המרץ והכמיהה בדרכים אחרות יש המון דרכים ושמותר להישבר ולכאוב וזה המקום לפרוק את הרגשות האלו כמו גם הרגשות של הפונדקאית שלך ושל כל אחת מאיתנו אישית אני לא מבינה בכלל איך אתן הפונדקאיות עושות את הדבר הנפלא הזה רק נשים נדירות יכולות לעמוד בכך לנו ל האמהות המיועדות אין את הבחירה ואתן בחרתן בדרך הזו (איחך אפשר לךהגיד בכלל תודה על דבר כזה אין מילים...) ועם זאת הכאב שלנו כל כך עצום והתהום כל כך גדולה אני מחכה למפגש לראות בעיניים שלי לשמוע לחוות להרגיש להתכונן..... שולחת לך הרבה כוח תחזיקי מעמד את בדרך הנכונה אפילו שהיא מתמשכת כל כך ואת אנושית ומותר לך חיבוק גדול.

 

[אוריתוש 5]

שהאוף הגדול הזה יהיה האחרון בתהליך

חדוה, אני מתחברת מאד ללבטים שהעלית ולקונפליקט הקשה הזה שבין היעד שלנו בתהליך ליעד של הפונדקאיות. אבל אני רואה את זה ממבט אחר, הפרספקטיבה שלי לפער הזה שבין המטרות היא בעצם ראי איזה נס עצום קרה כאן. כי הרי אילו הבית/האוטו/המשכנתא/החובות (מחקי את המיותר) לא היו מספיק חשובים להן, הן לעולם לא היו נכנסות לתהליך ארוך, מייגע, מלא סיכונים כמו הפונדקאות. ומה אנחנו היינו עושים? היינו נשארים עם הלשון בחוץ. אני בטוחה שמניעים אלטרואיסטים, גדולים ככל שיהיו אינם מניעים מספיק חזקים כדי להביא נשים להיות פונדקאיות. ולכן קיים תמריץ התשלום שהוא לחלוטין הגיוני ולגיטימי בעיני. לכן אפשר להסתכל על זה גם כך. שני צדדים, שיש להם אינטרסים שונים להצלחת התהליך וכל אחד מצידו יעשה את המאמץ כדי שהתהליך יגיע לסיום מוצלח ככל האפשר. אז מה אכפת לך מה האינטרס שלה, התרכזי את בחלום שלך, ביעד שלך, ואני מקווה ומתפללת איתך שתגשימי אותו במהרה.

 

[חגיתי האחת המקורית]

מאוד מבינה מאוד מזדהה../images/Emo24.gif

זוכרת את הקונפליקט, אמנם הפונדקאית שלנו הצליחה על הפעם הראשונה אבל בהריון כפול שהצריך שמירה רבה וזהירות והיה קשה קשה להביא אותה למקום שאת מתכוונת אליו, כי אנחנו כביולוגיות לא הן והן לא אנחנו. אגב בשביל זה בדיוק צריך ליווי, אבל לא משנה, אני כותבת כאן כדי להפציר בך ממש להסכים עם מירב ולבקש מהפונדקאית ללכת לקבוצה כזו. זה כ"כ חשוב, בכלל פונדקאית ללא תמיכה ללא קבוצת הזדהות, היא בדרך כלל מבולבלת, תשושה עם דרך לא ברורה שאת סופה קשה לה לצפות. ברור שיש לה חלומות כלכליים ומזל שכך אחרת... פשוט קשה לנו כשזה "מוטח" בבהירות כזו, תחשבי שגם לה קשה לשמוע שאוף... הלואי שזה הטיפול האחרון, כי כל מה "שיש לה" שלנו אין זה כביכול הפוריות/פריון שלה, זו העדיפות היחידה שלה על פני אם ביולוגית, ולכן כשזה לא הולך בפעם הראשונה/שניה, הקטע הזה מאוד מתערער אצלה ויוצר מעגל של חוסר בטחון והרגשת כשלון. כיום לאחר הסיום שלנו אני כ"כ מבינה את הפונדקאית שלנו, להיות בהריון, לעבור טיפול, עבור תינוק לא שלה, יא אללה, זה ענק פשוט כל כסף שבעולם באותו רגע לא מכסה את האי נוחות של הטיפול, ההתחייבות, השינוי ביום יום של הגוף והחיים, ברור היה לי שזה לא "ניתוח לב פתוח" אבל זה בכל זאת פרוצדורה רפואית מתישה לאללה שהן עוברות יחד איתנו. הצעתי לך באהבה גדולה תפני אותה לקבוצה לפני ההחזרה הבאה. תעשי סטופ לרגע, תעריכי המצב, תנוחו עוד דקה, שתעבור קצת הכנה והתלכדות סביב המטרה ואז תסתערו שוב. ולא משנה מה תחליטו ליבי איתכם בשליחת המון בהצלחה וכל טוב.

 

[angel Mom]

רק אותי זה הכעיס?../images/Emo46.gif

כולן כתבו יפה , מרגש , מדהים ועוד אלפי תודות ובלה בלה בלה.... מאתמול בחצות שראיתי את ההודעה אני חושבת מה לרשום כדי לא לפגוע באף אחת. אנחנו כפונדקאיות--- מגיעות לתהליך בשביל להגשים מטרה מסויימת - כל אחת וחלומה שלה. אנחנו מגיעות לתהליך נטולות דעות קדומות - בלי לדעת בכלל שלהביא ילדים כרוך ביותר מ"להריח" (בכל אופן במקרה שלי). ואז אנחנו פוגשות בכן "האמהות" - שומעות את "סיפור חייכן" ואז הרגש נכנס לסיפור. פתאום המטרות מתחילות להתבלבל לנו - אנחנו רוצות להעניק , לתת , להגיש עטוף בסרט את המתנה הכי גדולה עבורכן "ילד" ... ואתן - אתן עדיין זרות , אבל משום מה זו הפכה להיות המטרה הסופית. ואז מתחילם.... התהליך יכול להיות ארוך ומייגע , והוא יכול להיות קצר וקולע - וכשלא הולך בפעם הראשונה , מתאכזבים , קצת בוכים , אבל מסתכלים קדימה. (גם הפונדקאית מתאכזבת ובוכה - לידיעתכן!) וכשמגיעה הפעם השניה , מצפים ותולים תקוות בכל דבר אפשרי - ואז גם לא הולך... מתחילים לחשוב שאולי הפונדקאית לא עשתה מספיק , אולי היא לא נחה, אולי היא לא מספיק רוצה...(גם במקרה הזה הפונדקאית מתאכזבת ובוכה) אתם לא מספרים לפונדקאית כמובן מה אתם חושבים עליה....אבל תאמינו לי הרגשת הכישלון של הפונדקאית עצומה! היא יכולה רק לדמיין מה אתם חושבים / מדברים עליה כשאתם מגיעים הביתה.... רק רציתי להבהיר לכם שמעבר לחלומות גם לנו יש רגשות ! אנחנו עושות ה-כ-ל שזה יצליח!!! וכשנדמה לכם שאנחנו לא עושות מספיק זה פוגע - ולא גורם לנו לנו להיות יותר רגועות להצלחת התהליך! לפעמים התהליך הזה של הפונדקאות לוקח יותר מידי זמן - והחיים שלנו פשוט נעצרים - אז למה נדמה לך שאנחנו לא רוצות שזה יצליח - אולי כמעט כמוכן ???? חדווה - מצטערת אבל אולי תרפי .. אולי את מלחיצה אותה... לפני היותנו פונדקאיות - אנחנו גם בני אדם. * כל הנרשם לעיל לא בא לפגוע באף אחת! מעצם היותי פונדקאית - לא עברתי שום דבר מהרשום לעיל , רק דיברתי עם "עמיתותיי" למקצוע הפונדקאות! בהצלחה לכולכן!

 

[ריננית היחידה]

angel Mom אהובתי../images/Emo140.gif

בעקבות התגובה שלך קראתי 5 פעמים שוב את ההודעה של חדוהיוסי ואת שאר התגובות ולא מצאתי שם שום זלזול ברגשות של הפונדקאיות אלא להיפך...

ההשוואה בין הרצונות והחלומות של הפונדקאית מול האם המיועדת היא לגטימית לגמרי!! לכל אחת מהן יש חלום שונה ! זה לא אומר שהפונדקאית לא לוקחת קשה כל כשלון או כל בעיה בדרך פחות מהאם המיועדת.. כל אחת עם כל הרצון להצלחה נתקלת בתסכול רב שמרחיק את החלום בעוד חודש ויותר...<אז אחת חושבת שהיא לא תהיה אמא בתאריך X והשנייה מתוסכלת שהדירה למכירה שהיא מצאה לא תחכה לה בזמן...>. בהודעה של חדוהיוסי לפי דעתי הייתה תגובה טבעית של שתי הצדדים ותסכול של שתי הצדדים מהכשלון עד כה, אבל כנראה שקוראים את זה בכתב את התגובה של חדוהיוסי מול הפונדקאית שלה אז זה נראה "לא מאוזן". חדוהיוסי יקרה, השחרור של שתיכן של התסכול מהכשלון עד כה כל כך חשוב כי ככה אתן לא שומרות בבטן וככה אתן יכולות לתת יד ביד ולהמשיך... angel Mom מתוקה, אני וכל אחת ואחת כאן מורידות את הכובע בפניכן הפונדקאיות

אתן מדהימות ברגישות, בהבנה, בהכלה וברצון הרב לראות את התמונה שכולנו מחכות לה- להביא ילד לעולם לזוג שלא יכול! ושוב בהודעה התחזקה לי הדיעה שהייתה חזקה גם קודם- ללכת עם מרכז!!!! שהפונדקאיות ילכו למפגשי תמיכה! זה כל כך חשוב! אוהבת את כולכן

 

[חובקים חלוםם]

ריננית

צודקת חוץ מזה אפ'אחת כאן לא באה לפגוע ולהיפגע .

 

[ריננית היחידה]

חס וחלילה להיפגע או לפגוע../images/Emo140.gif

רק הגבתי לangel Mom המקסימה

 

[חגיתי האחת המקורית]

לא ראיתי באף תגובה משהוא מכעיס ההפך

כל התגובות היו מאוד אמיתיות ותומכות בכל הצדדים בהתהליך. ברור מאוד שרוב הפונדקאיות לוקחות התהליך במסירות ואהבה והתחייבות, פשוט בגלל בדיוק מה שרשמת שאתן באות נטולות כל דיעה קדומה, בלי "לדעת שלהביא ילדים כרוך ביותר מלהריח", חשוב שתהיה הכנה לפונדקאית שהפרית מבחנה זה תהליך אחר, שדורש גם מהביולוגית תעצומות גוף ונפש ובעיקר מהפונדקאית כמובן, הרבה סבלנות וסובלנות. קשה מאוד ולא פשוט להגיע לטיפול רביעי, לא בגלל הפונדקאית!!! בגלל שאנחנו כהורים ביולוגים עברנו כ"כ הרבה באמת המון טיפולים ונסיונות ותרופות וזריקות, חושבים שעם פונדקאית בריאה הרי לא צריך לעבור את כל זה, (ככה חשבתי אני לפחות), הלוא היא פוריה צעירה ומסורה, זה חייב לקרות מיד, וכשזה מתמהמה זה מתיש, ואם מעבר לכך, שזה בכלל לא קשור לפונדקאית, יש הרגשה שהפונדקאית לא שוכבת ונחה לאחר החזרה (וזה לא מענין אותי לגמרי מה אומר רופא זה או אחר, אני מצהירה בפניכן שעברתי 19 הפריות, ב 5 מרכזים בארץ ובעולם וההמלצה החד משמעית של טובי הרופאים זה לנוח כמה שעות, לא להתאמץ כמה ימים ולא לקיים יחסי מין עד בדיקת הבטא, וגם אם הרופא לא אומר זאת ויותר "מודרני" זה לא יעזור, האם הביולוגית זקוקה מהפונדקאית לזה, זקוקה שהפונדקאית תבין ותעזור ותנוח ותעשה את זה בשבילה גם אם זה נראה טפשי שתהיה הרגשה של התלכדות ושותפות ואחות גורל.). לגבי החיים שלכן שנעצרים, אז זה באמת נכון, הם נעצרים וזה נוראאאא קשה ברור לי לחלוטין בעיקר היום. אבל הכל מבחירה נכון? ואם כבר החיים נעצרו אז ללכת על זה מכל הלב בשיתוף פעולה, אני לא ממש חושבת שחדווה מלחיצה, אם אני הייתי בטיפול רביעי הייתי הרבה יותר לחוצה ממנה ומהכרותי עם זוגות אחרים, גם הם, ANGEL MOM, אני בטוחה שאתן פשוט מלאכיות שמשהוא נגע בכן, מבחינתי הפונדקאית פשוט הצילה את חיי והפכה אותם למדהימים, פשוט הדרך מיגעת אז לפעמים מוציאים קצת תסכול זה הכל, כולם כולם סביבנו משפחה וחברים מעריצים את הנשים הללו שנותנות חיים מגופן ומחיות אותנו. שיהיה לך רק טוב יקירה. תמיד.

 

[MAMALY]

אנג'ל יפיפיתיי בלה בלה בלה../images/Emo3.gif

|אני רוצה להגיד משהו לפונדקאיות בנוגע לשרשור הזה כי ברגע הראשון שקראתי את הדברים של חדווה ואני בכלל אמא מיועדת גם לי עבר איזה כייוץ בגבות וקצת ככה הרגשה מרה.... ומיד שמתי את עצמי שם במקומה וכאב לי העצמות... אבל אני חייבת להגיד לפונדקאיות המדהימות כמה דברים מהצד השני שממול מעולם לא הזרקתן דקא (או מנוגון או כל שאר מריעין בישין שכאלו) הוא עושה שמות בנפש ובמוח נהיים הרבה הרבה יותר משוגעים רגישים הכל שחור מדוכאים וזה בכלל לא משקף כלום על כלום מכלום בטח לא את המשך הדרך. הטירוף עובר ברגע שמספיקים להזריק פלוס כמה ימים... בבקשה לא לשפוט את הרגע הזה. שלא לדבר על 4 מחזורי הזרקות כואבוווותתתתתתת ללא שום תוצאה זה מוציא מהדעת. שנית - אני אגיד לך מה היו מדברים אצלינו בבית... (למרות שטרם התחלתי תהליך רפואי אבל אני מכינה את עצמי לכל מיצאות שלא תבוא) בגלל מה שעברנו אצלינו בבית עוד הרבה הרבה לפני הפונדקאות. אצלינו בבית היו אומרים - איזה מזל חרא יש לנו איזה ביציות "זקנות ולא ממושמעות" יש לי איזה זרעים מרוקאים משוגעים יש לך שמפחידים ת'ביציות הפולניות שלי אני פגומה אני דפוקה אני אני אני.... והיו מלא כשלונות עד שפעם אחת זה הצליח! המצליחן הזה חמסה הוא בן שנתיים למי שעוד לא יודעת. כל הדרך בטיפולים במהלך הזרקות היה זוועתי שבוע אחרי מחזור הכל היה אופטימיות. מי כמוני יודעת שפונדקאית שלא מצליחה להרות מהחזרת עוברים לפחות 3 פעמים אין לה שום חלק בזה היא לא אשמה בכלום אתן נשים בריאות, פוריות, אנחנו הנשים שזקוקות לכן לעיתים יש בעיה בביציות או בזרעים לעיתים יש בעיה בעוברים (גנטית) לעיתים סתם חוסר מזל (אישה רגילה אמורה להכנס להריון 25 אחוז בלבד מכל נסיונותיה (שזה 75 אחוז לא מצליחה) וזו בהנחה שהיא מתחת לגיל 30. אז לא כל כשלון זה אתן ואתן לא רחם מהלך ולא גוף מהלך שעושה לנו בכוונה את הדבר הזה (אם כי נורא כייף לחפש מי אשם נכון? אבל כולנו יודעות את האמת בפנים) את הטבע לא תמיד קל לרמות טבע זה דבר עצום וענקי וחיים עם זה ומשלימים עם זה ומה פתאום תחושת כישלון פונדקאית? אני לא מסכימה בכלל... אם כבר הכישלון הוא שלנו כאמהות מיועדות ולא שלכן (אני מדברת מהלב שלי בלבד) (לגבי המנוחה אחרי החזרת עוברים.. אני תמיד חושבת שאישה רגילה עושה אהבה קמה מתקלחת והולכת ל"שוק לעשות שבת" מלקקת בלטת בסלון ועוד תופסת איזה קוויקי עם הבעל כי מאתמול עוד לא גמרה "לגמור", רצוי על מכונת הכביסה שהילד לא יציץ ובינכך אין הרבה זמן פנוי...... מעולם לא ראיתי נשים הרות נורמאליות (לא מטיפולים) ששכבו מומיות כמוני יומיים אחרי החזרה וסקס? לפחות שבועיים שלושה כלום כלום כלום ואחר כך גם כלום עוד איזה כמה חודשים... אין לזה חוקים אין לה שום משמעות רפואית אף אחד לא מצפה שתעשי ספונג'ה ותרימי בלטות אבל לחיות את החיים שלך ברוגעי ותר ולשים לב יומיים שלושה כן מצפים ולא לקיים יחסי מין שבוע שבועיים אחרי החזרה כן מצפים ממך כי זה יותר בטוח לתהליך כולו ואני חושבת שאתן בעצמכן שומרות יותר על הכל כי אתן רוצות לעשות את זה אבל לא תמיד מבינות את רמת החרדה האיומה המחלחלת.. אלוהים תעשה שתהיה כבר בטא חיובית... זה הרי משהו ארטילאי, בדיוני ודמיוני לגמרי .. בטא חיובית... בשבילנו. בסוף היום כולנו בני אדם כולנו עושים משהו מאוד קשה נשפית פיזית.. מי חלם בכלל על דבר כזה.. מי חשב.... בטח לא אני ובטחלא חשבת כשהיית יותר צעירה שאיי פעם תעשי כזה דבר.. החיים מביאים אותנו לכל מיני מקומות.. ולכלנו יש חיים ויש "חבילה" ויש צרות... אישה עקרה לא תמיד הכי נוחה שבעולם הכאב הוא עצום ונוראי ודוקא אתן הפונדקאיות המדהימות עם כל מה שאנחנו מרגישות מאמתות אותנו מול העקרות שלנו הרי איך לעזזל?? זה הדבר הראשון שעולה בראש כשמשהו מתעכב איך לעזזל...? איך? זה הדבר הכי טבעי בעולם. ככה זה בחיים זה קורה מתמודדים עם זה מדברים על זה מוציאים את זה (רבים עם הבעל מעשנים חבילה שלמה של מרלבורו ומנקים ת'מגירות אולי הטינופת ששם מפריע לנשום...) ועושים מה שצריך בינכך אין ברירה. ומה את מתעצבנת האא? את לא צריכה בכלל ללדת כבר?

בטח ישבת עם הבטן במשרד ודיברת עם הפונדקאיות וכלכן התעצבנתן עלינו....

 

[ריננית היחידה]

MAMALY את מופרעת../images/Emo24.gif../images/Emo151.gif

תגידי, לא הגיע הזמן שלך להוציא ספר? או מופע סטנד- אפ?

את גומרת אותי מצחוק בכל פעם מחדש עם התגובות שלך

ביחד עם הצחוק אני מזדהה עם מה שכתבת מאוד

MAMALY אם את מחפשת סוכן /ת אני כאן

 

[מיקי1212]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

אוייייייייייי ממוש אני אפילו לא מסוגלת לדמיין טת הלחץ והתסכול כי הרי למען כזו מטרה צריך לעשות את כל מה שנתן ואת ככה כזו חסרת אונים ): אבל ממוש אני בטוחה שאת עושה את כל אשר את יכולה ומה שנותר זה רק להחזיק אצבעות חזק חזק חזק ולהתפלל שהסוף מתקרב, כלומר כמובן ההריון המיחול אז המון המון המון בהצלחה ואמם וזו תהיה הפעם ה א ח ר ו נ ה נשיקות מיקי

 

[אמא של מורני]

חדווש ../images/Emo24.gif

את תגובתי קיבלת במסר אישי מהסיבה שאני מכירה את הפרטים טוב מדיי.... זכרי מה שאמרת על הניסיון הרביעי !!!!!!! זו זריקת המוטיבציה שלך

ורק אל תתני ל

שלך להיגמר !!!!!!!!!

איתך לאורך כל הדרך