אפרת של נאור
New member
אוספת את החלום
אני לפני לידה רביעית, והיום הבנתי שהעוברית שלי תהיה בפגייה.אני ממש עצובה... אבל נתתי לעצמי את כל הבוקר לבכות ולהתאבל על החוויה המקסימה שחשבתי שתהיה לי, ולהכין את עצמי לחוויה אחרת לגמרי. סילקתי מהתיק את כל חמשת הפיג'מות הורדרדות המפנקות שהכנתי לי מתוך מחשבה שכל היום אחייך,אשב לי על המיטה, אקבל מבקרים ואניק, והכנסתי חליפת מדי קרב שחורה, שתשאר נקייה הרבה זמן. את הבקבוקים של הסבונים והקרמים המפנקים השארתי בבית. למקלחות הספורות והקצרות שכן אוכל לעשות, הסבון הנוזלי של בית החולים יספיק. בכלל, במקום מזוודה מפוארת, עברתי לתיק גב קומפקטי, כי במיטה שייתנו לי במחלקת יולדות, אני לא אוכל באמת לנוח. המחשבה שהבת שלך לבד בפגייה, חצי קומה ממך, מייסרת ביותר, גם אם מצבה מצוין. האמהות האחרות שיהיו איתי באותו החדר יהסו את המבקרים שלהם: "איזו מסכנה, היא לא יכולה לקחת את התינוקת שלה, היא בפגייה..." התינוקות שאעבור על פניהם במחלקה יעלו לי דמעות בעיניים, ואם בכל זאת מישהו אחר יישב עם התינוקת ואצליח סוף כל סוף לתפוס שנייה של מנוחה, תבוא בת שירות צעירה ותגיד לי שהגיע הזמן ללכת לקחת את התינוקות. עדיף לעבור לגור כמו חסר בית על הכורסא בפגייה, ולנמנם לצידה כשהיא תשן. והכי גרוע, שכל מי שייראה אותי עצובה ובוכייה, יצביע על הילדים הבאמת קשים שיש שם, ויסביר לי שלי אין זכות לבכות. תמיד יש יותר מסכנים ממני...
אני לא הולכת ללדת, אני לא באה להתפנק, אני לא באה להתארח. אני באה להלחם.
אני לפני לידה רביעית, והיום הבנתי שהעוברית שלי תהיה בפגייה.אני ממש עצובה... אבל נתתי לעצמי את כל הבוקר לבכות ולהתאבל על החוויה המקסימה שחשבתי שתהיה לי, ולהכין את עצמי לחוויה אחרת לגמרי. סילקתי מהתיק את כל חמשת הפיג'מות הורדרדות המפנקות שהכנתי לי מתוך מחשבה שכל היום אחייך,אשב לי על המיטה, אקבל מבקרים ואניק, והכנסתי חליפת מדי קרב שחורה, שתשאר נקייה הרבה זמן. את הבקבוקים של הסבונים והקרמים המפנקים השארתי בבית. למקלחות הספורות והקצרות שכן אוכל לעשות, הסבון הנוזלי של בית החולים יספיק. בכלל, במקום מזוודה מפוארת, עברתי לתיק גב קומפקטי, כי במיטה שייתנו לי במחלקת יולדות, אני לא אוכל באמת לנוח. המחשבה שהבת שלך לבד בפגייה, חצי קומה ממך, מייסרת ביותר, גם אם מצבה מצוין. האמהות האחרות שיהיו איתי באותו החדר יהסו את המבקרים שלהם: "איזו מסכנה, היא לא יכולה לקחת את התינוקת שלה, היא בפגייה..." התינוקות שאעבור על פניהם במחלקה יעלו לי דמעות בעיניים, ואם בכל זאת מישהו אחר יישב עם התינוקת ואצליח סוף כל סוף לתפוס שנייה של מנוחה, תבוא בת שירות צעירה ותגיד לי שהגיע הזמן ללכת לקחת את התינוקות. עדיף לעבור לגור כמו חסר בית על הכורסא בפגייה, ולנמנם לצידה כשהיא תשן. והכי גרוע, שכל מי שייראה אותי עצובה ובוכייה, יצביע על הילדים הבאמת קשים שיש שם, ויסביר לי שלי אין זכות לבכות. תמיד יש יותר מסכנים ממני...
אני לא הולכת ללדת, אני לא באה להתפנק, אני לא באה להתארח. אני באה להלחם.
