אוף אוף אוף

[nirity1]

אוף אוף אוף

ביום יום אני לא מרגישה כל כך שמנה
אבל אז אני מדפדפת בתמונות עם הילדים שנראים כל כך מתוקים ופתאום רואה את עצמי , ומרגישה שקילקתי את התמונה
אני לא יכולה לסבול את איך שאני נראת מאז שנולדו לי ילדים.
וזה לא שהייתי רזה פעם , אבל עכשיו אני נראת זוועה

 

[Maldini Girl]

אני מאד מבינה

אמנם אין לי ילדים אבל במשך שנים שנאתי להצטלם, ובצילומים קבוצתיים המדד שלי לתמונה יפה היה איך אני יצאתי בתמונה. ואם אני לא יצאתי טוב- לא משנה כמה התמונה יפה- היא ראויה להשמדה.

לאחרונה נהייתי קצת פחות מחמירה עם עצמי. אבל בכנות? אין לי עצה טובה לתת. חוץ מזה שכשאת מסתכלת על הילדים שלך תנסי לחשוב על הזכרונות המאושרים שמעלה התמונה, ולא על איך שאת נראית. ותזכרי שאת יפה כמו שאת. אלו קילשאות, אבל אם תאמיני בזה- זה יעזור.

שולחת

מבין ומנחם.

 

[Blue Rose]

יש לי אלף תמונות...

תמונות שלי עם הילדים עכשיו תלויות בפעוטון של הקטנטן לעיני כל ההורים והעובדות. כולם מכירים אותי ויודעים איך אני נראית, אני לא מופתעת מאף תמונה. שמנה בחיים = שמנה בתמונה.
נראית זוועה?
מקלקלת את התמונה?
לא יכולה לסבול איך שאני נראית מאז שנולדו לי ילדים?

וכל זה ממבט בתמונות שאני בטוחה שכל מי שמביט בהן מלבדך, לא מבין על מה את מדברת.
הרי לפני ואחרי ההסתכלות בתמונות לא השתנית, לא הפכת לאדם אחר....

זה לא שאין לך מראה בבית, זה לא שאת לא מודעת לאיך שאת נראית....את פשוט מתגעגעת לאיך שנראית קודם...
על המראה שלי יש תמונה שלי מהצבא, לא רזה- אבל משמעותי רזה מעכשיו. אני אוהבת את התמונה הזו כמו שאני אוהבת את התמונות שלי מעכשיו...למה? כי זו תמונה שלי. כי זה חלק מהעבר שלי, מזכיר לי זמנים רחוקים (חחח אני נשמעת בת 100), כי לא הייתי ומעולם לא אהיה "סובלת" מהמראה שלי. בתמונות אני מתרכזת בחיוך ובהרגשה שהיתה לי...
אצל בעלי בעבודה יש תמונה שלי "עושה פרצוף" למצלמה ומראה ציפורניים צבועות כל אחת בצבע אחר...האם אני נראית בה איום ונורא? האם אני לא מבינה למה הוא לא מביא תמונה שלי של סטודיו שעשה לי...? האם אני מתפדחת שאנשים אחרים רואים את התמונה? בחיים לא! להיפך אפילו, אני אוהבת את התמונה הזו וזה לא משנה כמה היא לא תמונה ש"גזורה ממגזין" כמה שאני לא "דוגמנית" בה. היה לי טוב ושמח כשהוא צילם? זו ההרגשה שיש לי כשאני רואה את התמונה, ואני רק מקווה שזו ההרגשה שמקבלים אחרים שרואים אותה. ממש לא משנה לי אם מישהו חושב משהו אחר "לא חיובי" על התמונה...

לעצות:
א. לשנות את המראה שלך...בזה אני לא יכולה לעזור, אני גם יוצאת מתוך נק' הנחה שלא היית באה בשביל עצה כזו לפה, אז אני ממשיכה...
ב. לראות את זה מעיני הילדים שלך...את האמא שלהם, את האדם הכי יפה, אוהב, מקבל.....וכו' בעולם. לראות את זה מעיני בעלך שאוהב אותך ולא יודע למה את בכלל אומללה- הרי כלום לא השתנה... ולהבין שאת בכלל לא מסתכלת דרך העיניים (כמו שצריך) על התמונות שלך...אלא את מביטה דרך משקפיים מלוכלכות ע"י איך שאת חושבת שאת צריכה להראות, איך שניראית פעם, השינויים בגופך שאת לא אוהבת שבאו עם השנים והלידות, כל המגרעות הפיזיות שבולטות לך יותר מכל הדברים המדהימים שבך ובחיוך שלך כשאת שמחה עם הילדים שלך...
תחליפי משקפיים ותראי כמה טוב לך עם הילדים...כמה שאת אדם נהדר ויפה...כמה שהסובבים אוהבים אותך...כמה שאת מאירה את התמונה , כמה אהבה ושמחה יש בתמונה ולא את מה שאת לא בתמונה.

רוזי! שאוהבת את התמונות שלה...עם פרצופים, בלידה, מניקה, תשושה, במקלחת עם הילדים, בסטודיו, בפורים, בארועים (מתה על התמונה האחרונה מבר מצווה שתפס אותנו הצלם- הקטנטן מקדימה, הגדול מאחוריו מחזיק את ידיו, ואני מאחוריהם מניחה את הראש על הראש של הגדול...איזו תמונה מדהימה!!!! - קיבלנו מגנט שמוצג בגאווה על המקרר

), ובכל מקום...

 

[lost green eyes]

כואב לקרוא ..

שולחת חיבוק.
אין ממש מה לומר מלבד שהכל בסופו של דבר בידיים שלך.. אין הרבה אופציות.
1. לקום לעשות מעשה ולשנות את החיים שלך.
2. לקבל את מה ומי שאת.

 

[צלמת טבע]

כמה דברים...

קודם כל - ברור שהילדים אוהבים אותך כי את האמא הנהדרת שלהם, ולכן הם לא חושבים שאת מקלקלת את התמונה אלא רק מוסיפה לה יופי.

אבל בנוסף, את יכולה מהר מאוד להרגיש טוב עם עצמך אם תתלבשי בצורה מחמיאה, או תפרגני לעצמך ביקור אצל הספר הקוסמטיקאית. אני רואה ברחוב הרבה מאוד נשים שמנות שמשקיעות במראה ולכן נראות הרבה יותר טוב מהרבה רזות שלא עושות את זה...