אוף, אוף
מאז ומתמיד אמרתי שלשנוא מישהו זה לבזבז אנרגיות הכרחיות על משהו מיותר, ומאז ומתמיד הגדרתי את עצמי כבנאדם שלא שונא אנשים אחרים, גם אם אני כועסת... אבל אין ספק שזה הכי מתקרב לשנאה שאי-פעם הרגשתי אני לא מבינה מאיפה יש לו את החוצפה ואת האומץ לעשות כזה דבר, ולמה אחרי שנתיים (אולי יותר? כמה זמן אני כבר סוחבת את זה בעצם?) שאני מתמודדת עם זה, אני יושבת ובוכה לפנות בוקר בגלל תמונה של סוסה. אם הייתי רוצה, הייתי יכולה לבכות הרבה יותר בשנתיים האלו, מדברים יותר רציניים שקשורים לנושא... אז למה דווקא הסוסה הזו היא הטריגר שלי? ולמה אני צריכה לשבת ולתהות איפה הוא נמצא ועם מי? ולמה אני לא מסוגלת לשנוא אותו באמת? שנאה טהורה כזו, מכל הלב... שלא יהיה לי אכפת מה קורה לו ולמה, שלא יהיה לי אכפת בכלל. שאוכל להגיד "אני שונאת אותו" בלי להרגיש אשמה, כי לא אמורים לשנוא אבא. [לא חשבתי שאכתוב פה, אבל כרגע זו הבריחה היחידה שלי, והמקום הסגור היחיד שאני יכולה לכתוב בו מבלי להרגיש פרנואידית לחלוטין] לעזאזל.
מאז ומתמיד אמרתי שלשנוא מישהו זה לבזבז אנרגיות הכרחיות על משהו מיותר, ומאז ומתמיד הגדרתי את עצמי כבנאדם שלא שונא אנשים אחרים, גם אם אני כועסת... אבל אין ספק שזה הכי מתקרב לשנאה שאי-פעם הרגשתי אני לא מבינה מאיפה יש לו את החוצפה ואת האומץ לעשות כזה דבר, ולמה אחרי שנתיים (אולי יותר? כמה זמן אני כבר סוחבת את זה בעצם?) שאני מתמודדת עם זה, אני יושבת ובוכה לפנות בוקר בגלל תמונה של סוסה. אם הייתי רוצה, הייתי יכולה לבכות הרבה יותר בשנתיים האלו, מדברים יותר רציניים שקשורים לנושא... אז למה דווקא הסוסה הזו היא הטריגר שלי? ולמה אני צריכה לשבת ולתהות איפה הוא נמצא ועם מי? ולמה אני לא מסוגלת לשנוא אותו באמת? שנאה טהורה כזו, מכל הלב... שלא יהיה לי אכפת מה קורה לו ולמה, שלא יהיה לי אכפת בכלל. שאוכל להגיד "אני שונאת אותו" בלי להרגיש אשמה, כי לא אמורים לשנוא אבא. [לא חשבתי שאכתוב פה, אבל כרגע זו הבריחה היחידה שלי, והמקום הסגור היחיד שאני יכולה לכתוב בו מבלי להרגיש פרנואידית לחלוטין] לעזאזל.
../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif